"יצרנו ערכות מושקעות לחיילים"
הילה שפיצר, מנתחת התנהגות ומרצה, אשת קבע לשעבר בצה"ל, מתנדבת בבתי חולים ומחלקת ערכות עם כל מה שמאושפז צריך
"הכל התחיל לפני כמה שנים, כשאמא שלי נפלה ונפגעה, הגיעה לבית החולים וגיליתי שיש בעיה של יחס לחולים ולשאר המטופלים", מספרת שפיצר, 45, נשואה ואם לארבעה. "חוויתי את חוויית המאושפז, והבנתי שצריך לעשות שם משהו.
"הבנתי שלא אוכל לשנות את איכות בתי החולים, אז חשבתי לעשות משהו טוב שיעשה שינוי, אפילו קטן. זה התחיל בעגלת קפה קטנה ומפנקת שארגנו, ואז חיברנו את זה לעולם הצבא, כי יש לי חברות שעדיין משרתות בקבע.
"יצרנו ערכות מושקעות לחיילים בבתי החולים, בשם 'משהו קטן וטוב', שכוללות תיק רחצה ובתוכו שמפו, סבון, כיסוי עיניים לשינה וגרביים, וכל הזמן אנחנו מוסיפים דברים.
"אני עוסקת בכך לא מעט שנים, אבל מאז שפרצה המלחמה אנחנו בתוך הסיפור הזה באינטנסיביות גדולה מאוד.
"ב־8 באוקטובר קיבלתי טלפון מאנשי בית החולים קפלן ומבתי חולים אחרים, שביקשו מאיתנו את הערכות שלנו, ואנחנו מגיעים לא מעט. מאז המלחמה היינו כבר 22 פעמים בבתי חולים, מחלקים לכל מי שצריך, וגם משאירים לעובדים הסוציאליים שיחלקו לכל מי שצריך".
היא מספרת על המקום שבו נדרש המאמץ הגדול ביותר במהלך התנדבותה: "מול המאושפזים אין לנו בעיה, והאמת שהקושי היה לרתום את בתי החולים לעשייה וכמובן גיוס התרומות, אבל היום אני רואה שזה שווה את כל ההשקעה. היחס לכל אחד ואחד, לחיילים וגם לאנשים מרגש אותי מאוד. הנפגעים האזרחיים מגיעים לבתי החולים ובאופן טבעי לא תמיד מקבלים יחס כמו החיילים. ומעל הכל, מרגש לקבל פידבק כמו 'תשמעי, אני רואה מה כוללת הערכה וזה מושלם, בדיוק מה שאנחנו צריכים, זו הערכה הכי טובה שקיבלנו', זה מרגש".
"עשיתי תספורת ליפה אדר"
יהודה דבש, ספר מנס ציונה, מעניק תספורות חינם לשבים משבי חמאס, תושבי עוטף וחיילים
"בגילי אני כבר לא עושה מילואים. שירתתי בקרבי והייתי במלחמת לבנון השנייה. אחרי השבת השחורה, חיפשתי לתרום ולראות מה אני יכול לעשות, והבנתי שמחפשים ספר בהתנדבות במרכז הרפואי וולפסון", מספר יהודה דבש, 48, אב לשישה, ספר במקצועו ותושב נס ציונה.
"סיפרתי שלוש שבות ממנהרות החמאס ובת משפחה אחת. אחת מהן זו יפה אדר, אישה כל כך חזקה ומדהימה שהפכה לסמל לחוסן במלחמה. כשסיימתי לספר אותה, היא אמרה לבת שלה: 'עכשיו אני מרגישה יפה'. זה רגע שזכור לי במיוחד, באתי לחזק ויצאתי מחוזק".
על העבודה במספרה במהלך המלחמה, הוא אומר: "זה רגע קשה לכל בעלי העסקים, אבל אנחנו נישאר אופטימיים, ננצח ונעבור גם את זה".
בנוסף להתנדבות שלו בוולפסון, דבש מספר ללא תשלום גם תושבי עוטף וחיילי מילואים: "אני עושה הכל מכל הלב, באהבה גדולה. זו התקופה שלי לתת. כל עם ישראל נרתם בעשייה, בין אם זה בבישולים, בעורף או בחזית, ואנחנו ננצח".
"יצאתי דומעת מכל טיפול"
חן רחמים־ביטון, קוסמטיקאית מנס ציונה, טיפלה בהתנדבות בשתי שבות שאושפזו בוולפסון
"הגעתי לוולפסון כאשר אחת החטופות ביקשה טיפול פנים. לא חשבתי אפילו, ישר עניתי כן - והתרגשתי מאוד. גם בתקופה קשה זו, אני מאמינה שלטיפוח העצמי, לפינוק הקטן הזה, יש חשיבות עצומה. הוא נותן לנו כוח, תחושת שגרה, ומעלה חיוך על שפתנו", מספרת חן רחמים־ביטון, 42, תושבת נס ציונה וקוסמטיקאית למעלה מ־20 שנה. "רק חיכיתי וחיפשתי איפה אני יכולה לתרום מתחילת הלחימה. בסופו של דבר עשיתי טיפול פנים לשתי שבות".
רחמים־ביטון מספרת כי החוויה הייתה מאוד אמוציונלית: "הקשבתי להן בחמלה. השתדלתי להקשיב יותר ולשאול פחות ולתת להן לנהל את הטיפול. כשסיימתי, חיבקתי כל אחת מהשבות ויצאתי דומעת. אלה נשים חזקות, גיבורות של ממש".
קראו גם:
כמו יתר בעלי העסקים, גם רחמים־ביטון חווה ירידה בהכנסות, אבל היא שומרת על אופטימיות רבה: "אני מודה על הזכות שניתנה לי לעשות קצת טוב לנשים הגיבורות הללו".
