קבוצת אזרחים ותיקים מרחובות והסביבה, שכולם למדו באותה כיתה לפני 63 שנה, נפגשו השבוע בהתאם לכללים כדי להיפרד מחברתם לכיתה, שאותה לא זכו ללוות בזמן אמת בדרכה האחרונה בגלל המגיפה.
קראו גם:
בשנת 1957 סיימה "חבורת האריות" את הלימודים בבית הספר העממי "מבואות" בבאר טוביה, וכל אחד פנה לדרך אחרת, כיוון שלא היה בזמנו בית ספר תיכון באיזור.
"חלק הלכו לגימנסיה ברחובות, חלק לבתי ספר מקצועיים, וזה היה הסוף של הכיתה הזו", מספר רוני לובינגר, אחד מתלמידי הכיתה.
השם חבורת האריות ניתן להם כי היו נוהגים לחתוך את ציור האריה ממכסי המתכת של משחת הנעליים "אריה", לחורר בו חור ולהשחיל בחוט, ואז עונדים אותו על הצוואר.
"עמוס ורטהיימר, אחד מחברי הכיתה, יחד עם עוד שלושה מחברי הכיתה, יזמו את המפגשים המחודשים", מספר לובינגר. "לפני הקורונה הספקנו לעשות שלושה מפגשים ולשניהם צירפנו את המחנכת מבית הספר, דליה חנין. היינו מקריאים אנקדוטות, עושים מצגות, ואחד מחברי הכיתה הוא רופא אז הוא עשה מצגת על סוכרת. אחד הוא מנהל כפר החשמונאים בשילת והוא עשה לנו סיור הדרכה גדול, ולאה היתה אחת מ־20 חברי חבורת האריות שהתאחדה". לובינגר מתייחס בדבריו ללאה קינד ז"ל, אמו של חבר המועצה אבי קינד.
"רצינו להמשיך עם המפגשים והקורונה חתכה אותנו, ואז ללאה היה ניתוח שהיה אמור להיות טריוויאלי, אבל היא לא יצאה ממנו. לא יכולנו להיות נוכחים בלוויה. יש לנו קבוצת וואטסאפ פעילה מאוד וקבענו שכשייגמר הסגר, ניפגש לזכרה בבית העלמין ברחובות".
לפני שבוע, ביום שלישי בערב, נפגשה חבורת האריות לומר דברי פרידה מחברתם הטובה, ולמפגש המרגש הצטרפו גם ילדיה של לאה ז"ל ואחותה הגדולה.
"אחד הסממנים של בית ספר מבואות הוא פסקה של יאנוש קורצ'אק שכתב: 'הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים', ואני חושב שגם המפגשים וגם ההתנהלות שלנו תואמים את הפסקה הזו", מסכם לובינגר. לאחר דברי ההספד הזמין אותם אבי קינד לבית הקפה שלו, פתח להם כמה שולחנות בחוץ ושם המשיכו להקריא דברי הספד וזיכרון לחברתם הטובה שאיננה עוד.
עוד חדשות רחובות
