בזמן שהביקוש ללימודי הוראה הולך ופוחת, ובתי ספר רבים בארץ נלחמים על סגל מורים מלא וטוב, ישנם כאלה שגם בפנסיה מחליטים לחזור וללמד. כזאת היא שולמית בן עמי, מורה למתמטיקה מרחובות שיצאה לגמלאות לפני שנים והחליטה לחזור כדי לרכז את מגמת המתמטיקה בבית הספר המר בעיר.
בן עמי (68) גדלה בעיר נס ציונה, וב-22 השנים האחרונות מתגוררת ברחובות. במהלך 42 השנים האחרונות היא חלק ממערכת החינוך. בראיון ל"מיינט רחובות" היא אומרת: "אני מודה בכל דקה לבורא שהגעתי למקצוע הזה".
למשוך תלמידים
לפני כמה שנים פרשה בן עמי ממערכת החינוך מרצון. כעבור כמה שנים פנה אליה מנהל בית ספר המר המיתולוגי, רפאל מימון, ושאל אותה אם תוכל לחזור. "בהתחלה שובצתי כמנטורית של מורים, אבל הוא החזיר אותי למערכת. היום אני מודה לבורא עולם שאני מלמדת. לא מאמינה ונהנית מכל רגע שאני במקצוע", היא אומרת.
ההתמחות של בן עמי היא תחום המתמטיקה, וכיום היא רכזת המקצוע בבית הספר ואחראית על צוות המורים, תכני הלימוד ודואגת שכמה שיותר ילדים ייגשו לבגרויות במתמטיקה. "אני בתיכון המר כבר 12 שנה. המנהל מימון ראה שאין אחוזי הצלחה גבוהים במקצועות המתמטיקה בבית הספר, והוא זה שהוביל את המהפך. כיום, כמות הילדים שמסיימים אצלנו חמש יחידות מאוד מאוד גבוהה".
האם המתמטיקה נחלשה או התחזקה בשנים האחרונות?
"כמורה למתמטיקה – דווקא אצלנו בבית הספר אני רואה עלייה וחזרה של ילדים לתחום, ואכן בית הספר קיבל ציון מצטיין במתמטיקה, כי המקצוע ממשיך למשוך אליו ילדים. בקיץ בניתי מכינות לתלמידים שעולים מחטיבות הביניים לתיכון לחמש יחידות מתמטיקה, וילדים נרשמו ובאו – הכיתות היו מלאות. אני מרגישה שבחמש-שש שנים האחרונות אנחנו בעלייה של תחום המתמטיקה בארץ. יש גם גישה זהה היום במדינה למקצוע הזה".
מה קורה עם ילדים מוחלשים במקצוע המתמטיקה?
"תיכון המר נותן מקום והזדמנות לכל שכבת גיל. פותחים לכל הילדים את הדלת, וכך רואים שיש עלייה במקצוע הזה. למשל, אני פתחתי בעבר שלוש קבוצות של שלוש יחידות מתמטיקה, והשנה פתחתי רק שתיים, כי רוב הילדים העדיפו ארבע או חמש יחידות. במקביל, אנחנו נותנים תגבורים ולא מוותרים על אף תלמיד. לקחתי לאחרונה קבוצות של ילדים שאין להם סיכוי לארבע יחידות, וסיימתי מחזור אחד בהצלחה. כל מה שצריך זה לקחת את הילדים, להטמיע בהם מוטיבציה ואהבה אישית למקצוע".
ללמד בפנסיה
בן עמי כבר עשתה את הקריירה שלה. בגילה, כמעט ואין מורים במערכת, והיא בכל זאת החליטה לוותר על שעות הפנאי הרבות ולחזור לבית הספר. "יש לי משפחה מכובדת – שלושה בנים נשואים, נכדים. אני פוגשת אותם, וזה לא בא במקום", היא אומרת. "אני מתאמנת בסטודיו רפאל, הולכת לים, שוחה ומטיילת. אבל אני מרגישה שהוראה למתמטיקה זו השליחות שלי. בזמן הקורונה, אנשים הסתגרו בבתים, אבל ידעתי שאסור לצאת, ובכל זאת באתי לבית הספר. ידעתי שהילדים האלה צריכים מגע. אלו שלא באו לימדתי אותם בזום, וגם לא בשעות העבודה".
קראו גם:
"שעות העבודה של מורה לא מסתיימת בבית הספר, זה הרבה הרבה מעבר. אני מרגישה שיש לי משמעות לחיים. כשאתה פורש לגמלאות, אתה לא מבין מה זה, תמיד יש חוגים ומשפחה, אבל אני כל כך אוהבת את הילדים האלה".
להתאים את השיטה
דור הילדים שלומדים מתמטיקה השתנה עם השנים?
"הילדים השתנו בהחלט. הדור הזה הוא בהחלט לא הדור שהיה, אבל מכילים את כולם. יש היום יותר מטפלים רגשיים מבעבר, וזה דור שצריך לדעת איך לעבוד איתו. אני לא מעריכה אנשים שמועכים לילדים את הנפש או נשמה, או מורים שהם רס"ר בכיתה. צריך לדעת לקרב אותם למקצוע".
יש ילד שאת גאה בו במיוחד?
"יש לי ילד שסיים ממש עכשיו כיתה י"ב. שמעתי שהוא בן להורה חד-הורי. בקורונה לא הגיע בכלל למערכת החינוך, אין לו מגורים כמו שצריך. המחנכת שלו אמרה שהוא לא יודע כלום. אמרתי לה שאני אוספת אותו אליי. אספתי אותו בכיתה י"א, והוא סיים שלוש יחידות מתמטיקה בציון 98. והוא כתב לי בסיום, "יש אומרים שיש שלוש פינות בחיים: אבא, אמא והשם. אצלי יש ארבע פינות: אבא, אמא, השם והמורה שלי" - זה מאוד ריגש אותי. בסופו של דבר, הוא סיים את הבגרויות. ועכשיו הוא הודיע לי שבזכותי הוא הולך ללמוד להיות מורה".
את מוכנה לשנה הקרובה?
"אני מוכנה מאוד לשנה הקרובה. כבר קניתי את כל הציוד שאנחנו צריכים. אני אמנם לא צעירה, אבל רק רוצה להמשיך ככה כמה שיותר שנים בזה, אני נהנית מכל רגע".
