בחודש דצמבר של שנה שעברה חגג המורה המיתולוגי לאנגלית רלף טרופר מרחובות יום הולדת 90. אז, כמו היום, כשהוא הולך ברחוב עוצרים אותו כל רגע תלמידי תיכון "קציר" לשעבר, וגם הוריהם.
קראו גם:
טרופר מעולם לא הפסיק לעסוק במקצוע שהוא כל כך אוהב, גם בגיל 90, ולרגל יום הולדתו שחל בחנוכה, הוא סיפר איך זה ללמד ב"זום" בתקופת הקורונה.
הוא נולד בשנת 1930 בטורונטו שבקנדה, לאחר שהוריו היגרו לשם מפולין שנה קודם לכן ‑ התנאי של אמו לנישואין.
יש לו אח אחד, פרופסור להיסטוריה, שמתגורר בקנדה וצעיר ממנו ב־11 שנים, והם קרובים אחד לשני ומדברים לפחות פעמיים בשבוע.
טרופר גדל ולמד בתיכון בקנדה והיה חבר בתנועת "הבונים הצעירים". הוא הגיע עם גרעין התנועה לבדו ארצה בשנת 1950 לקבוצת גבע, שם היה רועה צאן. לאחר שנה התגייס לנח"ל, ובמחנה אלנבי בירושלים פגשו הוא וחבריו כמה בנות מ"עיינות", בהן שולה אשתו, ילידת כפר ביל"ו.
עם תום שירותו הגיע עם הגרעין שלו לחזק את קיבוץ אורים, שם עבד כרפתן, ושולה הגיעה עם הגרעין שלה לקיבוץ ארז. כשהתחתנו לאחר כמה חודשים עברה שולה לאורים, אך רצתה לעזוב את החיים הקיבוציים, בזמן שרלף רצה ללמוד.
הם עזבו לקנדה ואחרי 21 שנים המשפחה חזרה לרחובות, ומשנת 1974 טרופר שימש כמורה לאנגלית בבתי הספר קציר ועמל בעיר.
אשתו שולה חלתה ונפטרה, וטרופר הסתייע בהוראה כדי שלא לשקוע באבל. הוא לימד בבית ספר קציר עד גיל 70 ובהמשך הכיר את אשתו השנייה מרים. "התלמידים שלי מזהים אותי בכל מקום ‑ פקידים בבנק, בקופת החולים. הם מזהים אותי ועוצרים אותי ברחוב", סיפר. לאחר הפרישה החל ללמד קורסים באנגלית למבוגרים בהסתדרות המורים, וכאמור, המשיך את הלימודים גם בזום במהלך הסגרים.
בימים אלה: "בגלל הקורונה היתה לנו הפסקה, ואנחנו מקווים שבאוקטובר נחזור ללימודים, כי ספטמבר מלא בחגים", מספר טרופר השבוע. "בינתיים אנחנו נפגשים בבתי קפה ומדברים באנגלית, כדי לשמור על קשר וגם בשביל שיחה של שעה קלה".
"אנחנו נפגשים בבתי קפה ומדברים באנגלית, יותר כדי לשמור על קשר וגם בשביל שיחה של שעה קלה"
טרופר נפגש עם שתי קבוצות, בכל שבוע קבוצה אחרת. הם יושבים במרחק זה מזה ועם מסכות, בקומה השנייה של קונדיטוריה ברחוב הפועלים או בחצר בית קפה ברחוב הרצל. "כולם וכולן סבתות שעושים בייביסיטר לנכדים, ואם הממוצע היה 12 בכיתה, היום מגיעים שישה או שבעה לשיעור", מספר טרופר.
אתם לא חוששים מהעלייה בתחלואה?
"אנחנו שומרים על ההנחיות ומה שהממשלה אומרת זה מה שאנחנו עושים. אנחנו יושבים עם מסכות ומשתדלים להיות בחוץ, וחוץ מזה אני מכין עבודות בתקווה שיהיו כיתות אחרי אוקטובר שאתחיל איתן את השנה".
טרופר מספר שהוא לא אוהב את הזום: "אני אוהב להיות עם אנשים והזום זה לא זה. אמנם גם ציירתי בקורונה, אבל הפסקתי כי אשתי לא מרגישה טוב והראש שלי לא שם, ובתקווה שהמצב ישתפר".
עוד חדשות רחובות
