עבד של הזמן: למרות שאף פעם הוא לא למד את התחום, אלעזר ברקוביץ' (87) הוא אולי שען הענתיקות המקצועי ביותר בארץ, כשמאחוריו תיקונים של מאות שעונים לאורך השנים, חלקם היו כאלה ששענים מקצועיים התייאשו מהם מזמן. בבית שלו יש למעלה מ־100 שעוני מטוטלת עתיקים, חלקם מעוצבים באופן ייחודי, למשל משרשרת של טנק, וכולם מנגנים יחד באותו הזמן ויוצרים מנגינה בכל חדרי הבית.
לתחום הגיע במקרה, כשדודו נתן לו במתנה שעון עתיק שהיה מקולקל זמן רב וברקוביץ' הצליח לתקן את השעון במהירות. היו לו שיטות שונות לתיקון, החל משימוש בחוטי דיג, שרשראות אופניים ואפילו סכיני גילוח ישנים שאותם התיך כדי לעשות בהם שימוש חוזר, כשלא הייתה אפשרות למצוא חלק שכבר לא קיים בשעון עתיק.
ידי זהב
ברקוביץ' גדל בשכונת מונטיפיורי בתל אביב וכבר בשנות בית הספר התבלט בתור נגר מוצלח במיוחד ובעל ידי זהב. הוא למד על נגרות בבית הספר ועל יציקות בשכונה, מה שהפך בבוא העת לקריירה ארוכת שנים עבורו. כשהיה בן 12 אחיו הגדול יצא בשירות "ההגנה" לשמור על צינורות המים ליד קיבוץ תקומה. יום למחרת בעיתון דווח ששלושה נהרגו במקום ושניים נעדרים, ושמו של אחיו היה בין הנעדרים. רק חמש שנים וחצי לאחר מכן גופת האח נמצאה והובאה לקבורה, והמשפחה, כך מספר אלעזר, לא חזרה להיות כפי שהייתה.
אלעזר רצה להיות שחקן כדורגל, והוא היה טוב מאוד בתחום ואפילו היה לו כרטיס ליגה, מה שנחשב בזמנו לשחקן מקצועי. עם זאת, לא היה מי שילווה אותו למשחקים, וכך תמה הקריירה שלו בתחום האהוב. "המאמן בא לדבר עם הוריי אבל זה לא עזר, עכשיו יש לי נכד כדורגלן שמופיע בעיתון, ניב ברקוביץ' מהפועל פתח תקוה, אנחנו מאוד גאים בו".
כשסיים את בית הספר למד בתיכון שב"ח, משם נקטף במהירות לתעשייה הצבאית, שם התבקש להישאר גם לאחר הטירונות ועבד במקום במשך 11 שנים. "עבדתי עם עוזי גל, ממציא העוזי, ועבדנו יחד על כמה תקלות שהיו לרובה", הוא מספר.
הוא התחתן עם דינה, יחד הם הביאו לעולם ארבעה ילדים ובהמשך הקריירה עבד במפעל לפלסטיק ואז בתדיראן במשך שנים רבות כמנהל ייצור ומנהל הנדסה וביקר בכל העולם במסגרת עבודתו. בשלב מסוים הפך לחולה לב ויצא לפנסיה רפואית, ואז החלה גם ההתעסקות ביצירות.
ברחבי הבית תמונות רבות מדיקטים שיש ברשותו, שעוני מטוטלת עתיקים, פסלים מברזל, גיטרות ויצירות אמנות, כולן מעשה ידיו, וגם כל הריהוט מעשה ידיו.
"כל השנים הרווחתי טוב, אבל נתתי להורים שלי. היינו צריכים לרהט את הבית אז בניתי בעצמי את הרהיטים – שולחן בר, שולחן קפה, שולחנות אוכל, ארונות וספות. נגרות היא בדם שלי, ממשקופים שמצאתי הכנתי ויטרינות, לא קניתי עץ בכלל".
לא מוכר שעונים
את השעון העתיק הראשון קיבל מדוד שלו, הוא נסע אליו עם אמו כי הוא רצה להיפטר ממנו, אלעזר לקח אותו ותיקן אותו, ומאז הספיק לתקן למעלה ממאה שעונים ייחודיים ועתיקים. יש לו בבית שעון משנת 1820, ופעם אפילו נסע חצי מדינה כדי לסייע למישהי שהשעון העתיק שלה נהרס והיא שמעה על יכולותיו המופלאות של אלעזר לתקן את השעונים הקשים ביותר לתיקון.
קראו גם:
"יש לי שעונים שצריך לדרוך בכל 30 שעות, יש להם תוספות של חוטי דיג, משקולות, שרשראות אופניים וכל מה שיכולתי למצוא כדי להפעיל מחדש את המנגנונים השבורים. לדוגמה, יש מקום כזה שמחזיק את המטוטלת ויוצר את התנועה שלה, זה כמו קפיץ ואין להשיג אותו, אם הוא שבור השעון אבוד. אז מה שמתי במקומו? פעם היו סכיני גילוח בשם אוקבה 8, הייתי שובר אותם לשניים, מחמם אותם והם היו נהיים רכים, קודח בהם חור וחותך באורך שאני רוצה ואז מכניס אותם במקום הקפיץ".
בשנים האחרונות קנה משענים מנגנוני שעונים שבורים, תיקן אותם ואז יצר שעונים כעבודות אמנות. "לא מכרתי בחיים שלי שום דבר, אני נותן לילדים שעונים ופסלים ונהנה לעבוד בחדר העבודה שלי".
