בית המשפט הכריע באחת הסוגיות שהסעירו את המושב הגדול ליד רחובות– במקום יוקם מקווה לטובת הטובלות והמועצה תשלם הוצאות משפט בגובה של 100 אלף שקלים.
המושב בית אלעזרי, שמונה 1,900 תושבים, הציג 200 חתימות עבור הקמת מקווה שנדחו על ידי הוועד המקומי ולכן פנו החותמים לבית המשפט בדרישה שיוקצה להם שטח עבור בניית מקווה ביישוב.
הוועד המקומי טען שמדובר ביישוב עם צביון חילוני, וכי לא קיימים בו שירותים רבים, לרבות קופת חולים, דואר ועוד ובשל כך התושבים נאלצים לנסוע ליישובים סמוכים כמו גם הטובלות במקווה וטענו כי לא מדובר בביטול חופש הדת אלא עניין של נוחות בלבד.
הנושא התגלגל תקופה ארוכה בבית המשפט, הצדדים נשלחו לגישור שלא צלח והתביעה הראשונה נמחקה, אך הוגשה חדשה, הוועד התבקש לנמק מדוע הוא לא מסכים להקים את המקווה ולאחר בדיקה מעמיקה נימק את החלטתו והחזיר תשובה למבקשים, שלעת עתה בקשתם נדחית. המועצה מצידה טענה שאין לה קרקע עם ייעוד ציבורי מתאים. בשלב מסוים אף טענו בוועד היישוב כי העותרים מנסים להגיע למצב בו יוקצה להם שטח לבניית המקווה בתוך בית הספר היסודי שביישוב.
הצדדים שטחו את טענותיהם בבית המשפט והוא פסק כי מכיוון שאין במועצה האזורית ברנר מועצה דתית, הרי שהסוגיה אמורה לדון בפתחה של המועצה והיא זו האחראית על ההחלטה ולא הוועד המקומי.
בדיון שנערך במועצה, עלתה השאלה האם המועצה תומכת בהתנגדות הוועד או לא. חברי המועצה קיימו הצבעה והחליטו לתמוך בהחלטת הוועד ללא נימוק.
ביקורת חריפה
לשאלת זמינות הקרקע פסק בית המשפט: "אינני רואה להידרש לסוגיה זו במסגרת פסק דיני זה, ואינני רואה לקבוע כעת אם יש קרקע ציבורית זמינה שבבעלות המועצה או בחכירתה, והאם אפשר להקים את המקווה במתחם בית הספר והגנים או בחצר בית הכנסת אם לאו, או שמא יש צורך בהפקעה נוספת. מדובר בשאלה מוקדמת. המועצה תפעל בעניין זה כהבנתה".
קראו גם:
בית המשפט לא חסך ביקורת מהמועצה ואמר: "באשרה את החלטת הוועד המקומי נתנה המועצה משקל יתר לשיקוליו השגויים, ואימצה אותם אף שאינם עומדים במבחן הביקורת", והוסיף: "הגעתי למסקנה, שהחלטתה של המועצה במקרה זה לוקה באי־סבירות קיצונית באופן המצדיק התערבות שיפוטית", ופסק שהוא מקבל את העתירה ומורה למועצה להקים בהקדם מקווה טהרה בתחומי מושב בית אלעזרי, ולעשות במהירות ראויה את כל הדרוש לשם כך, לרבות מבחינת ההיבטים התכנוניים, הקנייניים והמימוניים.
