בפנטהאוז המטופח שלה ברחובות, ענבל לוי־אזואלוס גרה עם בן זוגה, שני בניה (17 ו־20 מנישואיה הקודמים) ובתה בת הארבע. המעבר לבית החדש והמעוצב לפני שנה, בשיא הקורונה והסגרים, התרחש כשעולם הבמה היה סגור ומסוגר. עכשיו היא ובן זוגה, המפיק המוזיקלי של תיאטרון הילדים הישראלי שבו היא משמשת כמנהלת אמנותית, מרגישים שחזרו לחיים בשיא המרץ – ישר להצגות חנוכה.
שנתיים נעלמו
המותג "ענבלי בא לי" מוכר מזה שנים – במופע שנושא את שמה, בתוכנית בניק ג'וניור ובחנוכה הקרוב יצטרפו גם ההצגות "פיטר הארנב" ו"ספר הג'ונגל ואבן האש", שם תשחק לצידו של כוכב הילדים רוי בוי. הפריחה הזאת מגיעה אחרי שנתיים קשות שבמהלכן התמודדה ענבל עם שיתוק מוחלט של עולם הבמה ואף יצאה להפגין נגד הגזירות שגזלו את פרנסתה ופרנסת חבריה.
"הקורונה ריסקה אותנו", היא אומרת. "כשיצאתי לפגרת קורונה לפני שנתיים, הקהל שלי נע בין גיל שנתיים וחצי לחמש. הילדה שהיתה אז בת חמש לומדת היום בכיתה ג'. זה אומר שאני צריכה להציג את עצמי שוב מחדש. שנתיים מהחיים שלי נעלמו".
מה עשית במהלך השנתיים האלה?
"הייתי בהריון ועברתי הפלה, עברתי דירה, צבעתי את הבית, ביליתי זמן עם הילדים, הייתי אמא במשרה כפולה ומכופלת, הייתי מאוד עצובה ובעיקר הלכתי לכל הפגנה אפשרית. הייתי מתלבשת כענבלי ויוצאת להפגין. אמני הילדים פחדו להגיע, רק מיקי מוכתר ואני היינו שם. הרגשתי שזה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות למען החברים שלי ולמען התיאטרון שאני חיה ונושמת כל כך הרבה שנים. אנחנו לא יכולים לצאת לחל"ת, אנחנו גם לא שכירים. כל כך הרבה משפחות נהרסו, אנשים מהתחום הגיעו לפת לחם. רציתי להשמיע את הקול שלנו כי עולם הילדים ננעל ללא הצדקה. הראשון שנסגר והאחרון שהשתחרר".
שילמת מחיר על ההפגנות?
"זה לא מעניין אותי, האמת שלי תמיד קודמת לשאלה אם הפסדתי, שילמתי, הרווחתי. אותי קודם כל מעניין מה האמת שלי. יכול להיות שאנחנו משלמים מחיר שאנחנו עדיין לא יודעים. עולם הילדים לא לגמרי נפתח, וגם אם ייפתח רגעית בחנוכה הקרוב, הדברים לא דומים לאיך שהיו בעבר".
קראו גם:
היום אתם רואים את האור בקצב המנהרה?
"אנחנו רואים חנוכה בקצה המנהרה, ורוצים להאמין שהורים יעשו בדיקות, אבל להרים הצגה בשבת בבוקר כמו שאני מכירה לא הצלחנו. אנשים לא קונים כרטיסים מראש, או קונים ומבטלים, בגלל בידודים. תיאטרון לא יכול לעבוד בלו"ז של הרגע האחרון".
הרגע שבו הכל נשבר
לוי־אזואלוס (43) נולדה וגדלה בירושלים. אבא שלה, בונדי לוי, היה שדרן רדיו מוכר, שחקן בתיאטרון "הבימה" ומנהל אירועים, והיא מטבע הדברים גדלה על הבמות והרגישה בנוח בקרב שחקנים. כשהיתה בת שמונה אמה נפטרה מסרטן לאחר חמש שנות מאבק במחלה, ומאותו רגע נחלקו חייה בין הילדה שיש לה אמא - לילדה שאין לה.
"אמא הייתה שוטרת וערכו לה הלוויה גדולה", היא מספרת. "במהלכה מישהי חייכה אליי ואני צעקתי עליה בדרמטיות, 'מה את מחייכת? את לא רואה שאמא שלי מתה?'. הרגשתי שלא מבינים אותי והבנתי גם שאני צריכה לשרוד".
בנעוריה הופיעה בלהקת הנוער "מעורב ירושלמי", בצבא התגייסה לחיל האוויר וכשהשתחררה החלה לעבוד בבית מלון אילתי כזמרת. באותה תקופה החלה לפתח הפרעות אכילה – נושא שמופיע היום בתכנים שהיא מובילה בתיאטרון ובהופעות בכל הנוגע לדימוי גוף.
"הגוף שלי דחה את האוכל אוטומטית. הייתי מקיאה אפילו סלט. ידעתי שאני עושה משהו מאוד לא הגיוני, כי חסה לא משמינה, ועדיין התעקשתי להקיא גם אותה. הדיסוננס בין מה שאת יודעת למה שאת עושה הוא טירוף. הייתי שבויה במעגל של אכילה והקאה והגעתי למשקל של 44.5 ק"ג"
"הייתי נערה מלאה, נורמלית, והמראה שלי לא הפריע לי לעלות על הבמה", היא מספרת, "אבל כשהגעתי לאילת אחד המפיקים הגדולים אמר לי שאם הייתי רזה, הייתי אוכלת את כולם בלי מלח. באותה נשימה באו למדוד אותי, וסרט המדידה, באורך מטר, לא הקיף לי את האגן. התופרת אמרה שאי־אפשר לייצר לי תלבושת. באחד הימים ישבתי בפגישת צוות עם מכנסיים קצרים ואחד החברים שלי לבמה אמר שיש לי רגליים של כדורגלן. הייתי אז בת 20 והמסרים חלחלו. התחלתי בדיאטות וירדתי יפה, אבל במקום לעצור המשכתי והתחלתי לסבול מאנורקסיה ובולימיה. הייתי לוקחת ביס ומרגישה מיד שעליתי מלא במשקל. הרגשתי כבדה ומפוצצת, שהטוסיק שלי ענק. באיזשהו שלב הגוף שלי דחה את האוכל אוטומטית. הייתי מקיאה אפילו סלט. ידעתי שאני עושה משהו מאוד לא הגיוני, כי חסה לא משמינה, ועדיין התעקשתי להקיא גם אותה. הדיסוננס בין מה שאת יודעת למה שאת עושה הוא טירוף, ובאמת הרגשתי אי־שפיות באותם רגעים. הייתי שבויה במעגל של אכילה והקאה והגעתי למשקל של 44.5 ק"ג. בסופו של דבר הבנתי שאני מובילה את עצמי לאבדון. בגלל הבושה לא פניתי לעזרה מקצועית, וזאת היתה טעות להתמודד עם זה לבד. עד היום אני סוחבת את העניין ועובדת על עצמי בכל יום מחדש".
לא רוצה למות
בגיל 22 התחתנה ועברה לרחובות, ובגיל 23 כבר היתה אמא. החיים הובילו אותה לעבוד כמנהלת תחום בחברת מחשבים מוכרת, ואז בחברת שמאות רכב. "עשיתי דברים שהחיים חייבו אותי לעשות, הייתי אמא צעירה שצריכה כסף, והייתי מתוסכלת".
כשהייתה בת 28, ניהלה יום אחד שיחה קשה עם אחיה. "הוא אמר לי, 'ענבל, את רוצה שהילדים שלך יהיו יתומים כמוך?'. באותו רגע הרגשתי כאילו התנגשתי בסלע. בכיתי את חיי. אמרתי, 'לא, אני לא רוצה שהם יהיו יתומים כמוני, אני רוצה להיות אמא שלהם, בריאה, לא חולה כמו אמא שלי. אני רוצה לחוות אותם, שיחוו אותי. שלא יגידו, 'אני לא זוכר את הצחוק ואת הקול של אמא', כמו שאני אומרת".
בעקבות השיחה החליטה לעשות קאט ולשנות את חייה מקצה לקצה: להתפטר, להתגרש ולהפוך לשחקנית.
איך בדיוק עושים כל כך הרבה שינויים בבת אחת?
"הייתי אז בתקופה מורכבת וחייתי בדיסוננס גדול: מצד אחד עסקתי בשמאות רכב ובאסונות על הכביש, מצד שני רציתי לחזור לבמה, לעולם שאותו חייתי כילדה. מצאתי את עצמי מיום ליום עצובה וכבדה יותר, ממש מתבגרת אל תוך החיים שלי, נוזלת פנימה. ואז עשיתי את זה: אמרתי מספיק עם השטויות, תתבגרי ותתחילי לחזור לדברים שאת באמת אוהבת. לא יכול להיות שאת בת 28 עם שני ילדים ולא אוהבת את מה שאת עושה".
מעולם הפיננסים לעולם הילדים
ההצגה הראשונה שכתבה, "קסם הלב", עסקה בקבלת השונה. "לאמא שלי היתה קרחת בגלל המחלה, וכשהבאתי חברות הביתה ביקשתי שתשים פאה כי התביישתי. היא היתה בוכה לי שזה לא נוח ומגרד ואומרת, 'זו אני'. זה נוראי מה שעשיתי לה, אני בטוחה שפצעתי אותה".
את התחושות הקשות מהזיכרון הזה הפכה ענבל להצגת ילדים, והציעה אותה לחברת "בים בם בום", שם גם פגשה את אסי, מי שהפך למנהל שליווה אותה עד היום.
תחילת הדרך היתה קשה: "קניתי רכב מסחרי ובמשך שבע שנים נדדתי בין הופעות בקניונים ובגני ילדים בכל רחבי הארץ, ממעלות תרשיחא ועד ערד", היא מספרת. "למדתי מזה המון, זה יותר גדול מבית ספר למשחק, אתה פוגש באמת את הקהל ולומד מה עובד, מה מצחיק, מה מרגש ומה גורם לעצב ולשמחה".
המהפך הבא בקריירה היה פיתוח דמות ומופע משל עצמה. אחרי חפירות לעומק, נולדה ענבלי בא לי. "זה היה תהליך ארוך ומשמעותי, ללמוד מי זו ענבלי, מתי היא נולדה, מה היא אוהבת, מי החברים שלה ומי ההורים שלה", היא מספרת. "הגעתי למסקנה שענבלי זו אני בגיל שמונה פחות יום - ילדה עצמאית עם המון תובנות, אמפתיה ושמחת חיים. סוג של ילדה־אישה. ומאז נורא קל לי להיות ענבלי, חוץ מהקוקיות אין מאמץ".
הדמות הולכת איתה כבר שנים. היא כותבת ומביימת, יש לה תוכנית בניק ג'וניור, היא מופיעה בהצגות "תירס חם", "ספר הג'ונגל" ו"עוץ לי גוץ לי" ובחנוכה תעלה, כאמור, עם פיטר הארנב.
למה לא רואים אותך בהשקות? בתוכניות ריאליטי?
"אני לא מתחברת לעולם הזה. מה יש לי לעשות בהשקה של בושם? מה יש לי לחפש בהישרדות או באח הגדול? לא מציעים לי כי אני לא משדרת רצון".
על התחרות עם כוכבי ילדים אחרים היא אומרת: "אני לא מתחרה באף אחד, יש לי נישה משלי ויש מקום לכולם. אני שחקנית תיאטרון ויש לי נתיב שאני הולכת בו ודברים שאני מאמינה בהם. למשל, אני מלווה ילדות ונערות עם הפרעות אכילה באופן לא פורמלי, ומקווה לעזור להן ולקדם את הנושא כמה שיותר".
מה התוכניות לעתיד?
"להמשיך לכתוב תכנים טובים ולהנגיש אותם לילדים, לאפשר להם להישאר תמימים, קטנים, מוכלים ועטופים, לשמור אותם עוד קצת ילדים לפני שהם יוצאים לעולם הקשה והסופר אכזרי".
כל העדכונים - חדשות רחובות
