במשך שבעה חודשים צעירים וצעירות בני העדה האתיופית מרחובות יצרו, כתבו, שיחקו ושרו את החומרים האישיים שלהם מתוך החיים בעיר, במסגרת חממת "רי־אקשן". אם הכל ילך כמתוכנן, בשנה הבאה נראה על המסך הקטן סדרה המבוססת על סיפורים שונים שיצאו מהחממה.
קראו גם:
לפני שבוע התקיים ערב מרגש ב"בימת הנוער" בעיר, בו הציגו קבוצת משתתפי החממה את תוצריהם. לדברי יוזם החממה, השחקן והיוצר אמיתי יעיש, זו הפעם הראשונה שנראה על המסך הקטן סדרה אותנטית שמדברת את צעירי העדה מנקודת מבטם.
להתאהב בשחקן
יעיש (56) גדל בשכונת כפר גבירול והיה הנער היחיד שהגיע מהשכונה לבימת הנוער. "למדתי בבית ספר מקצועי והם דגו אותי ופתחו לי את הצוהר לתיאטרון", הוא נזכר השבוע. "כשסיימתי בית ספר למשחק, חזרתי לביים בבימת הנוער לתקופה".
היום יעיש הוא יוצר ושחקן, ולאחרונה לקח חלק בפעילות הפדרציה היהודית של ניו יורק, שהפגישה בין יזמים חברתיים מתחומים שונים. שם פגש את ד"ר שולה מולה, אקטיביסטית ואשת חינוך, ששטחה בפניו את מצב צעירי קהילת יוצאי אתיופיה ואת תחושת הניתוק שלהם מהחברה הישראלית.
"זה חיבר אותי גם לתחושות שלי וגם לביוגרפיה שלי כילד מהכפר, אאוטסיידר. בבימת הנוער היו ילדי השמנת, ואני באתי מהשכונה. לא היתה שפה משותפת ואני חושב שאיילה טוכמן, הבמאית שלקחה אותי תחת חסותה, עשתה מעשה חריג בזמנו".
יחד עם ד"ר מולה החל יעיש לעבוד במרכזי צעירים מהקהילה האתיופית.
"בשביל לקדם אוכלוסייה מוחלשת, קודם כל צריך להביא אותה למיינסטרים, וזו הטלוויזיה", מסביר יעיש.
כך עלה הרעיון להפיק סדרה שעוסקת בחיי היום־יום של צעירים מהעדה, "סדרה שמכניסה את הכישורים שלהם והופכת אותם לגיבורים", מסביר יעיש. "כשאתה רואה שחקן אתה קצת מתאהב בו".
לצאת מתל אביב
יעיש הבין שהוא חייב להיכנס פנימה, לעומק הסביבה והתכנים שהצעירים בני העדה מביאים איתם, "לא לשבת בתל אביב ולכתוב את הסדרה, אלא ללכת לשכונות וביחד איתם להביא חומרים", הוא מסביר.
כך אסף אנשי מקצוע מובילים מהתעשייה שמגיעים מהעדה. "לא רציתי להביא שחקנים מתל אביב שיעשו איתם אימפרוביזציות ושיספרו מה קורה בשכונה, לא. אנחנו בעצמנו יוצאים החוצה, וכך יהיו חומרים שיהוו השראה לכתיבה וגם ימקצעו את החבר'ה וייתנו להם קול מקצועי".
בין היתר העבירו את השיעורים שמואל ברו, אורית טשומה, אלעד פיקדו ודגה פדר.
פיילוט מוצלח
התוכנית רצה ברחובות במשך שבעה חודשים. אחת לשבוע הגיעו היוצרים הצעירים לעבוד על החומרים שלהם והתגלו כישרונות גדולים. יעיש, שהיה שם בכל מפגש כמנהל האמנותי של רי־אקשן, ישתמש בחלק מהסיפורים כהשראה לסדרה שהוא כותב.
"ברחובות הפיילוט היה מוצלח מאוד מבחינת כל המדדים ובעצם אני רוצה לעשות אותו בכמה נקודות בארץ, כדי שכל נקודה תשפיע על הסדרה, כי מה שנשמע ברחובות זה לא מה שנשמע ברמת אליהו, בנתניה או בקריית גת. יש המון ניואנסים, דור שני שלא מדבר מילה באמהרית ומצד שני דור חזק בתרבות של המבוגרים".
יעיש מכיר בסבלם של כל העולים. "מחקו להם את התרבות ולקח זמן עד שכולם נעמדו על הרגליים ושמו את עצמם בספרייה של החברה הישראלית, והקהילה האתיופית צריכה לעמוד גם על הרגליים ולעשות אותו הדבר".
לדבריו, הבחירה ברחובות היתה ברורה כיוון שזה היה המקום שבו צמח. "אבל לא היינו יכולים לעשות את זה בלי שני השותפים המרכזיים, שהם חבר המועצה מחזיק תיק השכונות ומנהיג הקהילה ברחובות, שאול צגהון, מתוך ראייה עין בעין של החשיבות בהקמת התרבות של הקהילה והשילוב שלה בחברה, ושלמה טולדו, מנהל מחלקת אמנויות הבמה בעיריית רחובות שפתח לנו את הדלת להיכנס לרחובות ולקבל את התנאים הבאמת אקסלוסיביים שבהם רק אנחנו פועלים".
טולדו, אליו פנה יעיש, מספר שהם חברים ותיקים עוד מימיו של יעיש כחניך בבימת הנוער.
"אחרי שהוא סיפר לי את הרציונל, הכנסנו לתמונה גם את חברי המועצה שאול צגהון ועודד עמרם", מספר טולדו, וכך נרקמה אט־אט החממה שהיתה להצלחה, וכעת מקווים בעירייה שתהיה לה המשכיות. "אני רוצה להמשיך את הפרויקט, ושבעוד שנה צעירי ונערי העדה ברחובות ייצרו מחזמר רוק שיספר את הסיפור שלהם ברחובות".
צגהון: "זכיתי להוביל יחד עם חבר המועצה עודד עמרם את פרויקט רי־אקשן רחובות. זהו חלק חשוב בביסוס תרבותי של ישראלים יוצאי אתיופיה בעיר. העיר רחובות התברכה בפסיפס תרבותי. האמנים הצעירים הם נכס תרבותי עוצמתי לעירנו ואת המנגינה הזו אסור להפסיק. תודה לחבריי עודד עמרם, אייל פרנקל, מנכ"ל החברה העירונית לתרבות וספורט; שלמה טולדו, מנהל מחלקת הפקות שמלווה את התוכנית מטעם עיריית רחובות; קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, נציגי צוות חשיבה - פעילי הקהילה האתיופית ולצוות המקצועי שעשה עבודה נפלאה".
"בלי שיפוטיות והתמסכנות"
אוריה טיגאבו (21), אחת המשתתפות ברי־אקשן, מספרת שהגיעה אליה לגמרי במקרה.
"התחלתי כשעוד הייתי בצבא ועכשיו אני משוחררת טרייה", היא מספרת. "לא היה לי ניסיון ולא ידעתי למה לצפות, אבל שבעת החודשים האלה היו בשבילי משמעותיים מאוד. עברנו תהליכי כתיבה ולמידה, מוזיקה וספוקן וורד, וכל אחד הביא נושא רגיש, ולמרות שזה היה תהליך קשה, הוא היה מאוד מספק".
לדברי טיגאבו, היא באופן אישי לא נחשפה מעולם לתחום המשחק, אך ברגע שהחלה להשתתף בחממת רי־אקשן הבינה שזהו ייעודה. "לא חשבתי שיש לי כישרון, אבל בתוך שבעה חודשים הגעתי למצב שאני מחשבת מסלול מחדש ושוקלת לעסוק בכתיבה ובמשחק. גדלתי בלי חוגים ולא פיתחתי כישורים. זו בעצם הפעם הראשונה שאני עושה את זה ופתאום את מבינה שאת מוקפת באמונות מגבילות מהסביבה שגדלת בה, והן התנפצו והבנתי שאני יכולה לעשות יותר, להביא את הקול של הדור החדש שלנו שגדל כאן, חי במשבר זהות שאנחנו ישראלים וגם אתיופים. אנחנו תמיד נתמודד עם זה, אבל זה גם היופי באיזשהו מקום".
יובל מקוריה: "הגיע הזמן שב־2023 יהיו דמויות מרכזיות בטלוויזיה שלא יושבות על סטריאוטיפ של שחקן עם אזיקים על הידיים"
הרגשתם חופשי לדבר וליצור בידיעה שזו הופכת להיות סדרה בסוף?
"כן, הסדרה הולכת להיות מבוססת על חומרים שכתבנו והרבה פעמים דיברנו על דברים שקשורים לבית ועל חוויות. כולנו פחות או יותר מאותה הסביבה וכשמישהו דיבר על חוויה מסוימת, כולנו ידענו על מה הוא מדבר, וזה חיבר אותנו. כל אחד פתח נקודות רגישות, מה זה לגדול בלי דמות אב או להיות בלי ביטחון בכלל, פצעים של ממש, ולא היתה שיפוטיות ולא היתה התמסכנות".
"דור של לוחמים"
יובל מקוריה (25) גר היום בראשון לציון, אבל מאז שנולד ועד גיל 18 חי בשכונת קריית משה ויצר מוזיקה כתחביב.
לאחרונה החל לחשוב על הנושא באופן מקצועי ובקרוב אף יוציא אלבום EP ראשון, בו יהיו כמה שירים שיציגו אותו.
במהלך הפרויקט המשתתפים התחלקו לקבוצות, שעל כל אחת מהן הוטלה משימה לכתוב שיר ולבצע אותו. השיר שלו, "לופ", זכה בעקבות כך להפקה מלאה.
"קיבלתי המון ידע מהמנחה של המוזיקה אורית טשומה, ואני מבסוט מזה שתהיה סדרה. הגיע הזמן שב־2023 יהיו דמויות מרכזיות בטלוויזיה שלא יושבות על סטריאוטיפ של שחקן עם אזיקים על הידיים".
לדברי מקוריה, יש שינוי בין לפני כמה שנים להיום, אבל לא קיים היום "סלב" מהשורה הראשונה שיכול לתת דוגמה לצעירים.
אוריה טיגאבו: "זו בעצם הפעם הראשונה שאני עושה את זה ופתאום את מבינה שאת מוקפת באמונות מגבילות מהסביבה שגדלת בה, והן התנפצו"
"בתור אחד שגדל בשכונה של השכונה, במקום הזה שנקרא צ'יקה, אין חשיפה לדברים האלה. כשיהיה מישהו בתפקיד מפתח אני מאמין שדברים ישתנו. לפעמים אני צריך שמישהו יראה לי שאני גם מסוגל. מה יותר טוב מזה שזה קורה ישירות מהשכונה? זה בחור פה מהבלוק לידי. אם הוא עשה את זה, למה שאני לא אוכל?".
עד היום מקוריה מעורב מאוד בכל מה שמתרחש בשכונה. משפחתו עדיין גרה בה והוא מבקר בה הרבה. הוא גם מעורב בכל הסוגיות שנוגעות לשכונה, כמו הפינוי־בינוי שעתיד להתרחש בה.
"למזלנו", הוא מסכם, "יש בשכונה היום דור של לוחמים שיעשו הכל למען המשפחות שלהם, ומי שעושה זאת היום מתוך השכונה הוא הגאווה שלנו".
עוד חדשות רחובות
