יובל רפאלי (50) חי בזבל ונהנה מכל רגע. למעשה, הוא עובד בתחום פינוי האשפה במחלקת התברואה של עיריית רחובות, מרוצה מהמשרה שלו עד השמיים ומעלה חיוך על פניו בכל לילה, בשעה שהוא בעצם צריך לקום לעבודה.
כמו חלומו של כל ילד, הוא נוסע תלוי על ירכתי משאית הזבל, אם כי רוב עבודתו היא להיכנס לחצרות בתים ולגרור את עגלות הזבל החוצה לפני שמגיעה משאית האיסוף.
בשל משרתו הייחודית, לא פעם הוא מוצא אוצרות בפח האשפה, אבל השבוע בזכות ערנותו הצליח להציל חיים, כששמע בכי של ילדה בת חמש שנשכחה ברכב המשפחה כל הלילה והזעיק מיד את המשטרה. "מצאתי במסגרת עבודתי זהב, כסף, מכשירי חשמל טובים וחדשים, שאי אפשר לזהות למי הם שייכים", מספר רפאלי ל"מיינט רחובות", אבל "דבר לא הכין אותי למה שמצאתי השבוע. זו באמת הייתה הפתעה".
"פתאום שמעתי בכי"
רפאלי נולד באבן יהודה, שירת בתובלה, התחתן בגיל 30 ועבר לקיבוץ נווה תימן. עם השנים עבר לרחובות, גידל את שני ילדיו (אחד בן 18 – עוד שבועיים מתגייס, ואחת בת 16.5), הספיק להתגרש, ועכשיו מתגורר עם חברה. כיום הוא מתגורר בהרצל ליד המשטרה של רחובות, ומזה 13 השנים האחרונות עובד במחלקת התברואה: "התגלגלו החיים, וכך נכנסתי לעבוד בעירייה", הוא מספר, "אני קם מדי לילה, ועובד למעשה משעה 4:00 ועד 6:00 בבוקר. אלו השעות הכי טובות, יש שקט, אין פקקים ואין אנשים ברחובות".
ביום ראשון השבוע הגיע רפאלי כשגרת יומו להוציא את עגלות האשפה מחצרות הבתים ומחדרי הזבל, וכשיצא עם עגלה לכיוון המדרכה מבניין סמוך לרחוב עזרא ברחובות, שמע בכי של ילדה. "אני שומע את הבכי ולא מבין מה קורה. זה היה קרוב אליי, אבל הרחוב ריק מאדם. זה היה מוקדם, לקראת 06:30 בבוקר – ואני מסתכל סביבי לחפש את הבכי ולא מוצא. פתאום אני מביט ברכב שחונה על המדרכה, ואני רואה דרך חלון הרכב ילדה צעירה, בערך כבת חמש - מייבבת את נשמתה. הבנתי מיד שמשהו לא תקין, אבל חשבתי אולי אמא שלה שמה אותה ברכב, ועלתה שנייה להביא משהו כי שכחה משהו למעלה".
רפאלי נשאר סמוך לרכב בזמן שהילדה ממשיכה לבכות, כשחלפו עוד שתי דקות ניסה לפתוח את הדלת וחלון הרכב, ללא הצלחה. "התכוונתי לחכות ולגעור באמא, אבל הבנתי לפי תנועות הגוף שלה, שהילדה היסטרית. ניסיתי לדבר, לשאול אותה או להרגיע אותה, אבל היא המשיכה לבכות ולצרוח. ראיתי שאמא שלה לא חוזרת, אז מיד הזמנתי משטרה".
"התקשרתי למוקד ונתתי מיקום מדויק, אבל במהלך 2-3 דקות אחרי זה - כולם התקשרו אליי חזרה לשאול שוב ושוב איפה הכתובת – המשטרה, מכבי אש, כולם. בסוף, מי שהגיעו ראשונים היו דווקא חבר'ה רכובים על קטנוע מ'ידידים'. הגיע הנציג שלהם וכבר היה לו ציוד מקצועי, ידע בדיוק מה לעשות. הוא התהלך לרכב, והופ – ממש תוך רגע אחד בלבד, הצליח לפתוח את דלת הרכב ולהוציא את הילדה. החמודה לא דיברה, עדיין בהיסטריה, אבל כבר הצביעה לכיוון הבית שלה. הוא התחיל ללוות אותה, ואז בדיוק הגיעה ניידת משטרה, והשוטר אמר לנציג 'ידידים' שהוא כבר ילווה אותה.
"רק אז באותו רגע הבנתי, שהילדה הייתה פה כל הלילה. לא נפל לי האסימון. היא פשוט נרדמה ברכב. היה לה מזל ענק, כי אמנם היה לילה, והאוטו עמד חצי בצל, אבל השמש כבר עלתה והתחיל להתחמם. אם הייתי רואה אותה חצי שעה מאוחר יותר – כבר היינו מגיעים ל-35 מעלות בקלות ואני לא רוצה לחשוב איך זה היה עלול להיגמר".
"המשכתי לעבוד כרגיל"
רפאלי סיים מבחינתו את האירוע: "חזרתי לעבודה, והמשכתי כרגיל עם פחי הזבל, עד שסיימתי את המשמרת. כשהגעתי בהמשך היום הביתה, אמא שלי התקשרה ושאלה אותי אם שמעתי על המקרה הזה עם הילדה. סיפרתי גם לחברה שלי על האירוע, ואמרתי לה: 'כן, ההוא מ'ידידים' רצה שאצלם אותו מהטלפון לפני שהלכתי', ואז פתאום היא הראתה לי את התמונה שלו בכל מקום. אחרי שראיתי שבידידים כתבו שעובד רחובות היה באירוע ולא ציינו את השם שלי, אז החברה שלי כתבה פוסט בפייסבוק שבו ציינה: 'הודות ליובל רפאלי נמצאה הילדה'. באמת שלא כך שמתי לב לכל הפרסום, אבל פתאום אחרי שעתיים התקשרו אליי מהעירייה, מנהל האגף אצלי, ידידים ועוד ועוד".
ידעת ש'ידידים' הוציאו הודעה לעיתונות?
"אני ממש לא כיוונתי לזה, ולא חשבתי לרגע להתפרסם. אני מאמין שכל דבר מכוון, וכל דבר זה חלק ממך. אני לא בן אדם דתי – נהפוך הוא, אני הצד השני. אבל איכשהו אתה מבין שאם אתה עושה מעשה טוב – זה גם יחזור אלייך".
מה אנשים אומרים על העבודה שלך?
"לגבי הזבל? אנשים חושבים שזה מקצוע מגעיל או מסריח. הם לא חלק מזה, אז הם לא יודעים או רואים את כל התמונה. אני אומר שהתמזל מזלי ויש לי פריבילגיה ענקית, וגם כל מי שעובד איתי יודע שזה פריבילגיה עצומה. כיף לנו, אנשים טובים, יש לנו אפשרות לנוח הרבה שעות, מקבלים שכר טוב, תנאים מהעירייה, והכי חשוב זה השקט של העבודה".
אתה חושב שאתה גיבור?
"לגבי הילדה?! ההורים שכחו אותה כל הלילה. יש לה מזל גדול מאוד ששרדה. אני לא יודע אם אני גיבור, זו בסך הכול ערנות ועשיתי את מה שמתבקש וחייב לעשות".
קראו גם:
"מזל שהגענו בזמן"
מנהל סניף ידידים רחובות, אלירן ותארי, מתאר את רגעי החילוץ
אלירן ותארי - מנהל סניף רחובות בידידים, יחד עם מלאכי שאער, מתנדב הסניף המקומי, הם שחילצו את הילדה מהרכב בשלום, ללא גרימת נזק לרכב. אלירן מתאר: "שום דבר לא הכין אותי לקריאה מסוג זה. בעודי מתארגן לשגרת יומי נכנסה קריאה בקבוצת החירום על ילדה שנעולה ברכב. יצאתי מיד למקום, כשבליבי אני בטוח שזו עוד קריאה רגילה על ילדה שננעלה בשגגה לעיני הוריה. בהגיעי למקום חברתי למלאכי והבנתי שהסיפור מורכב יותר וזה נס שהגענו בזמן. מדובר על ילדה כבת חמש-שש, שנשכחה ברכב למשך כל הלילה ומהטראומה לא הצליחה לחלץ את עצמה. לאחר החילוץ, מלאכי שמשמש גם כחובש רפואת חירום, בדק את מצבה שהיה טוב ועלה איתה לבית הוריה שלא הצליחו להוציא הגה מהפה. אני שמח שהגענו בזמן ולא התעוררנו לאסון תודות לעירנותו של עובד העירייה שזיהה את הילדה כשהיא בוכה בהיסטריה בתוך באוטו".
במשטרה עיכבו את האב ופתחו בחקירת המקרה.
