בעשור האחרון הקליט חן לוי מיבנה כ-100 שירים מקוריים באולפן הביתי אך רק לאחרונה הרגיש שהוא מוכן לשתף את המוזיקה שלו עם שאר העולם. מאז שהיה בן 16 מתמודד לוי עם מחלת הסכיזופרניה שאילצה אותו להניח בצד את השאיפות והחלומות שהיו לו בנעוריו. עכשיו, כ-20 שנים אחרי התקף הפסיכוזה הראשון שחווה במהלך הטיול השנתי, הוציא לוי סינגל ראשון שנקרא "זה לא היה פשוט".
"לקח לי הרבה זמן ללמוד איך להתנהל לצד המחלה", מספר לוי שעובד בימים אלה על הוצאת אלבום הבכורה שיכלול כ-20 שירים שכתב והלחין בעצמו. אחד השירים שנמצאים עדיין בתהליכי עבודה ונקרא "שום דבר לא שבר אותי", מספר על האירוע הטראומתי שעבר בבית הספר. "משהו אפל התחיל לשלוט בי", כתב לוי. "הפיל אותי שוב ושוב לתהום, בזכות זה אני חזק היום".
"חשבו שאני משתמש בסמים"
שום דבר בילדות של לוי לא הכין אותו לאירוע הגורלי ששינה את חייו. "הייתי תלמיד טוב ומקובל מבחינה חברתית", הוא מספר. "ניגנתי בגיטרה בלהקה העירונית והייתי משתתף בכל הטקסים של בית הספר. אבא שלי היה קורא לי 'קפיץ' כי היו לי הרבה אנרגיות". כמה ימים לפני היציאה לטיול השנתי של כיתה י' הוא התחיל להרגיש מוזר: "פתאום עלו לי כל מיני מחשבות ושאלות על כל מיני דברים שמפריעים לי. זה היה בעיקר דיבורים ביני לבין עצמי".
במהלך הטיול התפרצו החוצה כל אותן מחשבות ולוי חווה התקף פסיכוזה לעיני החברים והמורים. "התחלתי להתנהג בצורה קצת מוזרה", הוא משחזר. "אני לא זוכר בדיוק מה קרה שם אבל היו לי הזיות ומחשבות שווא שכבר לא יכולתי להשאיר בפנים. זה היה לא נעים להרגיש ככה לפני כל החברים שלי. נאלצתי לחזור הביתה באמצע הטיול".
הוריו של לוי ניסו להבין מה קרה לבנם הצעיר וחשדו כי אולי השתמש בסמים. "אמרתי להורים שלי שלעולם לא נגעתי בסמים", הוא מספר. "הם התחילו לחקור אותי ואפילו שאלו את המורה שלי לגיטרה שהיה כמו אבא שלי באותם ימים. בסופו של דבר אמא שלי הזמינה פסיכיאטר. הוא בא אלינו הביתה, שאל אותי כמה שאלות ואבחן שיש לי סכיזופרניה. הוא אמר לי שאקבל כדורים לשבועיים אבל בתוך תוכי ידעתי שזה משהו לכל החיים. אני זוכר שהלכתי לשירותים, הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי: 'מה קורה פה, מה זה הדבר הזה שנחת עליי עכשיו', סירבתי להאמין".
ההתמודדות עם המחלה שהתפרצה בשנה הראשונה של התיכון הייתה קשה ומטלטלת. "זה השפיע עליי בעיקר בצורה של חוסר יציבות במצב הרוח", מספר לוי. "הייתי חווה מצבים של מאניה-דיפרסיה. כשהייתי במצב של מאניה הרגשתי כאילו אני על גג העולם. היה לי כל כך טוב והייתי באופוריה בלי קשר בכלל למציאות. אבל אחרי זה הגיעו הנפילות והייתי נכנס לדיכאון עמוק שלא ידעתי איך לצאת ממנו. בנוסף, היו לי התקפי פסיכוזה במהלכם הייתי הוזה דברים ומדבר בצורה לא הגיונית בכלל".
הצלחת ללמוד?
"בשלושת החודשים הראשונים מאז האבחון נעדרתי מבית הספר. המורים לא האמינו שאצליח לעשות את הבגרויות, אבל התעקשתי ובסוף השנה ניגשתי לבחינות בלשון ובערבית. זאת הייתה תקופה מאוד מאתגרת עם הרבה עליות וירידות. בגלל הכדורים הייתי עייף מאוד בבקרים ונרדם בשיעורים. בבית ספר התחשבו בי ונתנו לי להמשיך במתכונת הלימודים העיונית עם כל מיני הקלות. מבחינה חברתית היה קשה להסתובב בבית הספר בידיעה שכולם מסתכלים עליי כ'משוגע', מעין בושה כזאת. הדבר היחיד שהעסיק אותי זה מה התלמידים חושבים עליי".
"כעסתי על המוזיקה"
כשהרעשים מסביב היו חזקים מדי נמלט לוי אל הגיטרה שאביו קנה לו במתנה כשהיה בן 13. "כשהייתי בכיתה ז' התחלתי ללמוד בחוג גיטרה וידעתי שאני רוצה להמשיך לנגן", מספר לוי. "שמעתי סולו של גיטרה בשיר 'דמעות' של אייל גולן ודמיינתי את עצמי מנגן אותו. אבא שלי קנה לי גיטרה חשמלית ואחרי שבוע כבר הצלחתי לנגן את הסולו הזה לבד. מהר מאוד הפכתי לאחד התלמידים הבולטים אצל המורה שלי".
בסיום התיכון, כשכל החברים שלו התגייסו לצבא, ניסה לוי להתמקד במוזיקה והחל לכתוב ולהלחין שירים. היצירה סיפקה לו מקור לאושר ולנחמה אך החמירה מנגד את תסמיני המחלה. "במהלך הכתיבה הייתי מרגיש שיפור הדרגתי במצב הרוח עד שבאיזשהו שלב הייתי מגיע לנקודת שיא שהובילה להתקפים פסיכוטיים", הוא מספר. "במקרים רבים היצירה שיבשה אצלי את האיזון הכימי במוח וגרמה לי להתקפי מאניה-דיפרסיה קשים".
לוי אשפז את עצמו מרצון שלוש פעמים בבתי חולים פסיכיאטריים ובשלב מסוים האשים את המוזיקה בהידרדרות במצבו. "התאשפזתי בגיל 27, 29 ו-31", הוא אומר. "לפני כל אשפוז הייתי בשיא של תהליך היצירה. כנראה שהאיזון במוח שלי קצת יצא מגדרו כתוצאה מכתיבת השירים, וצללתי יותר מדי עמוק פנימה והגעתי למחוזות לא קלים. האשפוזים האלו היו מאוד קשים עבורי, זה לא קל מה שעוברים שם. כעסתי על המוזיקה שהייתה אחד הגורמים לכך שהתאשפזתי, והגעתי למצב שלא הסכמתי לשמוע בכלל על התחום. אפילו מכרתי את המגבר ואת הגיטרה שלי".
"המחלה הזאת מרמה אותך"
האשפוז האחרון של לוי היה לפני כשש שנים ונמשך שלושה חודשים. "זאת הייתה תקופה לא קלה אבל יצאתי ממנה מחוזק", הוא מספר. "באשפוז האחרון למדתי להכיר את עצמי טוב יותר ואני מצליח לזהות מצבים שעלולים לגרום לי להתקף. זה כמו רכבת הרים שעולה לאט לאט ומבלי שתשים לב מאיצה ואז מתרסקת. המחלה הזאת מרמה אותך, משקרת אותך שכיף לך. אתה במצב רוח טוב ואז פתאום היא הופכת אותך".
מאז הוא משתדל להיות מאוד מודע לעצמו. "בכל פעם שאני מרגיש קצת פחות מאוזן אני ניגש לפסיכיאטר", הוא מספר. "אפשר לומר שנהייתי פרנואיד בקטע הזה. הרבה פעמים הלכתי ואמרו לי שהכל בסדר ושלא הייתי צריך לבוא".
אחרי שפיצח את הנוסחה לאורח חיים מאוזן יותר הוא חזר לעשות מוזיקה. "אם לא הייתי מספר שיש לי בעיה נפשית אף אחד לא היה שם לב", אומר לוי. "היום אני חי חיים תקינים, עובד כמאבטח ואפילו חזרתי לעשות מוזיקה בכל הכוח".
לאחרונה הוא שחרר כאמור את הסינגל "זה לא היה פשוט" שצולם בקצה רחוב השרון, בנקודה הכי גבוהה ביבנה, אליה נהג לברוח כשהיה נער. את ההשראה לשיר קיבל כשצפה בכתבה על דימוי גוף אצל נשים. "זה גרם לי לחשוב על עצמי, על איך שאני מסתכל על המחלה שלי ואיך זה משפיע על החשיבה שלי על עצמי", אומר לוי. "קפץ לי בראש המשפט: 'לספר לעצמך בראש את הסיפור הנכון', ואחרי זה שאר המילים זרמו לבד".
ואיך אתה באמת מסתכל על המחלה שלך?
"תמד ידעתי שאני בסדר, לא זרמתי עם הסטיגמה שאני משוגע. הסיפור הנכון שבחרתי לספר לעצמי ולשתף בזה את כולם הוא שיש לי מגבלה, חוסר איזון שמפריע לי, אבל אפשר להתמודד איתו. אני לא משוגע".
אתה לא חושש שבגיל 37 אולי איחרת את הרכבת?
"אף פעם לא מאוחר להגשים חלומות. אמיר דדון ועידן חביב פרצו בגיל 37, ולדעתי לפרוץ בגיל מאוחר זה אפילו יתרון. אתה לא ילד, אתה בשל יותר, ההצלחה לא תעלה לך לראש".
"רוצה לצרוח את האמת שלי"
במגירה של לוי יש למעלה מ-3,000 שירים שכתב לאורך השנים. 20 מתוכם ייכנסו כנראה לאלבום הבכורה עליו הוא עובד בימים אלה. "היו לי הרבה ניסיונות בחיים עם המוזיקה אבל הפעם אמרתי לעצמי שאני לא מוותר", הוא אומר. "אני רוצה להתפרנס מהמוזיקה ולהיות זמר מצליח".
קראו גם:
לוי רואה את עצמו כיותר מעוד זמר שמנסה לכבוש את הפסגה ורוצה לצאת עם אמירה חברתית באלבום שלו. "היום לא מסתכלים בעין יפה על אנשים עם בעיה נפשית", הוא מסביר. "שופטים אותם כמשוגעים, מסתכלים עליהם בצורה שלילית ולועגים להם. כשאני מתחיל עם בנות לדוגמה אני מקבל את ה'לא' ברגע שאני מספר שיש לי בעיה נפשית".
איך אתה מתכוון לשנות את ההתייחסות של החברה למתמודדי נפש?
"אני שואף לשנות דרך המוזיקה את הסטיגמה הזאת. אני רוצה לצרוח את כל האמת שלי, את מה שיש לי להגיד לעולם, ורוצה שאנשים ישמעו קול של אומן שמתמודד עם בעיה נפשית. אני מאמין שהקול הזה יגיע רחוק ואנשים בארץ ישמעו אותי יותר ויותר".
השירים באלבום שלך יעסקו כולם בנושא?
"באלבום החדש יהיו ארבעה שירים עמוקים שמזכירים את המחלה שלי. השאר יעסקו ביחסים שבינו לבינה, יהיו שירים על אהבה ושירי פרידה".
