"איזה בית יש לפיסטוק", נהגו שחקני קבוצת הילדים של מכבי תל אביב לשיר בסוף העשור הראשון של המילניום הנוכחי, בעת שהביסו את היריבות וזכו ארבע פעמים באליפות המדינה ופעם אחת בגביע. השיר ההוא של ילידי 1999 בוצע לכבודו של כוכב הקבוצה, אופק ביטון, שכילד היה נמוך מחבריו ובשל כך קיבל את הכינוי 'פיסטוק'. למעלה מעשור לאחר מכן, ביטון הוא שחקן הרכב בליגת העל.
התמדה ועבודה קשה
אותו 'פיסטוק' גדל בינתיים וצמח לגובה ממוצע של 1.75 מ'. היום הוא חייל בן 20 (משרת כעובד רס"ר בחיל האוויר) וכאמור נהפך לשחקן הרכב בס. נס ציונה. ביטון, המשחק בעיקר כמגן ימני או קשר אחורי, בולט על רקע היותו שחקן בית של הכתומים, לנוכח העובדה שמרבית השחקנים הם זרים או שהצטרפו רק העונה.
ביטון (משמאל) במשחק ההפסד נגד כפר סבא | צילום: אורן אהרוניביטון (משמאל) במשחק ההפסד נגד כפר סבא | צילום: אורן אהרוני
ביטון (משמאל) במשחק ההפסד נגד כפר סבא | צילום: אורן אהרוני
(ביטון (משמאל) במשחק ההפסד נגד כפר סבא | צילום: אורן אהרוני)
זהו סיפור על התמדה ועבודה קשה תוך התגברות על ילדות לא פשוטה. סיפור על סבלנות שהשתלמה אצל שחקן שלקח בשתי ידיים את ההזדמנות שקיבל. ילד שעבר לא מעט קשיים, בעיקר בחייו האישיים וכשגדל פיתח אופי של מנהיג אחראי, המתין תקופה ארוכה עד שזכה להגשים את חלומו - והעונה הוחתם על חוזה לחמש שנים במועדון.
למכבי ת"א הגיע ביטון בגיל שש, חצי שנה אחרי שהספיק לשחק בילדים של ס. נס ציונה. הוריו התגרשו והוא התגורר עם אביו ועם סבו וסבתו בנס ציונה. הסבא, שלום ביטון ז"ל, שהיה אוהד שרוף של הפועל ת"א, נהפך בהמשך לדמות המשמעותית בחייו של אופק לאחר שאביו של האחרון עזב את הבית.
במשך שש שנים נהג הסב לקחת את נכדו בכל יום באוטובוס מנס ציונה לת"א, עד שהנכד הגיע לגיל 12. בעקבות זאת, לאחר מותו לפני מעט למעלה משנה, התקשה אופק להתמודד עם האובדן. חבריו מספרים שעד היום קשה לו לקבל את העובדה שסבו לא זכה לראותו מגשים חלום ומשחק בליגת העל.
ביטון, שגם הוא אהד את הפועל ת"א, נהפך לכוכב הילדים של מכבי ת"א ולא רק זלל איתה תארים. פעמיים הוא סיים כמלך השערים כשהפציץ כ-100 כיבושים בעונה אחת בליגת 7X7, למרות ששיחק כקשר. בכל אותן שנים הוא הסתיר מחבריו לקבוצה את אהדתו להפועל, לבש את החולצה האדומה בבית וביציעי בלומפילד, אבל להט על המגרש בחולצה הצהובה. גם לאחרונה הוא התרגש מאוד כשהתמודד נגד האדומים בליגת העל.
הכינוי 'פיסטוק' דבק בו אמנם בילדותו, אבל כשגדל התבייש בו ונהג לסובב את הגביע שהיה מונח על הארון בחדרו ולהסתיר את הכיתוב עליו - בין היתר מכיוון שגדל בשנות ה-2000 ולא היה מודע לגודל החשיבות של הדמות שגילם ספי ריבלין ז"ל בטלוויזיה הלימודית מבחינת ילדי שנות ה-70 וה-80.
כשהיה בן 12 לא היה ביטון מרוצה מדקות המשחק שקיבל, וסבו החליט להעביר אותו לבני יהודה, שם שיחק שנתיים. כשהיה בן 14 עזב בעקבות חילופי מאמנים שהובילו לחוסר שביעות רצונו - וחזר לנס ציונה כדי לשחק קרוב לבית.
באותה תקופה חזרו הוריו, שלומי ושרית, לחיות ביחד בעקבות יוזמה מצידם של אופק ושל אחותו ירין. בכך חידש אופק את הקשר עם אביו, שעמו מיעט לשוחח במשך שלוש שנים. "עברתי תקופה לא נעימה בחיים", מספר שלומי. "קצת סמטוכה. עשיתי סיבוב פרסה בחוץ וחזרתי הביתה".
לאורך כל התקופה שבה לא התגורר אופק עם אביו, נהג שלומי להגיע למשחקים של בנו כדי לראותו משחק, ומגרש הכדורגל נהפך אז למקום המפגש ביניהם. כיום האב הוא הדמות הדומיננטית בחייו של אופק. האב זוכר היטב כיצד נהג בנו לנסוע לבדו לת"א במוניות שירות כשהיה בן 11: "הנהגים ידעו שהם צריכים להוריד אותו בקריית שלום, והוא היה מתקשר אליי להודיע כשהגיע".
מדובר במשפחה בעלת מסורת בכדורגל. דודו של אופק (בעלה של אחות של אביו) הוא אריאל רוטמן, מכדורגלני העבר המוצלחים של הכתומים, ושני בני דודו גם הם כדורגלנים: האחים לירן רוטמן מבית"ר ירושלים ואיתי רוטמן ממכבי פתח תקוה. קרוב משפחה נוסף שלו (בן דודו של אביו) הוא אלי ביטון, חלוץ העבר של מכבי ת"א.
ביטון היה סיפור הצלחה במחלקת הנוער של נס ציונה. בתחילה תחת הדרכתו של אדוארד שפילקו ובהמשך אצל משה בוחבוט, שאימן אותו במשך שלוש שנים בקבוצת הנוער - שם הצטיין בתפקיד קשר קדמי מאחורי החלוץ. בעונה הראשונה כבש שבעה שערים, בשנייה תשעה, ו-12 בשלישית למרות ששוב עבר תקופה קשה.
הוא נעדר זמן ממושך בשל ניתוח קשה שעבר, וגם ישב שבועיים בכלא הצבאי אחרי שהיה עריק 90 יום בעקבות סכסוך עם מפקדו לשעבר. אבל שלא תטעו, מדובר בחייל למופת שדואג לניקיון הבסיס, ובחודש הבא יקבל תעודת חייל מצטיין ביחידתו. "הוא ילד מדהים עם מוסר עבודה גבוה מאוד, ערכי ומכבד את הסובבים אותו", טוען מפקדו כיום, רס"ר אלי אמסלם. "בחור רציני מאוד שאני לא מופתע מההצלחה שלו".
הגביע של 'פיסטוק'. הכינוי שהודבק לביטון בילדותו | צילום פרטיהגביע של 'פיסטוק'. הכינוי שהודבק לביטון בילדותו | צילום פרטי
הגביע של 'פיסטוק'. הכינוי שהודבק לביטון בילדותו | צילום פרטי
(הגביע של 'פיסטוק'. הכינוי שהודבק לביטון בילדותו | צילום פרטי)
בוחבוט הבחין כבר בעונה הראשונה של ביטון בנוער שמדובר בשחקן נייד עם פוטנציאל להגיע לליגת העל. כדורגלן בעל ראיית משחק משובחת, שבועט בשתי הרגליים ומרבה למסור כדורי עומק במטרה לסכן את השער. הוא הרבה להגיע למצבים וגם יצר לא מעט בעצמו. בנוסף, הוא הציג משחק ראש טוב ויציאה מהירה מהמקום. עם זאת מה שגרם לו לבלוט יותר מכל היה אישיותו.
"מבחינה חברתית אופק הוא בן אדם וחבר, שתמיד היה שם בשביל כל אחד בקבוצה", מספר בוחבוט. "כבר בשנה הראשונה שלו בנוער ראינו שמדובר במנהיג. שקט אמנם, אבל כזה שאנשים אוהבים והולכים אחריו. אם היינו מפסידים, אצלו זה לא היה עובר לסדר היום. הוא היה מכונס בעצמו ומדבר עם השחקנים על הטעויות ועל מה שצריך לעשות במשחק הבא. הוא לא היה תוקף את השחקנים שעשו את הטעות, אלא מדבר איתם על הסגירות שצריך לעשות בהגנה. ככדורגלן הוא יודע להגיע למקומות הנכונים בתזמון הנכון. קצת סובל מאיטיות, אבל שחקן ברמה הכי גבוהה שיש".
אחרי הניצחון 1:2 על בני יהודה העונה פרץ ביטון בבכי בשל העובדה שהיריבה כבשה, לאחר שמתן בלטקסה ניתר מעליו ונגח לרשת. המנכ"ל רונן זייגרמן העניק לו חיבוק חם ותומך, וכשאביו של אופק שאל אותו לפשר בכיו הוא השיב: "הגול שקיבלנו עשה לי רע".
גם מנהל מחלקת הנוער של הנס ציונים, כוכב העבר דני משה, מרוצה מהתוצר המשובח: "אופק שחקן איכותי, רציני ובעל אופי טוב, שתמיד הוביל בנוער וגילה מחויבות. אם ימשיך כך אני מאמין שהוא יתקדם, יעזור הרבה לקבוצה הבוגרת ויהפוך לבורג חשוב בה. להערכתי עם הזמן הוא ייתן שם את הטון".
לפני שלוש שנים, עוד כשהיה בשנתו השנייה בנוער, החל ביטון להתאמן עם הבוגרים, אבל לא קיבל דקות משחק אצל עופר טסלפפה, שסבר שהוא לא בשל ולא משופשף די הצורך. לא כאשר הקבוצה דרסה את ליגה א' ולא בעונת העלייה לליגת העל אשתקד, שבה ראה דשא רק למשך 10 דקות במשחק נגד הפועל כפר סבא בגביע הטוטו.
אז איך הוא נהפך העונה לשחקן הרכב קבוע? הכל תלוי למעשה בגישה של המאמן, בנכונות שלו לתת הזדמנות לשחקנים צעירים וגם במצבים הנוצרים עם הזמן בעקבות פציעות של שחקנים. ביטון חיכה שלוש שנים להזדמנות, וגם כשלא קיבל שוחח עם סוכנו אפי סופר שייעץ לו להישאר בנס ציונה ולהמתין בסבלנות. הוא אכן החליט להישאר - והדבר השתלם לו.
קפיצה רצינית
בנס ציונה יש אמנם מי שסבורים כי תפקיד הקשר הקדמי מאחורי החלוץ מתאים לביטון יותר, מכיוון שבתפקיד הנוכחי הוא מתקשה להגיע למצבי כיבוש כפי שעשה בנוער. למרות הכל, עצם העובדה שביטון הוא שחקן הרכב היא מעודדת, שכן הוא היחיד מהשנתון שבו שיחק שקיבל הזדמנות בקבוצה הבוגרת. מעבר לכך, העובדה שהוא מסוגל למלא מגוון תפקידים (שיחק גם כמגן שמאלי) הופכת אותו לחיוני מאוד מבחינת תורג'מן.
דני משה: "ביטון צריך לשחק בתפקיד שעליו מחליט המאמן. הוא יכול לשחק כקשר אחורי, כמגן וגם כקשר קדמי באמצע ובאגף. כל מאמן רוצה שחקן כזה מגוון, כי בעזרתו הוא יכול למצוא פתרונות למצבים משתנים".
בנס ציונה מרוצים. "זה מטורף, אופק באמת ביצע קפיצת מדרגה רצינית", טוענים במועדון. "הוא קיבל הזדמנות כי היה דרוש מאמן עם ביצים שלא יחשוש לשלב בהרכב ילד צעיר. הגישה בארץ היא לרוב שמרנית. מתייחסים לבני 20 כמו לילדים, ואומרים שאין להם ניסיון למרות שבאירופה אתה רואה בני 17 בהרכב של קבוצות גדולות. בליגה א' היה צריך לתת לו לשחק, כי איפה שחקן יקבל הזדמנות אם לא בליגה הזאת? אופק היה צריך לשחק מזמן. גם עכשיו זה קרה רק בשל מכת פציעות, אבל טוב שתורג'מן יותר פתוח וחושש פחות".
דני משה: "לפעמים זה עניין של תזמון, ולא רק של כישרון. אופק קיבל הזדמנות והצדיק אותה עד הסוף. הוא עשה את זה יפה מאוד. ממש. ברגע שהתחיל לשחק בהרכב הוא שמר על מקומו, וזה מראה שתורג'מן מחזיק ממנו. השתלם לו להמתין בסבלנות - כיום הוא משחק בליגת העל ומכירים אותו".
בנס ציונה אמרו השבוע כי הם מעדיפים שביטון לא יתראיין. "הוא צעיר ועדיין לא מוכן לזה", טענו בהנהלה, "אנחנו לא רוצים שהחשיפה תעלה לו לראש. אופק ילד מאוד עדין ויש הרבה רעשים מסביבו, כך שעדיף שידבר רק במגרש".