היום (ד') יעמדו 399 צעירים נרגשים על רחבת המסדרים של בית הספר לקצונה בה"ד 1, בטקס הסיום ה-50 של קורס הקצינים. זה מעמד משמעותי לכולם, אבל עבור אחת מהם- סופיה יגורוב מרחובות, קבלת דרגות הקצונה היא הישג מרגש שבדרך אליו התמודדה עם אתגרים רבים.
סופיה, בת 23 המתגוררת כיום ברחובות, התחילה את חייה ברוסיה. שם היא גדלה והתחנכה, סיימה את לימודיה בתיכון וכמו כל בני גילה, החלה ללמוד באוניברסיטה. "למדתי עיצוב פנים באחת האוניברסיטאות הנחשבות ברוסיה, ובמקביל למדתי ציור בבית ספר מקצועי", סיפרה.
למרות שכלפי חוץ הכל היה נראה בסדר, סופיה הרגישה שמשהו חסר לה. "בשלב מסוים הרגשתי שהלימודים באוניברסיטה חוזרים על עצמם, פחות מעניינים. הרגשתי שאני צריכה שינוי".היא התייעצה עם אחיה הגדול, שנתן לה קו מחשבה חדש.
"הוא שירת בצה"ל לפני כמה שנים, ואז חזר לחיות ברוסיה. הוא הציע לי לעלות לארץ ולהתגייס. כשהייתי רואה אותו על מדים הייתי מאוד גאה, רציתי לבוש מדים גם, חלמתי על זה מגיל 14. עם הלימודים זה נשכח, ולא דמיינתי אף פעם לבוא לבד לארץ- אבל בסוף הגיעה ההזדמנות".
וכך, במרץ 2015, כשהיא כבר בגיל שבו רוב הבנות הישראליות משתחררות מהצבא, היא הגיעה לבדה לארץ במטרה לשרת בצה"ל. "לא חויבתי בגיוס כי עברתי את הגיל, אבל התעקשתי. הגעתי הרבה ללשכת הגיוס, ולבסוף קיבלתי את צו הגיוס המיוחל".
ב-2016 סופיה התגייסה לבסיס מחוו"ה אלון, בו חיילים שעלו מארצות שונות לומדים עברית ועוברים טירונות. "במחוו"ה אלון משקיעים המון בחיילים. נתנו לי הרבה מעבר, יצאתי מלאת מוטיבציה להמשך השירות שלי ואני מעריכה את המפקדות עד היום. הן עושות עבודת קודש, ויש להן חלק גדול בהשתלבות שלי בארץ. אני מוקירה תודה ומאוד מעריכה אותן".
לאחר הטירונות, סופיה קיבלה שיבוץ בתור פקידה, אבל אחרי הדרך הארוכה שעברה היא לא הסכימה להסתפק בזה וביקשה תפקיד קרבי. "אם הגעתי לבד עד לישראל בשביל להתגייס, אני רוצה להיות לוחמת. אחרי התעקשות שובצתי כלוחמת איסוף קרבי, והיום אני מבינה שזה התפקיד הכי טוב שכיכולתי לבקש, גם קרבי וגם דורש וחשיבה".
כבר מיומה הראשון בהכשרה סופיה אמרה לכל מפקדיה שהיא מתכוונת לצאת לקורס קצינים, ולמרות הקושי- היא אכן הצליחה לעשות זאת, והיום תסיים בהתרגשות את קורס הקצינים הקרביים.
"בגלל שהתנדבתי לצבא, החלטתי שאם כבר הגעתי לפה אעשה את זה עד הסוף ואמשיך גם לקצונה. אם אני יכולה לתת מעצמי מעבר אין סיבה שלא אעשה את זה, אני אוהבת את המסגרת ורוצה להיות משמעותית עבור חיילים נוספים כמו שהמפקדים שלי היו עבורי".
סופיה מציינת כי גם במחוו"ה אלון וגם בהכשרתה כלוחמת איסוף קרבי, היא התחברה ולקחה דוגמה מהמפקדים. "לא הייתה פעם שהייתי זקוקה לעזרה ולא קיבלתי, תמיד דאגו לי. גם כשזה דרש יותר, מכיוון שאני עולה חדשה והיה לי קשה להבין לפעמים, הקדישו לי זמן. אין בעולם עוד מסגרת שבה דואגים ככה לאנשים.
"אחת הסיבות בגללן רציתי להיות לוחמת הייתה השירות כחיילת בודדה. שמעתי שקרבי זה כמו משפחה, וגיליתי כמה זה נכון- מהרגע הראשון הרגשתי שהמפקדים והחיילים שאיתי הם כמו משפחה עבורי, תומכים בי ומסייעים בכל מה שצריך. הצבא שלנו לא מובן מאליו, ואנחנו צריכים להתגאות בו", היא מסכמת.
