מציל חיים: ד"ר אדם לי גולדשטיין מחולון, הוא האיש שגורם לאנשים לצאת מבית החולים עם חיוך.
מי אני: ד"ר אדם לי גולדשטיין (43), מנהל יחידת הטראומה בבית חולים וולפסון.
למה בחרנו בו: ד"ר גולדשטיין משמש מזה שנתיים מנהל יחידות הטראומה בבית החולים, והספיק להציל בתקופה זו מאות בני אדם. הוא עלה לבדו מארצות הברית לישראל כשהיה בן 18 בלבד, וכאן גם גילה את תשוקתו לרפואה: "ידעתי שאחיה כאן לבד, אבל היה לי חשוב לתרום מעצמי למדינה האהובה שלנו. זה לא היה קל. הגעתי למדינה זרה, בלי שפה ובלי להכיר אף אחד. אבל אני קם בבוקר ויודע שאני הולך להציל חיים - וזה שווה הכל".
מה ההישג הבולט שלך? "אני רוצה להמשיך להתקדם בטיפול בטראומה באופן אישי – זה הדבר החשוב ביותר. ההישג החשוב ביותר שלי בשנתיים האחרונות היה הצלת מספר פצועים שהיו במצב אנוש, ואני שמח בשבילם וגם בשבילי, שבניגוד לכל השערה שטענה שהם לא אמורים לצאת עומדים מבית החולים, הם בסופו של דבר הצליחו ללכת מחויכים הביתה. זה העונג בעבודה".
למי תקדיש את המשואה? "אני מקדיש את המשואה לשני ילדיי: בתי בת ה־13 המתגוררת בלוס אנג'לס, ובני בן השש המתגורר כיום בארץ".
החובשת המתחילה
מאיה פלג־ארז מראשון לציון הצטרפה לאיחוד הצלה בעקבות מקרה אישי והספיקה להציל חיים.
מי אני: מאיה פלג־ארז (47), עובדת באוניברסיטת תל אביב.
למה בחרנו בה: פלג־ארז מעולם לא עסקה ברפואה או הצלה. כשבתה בת ה־13 אובחנה עם סוכרת, היא החלה לטפל בה וגילתה כי אינה נרתעת ממחטים ודם. את היתרון הזה היא החליטה לתעל לטובת הכלל, והצטרפה בגיל 47 לקורס חובשים של 'איחוד הצלה'".
מה ההישג הבולט שלך? "לפני כחודשיים, כשבוע בלבד לאחר סיום הקורס, נסעתי ברחוב דרור בראשון לציון וראיתי אדם כבן 60 נופל על הרצפה. עדיין לא הייתי מחוברת למוקד, כך שטכנית זה היה המקרה הראשון שטיפלתי בו. האיש נחבל קשה, היה מלא דם, ולא היה לו דופק. זו הייתה טבילת אש רצינית. מיד התחלתי בפעולות החייאה ואחרי עשר דקות הצטרף אליי מתנדב איחוד הצלה עם דפיברילטור. הוא נתן לו שוק חשמלי והמשכנו את פעולות ההחייאה, עד ששב לו הדופק והוא פונה על ידי ניידת טיפול נמרץ. הדקות בהן פעלתי לבדי הצילו את חייו. זה היה הלם, אבל גם מאוד מרגש".
למי תקדישי את המשואה? "לילדה שלי, שמתמודדת בגבורה עם המצב שלה. היא הייתה ברכב בזמן שטיפלתי באיש וראתה הכל. אחר כך היא אמרה לי שהיא המומה שאמא שלה מסוגלת לעשות דברים כאלה ושבעתיד גם היא תרצה להיות חובשת. זה אושר גדול. החוויה הזאת חיזקה אצלי את ההחלטה להתנדב, ומאז יצאתי להמון קריאות".
יד לנערות בסיכון
אלין קוריאנוב מרחובות מקדישה את זמנה הפנוי לגיוס כסף וארוחות חמות לאמהות חד־הוריות ובני נוער בסיכון
מי אני: אלין קוריאנוב (25), עובדת כסייעת לילדים, ומקדישה את כל זמנה הפנוי בסיוע למשפחות נזקקות, אמהות חד־הוריות, נערות חסרות בית, ילדים בסיכון ועוד, בעיר רחובות ובסביבה הקרובה.
למה בחרנו בה: אלין קוריאנוב היא אישה שיודעת להתעלות מהבעיות האישיות שלה, כמו למשל בן שנולד עם בעיית כליות ונאלץ לעבור ניתוחים, ולתעל את כל זמנה הפנוי לטובת אנשים אחרים. אלין שומעת על אדם או משפחה הזקוקה לסיוע, ומיד מגייסת את כל האמצעים העומדים לרשותה, דואגת לתרום כספים ושולחת מזון, מפרגנת ומסייעת בכל מה שאפשר כדי להקל על מצוקתו של כל אדם.
מה ההישג הבולט שלך? "אני לא נותנת לילדים קטנים ללכת לישון רעבים. במהלך השנה האחרונה שמעתי על אמא לשמונה ילדים מרחובות. בעלה התגרש ממנה והקים משפחה אחרת. היא נקלעה לחובות כה קשים, עד כדי כך שלא יכלה לממן אוכל לילדים שלה, כשהקטן בן 7 והגדול בן 19 – אלא שהוא עבר תאונת דרכים קשה. פניתי לכל מי שאני מכירה בפייסבוק ובאמצעי תקשורת אחרים, וביקשתי תרומה כדי לקנות להם מזון. כמובן, גם דאגתי לשלוח את כל האוכל אליהם ישירות הביתה. זה מה שעושה לי טוב על הלב, כי בזכות זה, עכשיו המשפחה במצב קצת־קצת־קצת יותר טוב".
למי תקדישי את המשואה? "לשירה איסקוב שהותקפה בידי בעלה, שניסה לרצוח אותה באמצעות מערוך וסכין לעיני בנם. איסקוב נפצעה קשה, אך שרדה לספר על כך – היא המודל עבורי".
למען האחים והאחיות
אילנה כהן מראשון לציון, אחות במקצועה, יקירת העיר שהצליחה לשפר את מעמד האחיות בארץ
מי אני: אילנה כהן (75), יו"ר הסתדרות האחים והאחיות בישראל.
למה בחרנו בה: כהן עבדה כאחות במשך 35 שנה, מרביתן כאחות אחראית במחלקה פנימית באסף הרופא. היא הקימה את ועד הפעולה הראשון של אחיות בתי החולים בישראל ואת האגודה לקידום מקצועי לאחיות וייצגה את אחיות ישראל בארגון העולמי לאחיות ICN. בשנת 2003 אף שימשה כחברת כנסת מטעם העבודה ומאז הקדישה את חייה לשיפור מעמד האחיות בישראל.
לאחרונה קיבלה אות יקירת העיר ראשון לציון, בין היתר גם על מאבקה להגדלת את כוח האדם בבתי החולים ולהורדת העומס מהצוותים.
מה ההישג הבולט שלך? "בשנת 1987 הקמתי עם אחיות נוספות את ועד הפעולה הראשון של אחיות בתי החולים בישראל, נאבקנו על זכויותינו וזה הגיע למצב שנטשנו את בתי החולים. הגענו להישגים מרשימים. לצערי גם היום אין שוויון במקצועות הנשיים, לא רק אצל האחיות, אלא בכל התחומים".
למי תקדישי את המשואה? "לכל המטופלים והאחיות במדינת ישראל. גם היום מצב האחיות דורש שיפור, אך לצערי הרב משרד הבריאות הוא לא משרד שנלחמים עליו, כל פעם מתחלף שר או מנכ"ל, למרות שמדובר בבריאות של מדינת ישראל".
אש בעיניים
אדגר קורקוליוניס מראשון לציון מתנדב להציל חיים במסגרת צופי האש עם לוחמי האש של תחנת הכיבוי בעיר.
מי אני: אדגר קורקוליוניס (17), תלמיד כיתה י"א בתיכון עמית עמל (מקיף ג').
למה בחרנו בו: בכיתה י' כל תלמידי התיכון מתבקשים לבחור מחויבות אישית, ורובם בוחרים בפעילות קלילה אותה הם מסיימים בסוף השנה, אך למרות הקושי והחששות מצד המשפחה, אדגר בחר בצופי האש של תחנת כיבוי האש בראשון לציון, וממשיך בהתנדבות בתחנה שלוש פעמים בשבוע.
קראו גם:
מה ההישג הבולט שלך? "כל משמרת משמעותית עבורי. אלה אנשים שעברתי איתם קורס מאוד אינטנסיבי, ולא מקלים עליך בגלל הגיל. הרף מאוד גבוה ויש אפס סובלנות לחוסר מקצועיות. כמובן שזה הבהיל את ההורים, אבל אותי זה רק הלהיב. ראיתי כבאים מזנקים על הכבאיות, חוזרים מלאים פיח וידעתי שזה המקום שאני רוצה להיות בו. כשיש קריאה אני לא מפחד, יש בי בעיקר ציפייה לקראת הלא נודע. לאחרונה נקראנו לקריאה של חשש לחיי אדם. ראיתי מהחלון אדם קשיש על הרצפה, שברנו את החלון וחדרנו פנימה, כשעזרנו לו הוא הביט בי ומיד שאל 'אתה לא צעיר מדי להיות לוחם אש?'. זה מפתיע אנשים בגלל הגיל שלי, אבל יש לי הזדמנות להציל חיים".
למי תקדיש את המשואה? "למדריך שלי יוסי נחמיאס, שהוא אחראי המתנדבים בתחנה ולהורים שלי. המתנדבים וצופי האש הם מכפיל כוח שמסייע לכוחות החירום בשטח. להורים שלי ‑ כיוון שלמרות החשש, הם איפשרו לי לעשות את מה שחשוב לי".
