כבר 27 שנה שסטואי טוקר מלמד אנגלית בהצלחה רבה. בחמש השנים האחרונות הוא עושה זאת בקריית החינוך אמית המר ברחובות. סיפור חייו המסעיר אינו אופייני כלל וכלל עבור מורה לאנגלית, אך ייתכן כי חוכמת החיים הרבה אותה רכש במהלך השנים, היא זו שמובילה אותו להצלחה ולהמשך השליחות החינוכית, גם כיום, אחרי שכבר עבר את גיל הפרישה לפני כעשור.
סטואי, מוסמך לרבנות מהרב יוסף דב סולובייצ'יק ונשוי לאניטה, עלה מארצות הברית לפני שנים רבות. השניים נמנו בין המייסדים של מושב נצר חזני, היישוב הראשון בגוש קטיף בשנת 1976. בשנים הראשונות בגוש קטיף הוא בכלל עבד כחקלאי וגידל בחממות עגבניות לייצוא.
לאחר מכן עשה הסבה מקצועית לתחום ההוראה והחל לעבוד בתור מורה ומרכז ביולוגיה בתיכון להמן בדימונה. בשנת 1995, כשיצא לשנת שבתון, התבקש לעשות הסבה לאנגלית, ומאז כבר 27 שנים הוא מלמד אנגלית והיד עוד נטויה. בסך הכל הוא נמצא במערכת החינוך מזה 45 שנה.
אל קריית החינוך אמית המר ברחובות הגיע לפני כחמש שנים. "התחלתי ללמד הקבצה של דוברי אנגלית וכבר בשנה השנייה הייתי מורה מן המניין", הוא מציין. "אני כל כך נהנה לעבוד באמית המר. כל מה שרציתי לעשות בשנים שלי כמורה ולא יכולתי, הצלחתי לעשות באמית המר. פשוט באתי כל יום עם רצון להיות חלק מהצוות שהרב רפי מימון הקים אחד־אחד. בנוסף, אין כמו רשת אמית, הכבוד והפינוקים שנותנים למורים רק מעודדים אותנו לתת מעל ומעבר. אני זוכר איך כשלימדתי באחד המקומות בתחילת הדרך - אף פעם לא ידענו אם המשכורת תגיע".
כחלק מהצוות החינוכי של אמית המר, טוקר רואה סגירת מעגל של הכרת הטוב למנכ"ל רשת אמית. "כשעליתי ארצה, המנהל הראשון שלי במקיף ב' בבאר שבע היה אהרון אלדר, אבא של ד"ר אמנון אלדר. הוא קיבל אותי כל כך יפה", הוא נזכר.
קראו גם:
"שואלים אותי לא פעם אם לא משעמם ללמד את אותו חומר כל הזמן. התשובה הנצחית שלי היא שאני לא מלמד את החומר, אני מלמד את התלמידים. הסוד הוא להסתכל בעיניים של התלמיד וככה לחדור לנשמה שלו".
