מי שרואה את עומר שקולניק יכול לנחש מיד שיש לנער הצעיר משיכה למשהו שקשור לעתיקות. עם לוק של אינדיאנה ג'ונס ותשוקה עזה לאיסוף, תוכלו למצוא אותו מטייל בשדות שליד הבית, היכן שהתרחש קרב "עיון קרא", מפטרל לפנות בוקר בשוק הפשפשים של חיפה (כי שם המציאות הטובות), מטייל עם המשפחה באתרים בהם התרחשו קרבות עקובים מדם, והוא אפילו מצא קסדה עם כתמי דם עליה.
קראו גם:
החדר שלו נראה כמו לא פחות ממוזיאון, אי־אפשר אפילו להעריך כמה שווים הפריטים המיוחדים שאותם מצא בעצמו עם גלאי המתכות או החליף בתמורה למציאות אחרות או קנה. אז איפה הכל התחיל? זה קרה כל כך מזמן שאפילו הוא לא ממש זוכר.
"תמיד אהבתי היסטוריה ואספנות, זה התגלגל מנושא לנושא ובסוף זה הצטמצם לפריטי מיליטריה של ישראל ובכלל מהעולם", מסביר שקולניק. בגיל שמונה הוא קיבל את גלאי המתכות הראשון שלו, ומאז הוא חורש איתו את הארץ. שקולניק הוא חלק מקבוצה המונה כמה עשרות אנשים שמתאגדים יחד לבצע חיפושים במקומות מוגדרים מראש, גם על פי הזמנה וגם באופן עצמאי. "בדרך כלל אנחנו מתמקדים בנושא היסטורי מסוים, למשל לאחרונה היה לנו חיפוש במחנה בריטי נטוש מימי המנדט ליד פרדס חנה. מצאנו שם דיסקיות, מימייה בריטית שלמה ועוד פריטים".
איך זה עובד? מי שמוצא לוקח?
"אם לממצא אין חשיבות היסטורית ולא מדובר בפריט שהוא ארכיאולוגי או בעל חשיבות היסטורית למקום הספציפי אז המוצא יכול לקחת. אני לדוגמה מצאתי מטבע שלא קשור למקום החיפוש וקיבלתי אישור לקחת אותו", מסביר שקולניק. החיפושים הם בהתנדבות, לאחר שהם אוספים את הממצאים הם ממיינים אותם ותורמים אותם למקום שיידע לשמור אותם ולהציג אותם כראוי. לאחרונה ביצעו חיפוש בבן שמן ומצאו מטבע חשמונאי. הם תרמו אותו לכפר הנוער במקום, בתיאום עם רשות העתיקות, וכיום הוא מוצג בכפר בארון ייחודי.
מציאות ליד הבית
בניגוד לרבים אחרים שמחזיקים גלאי מתכות והולכים למצוא מטבעות ופריטים בעלי ערך בחוף הים, שקולניק מעיד על עצמו שעבורו פריט ללא ערך היסטורי הוא פשוט לא מעניין.
אחד ממקומות החיפוש האהובים עליו נמצא פחות מקילומטר מהבית, היכן שהתרחש קרב עיון קרא, אחד מקרבות הפרשים האחרונים שהיו בהיסטוריה ושנחשב לקרב עקוב מדם עם למעלה מ־50 הרוגים בצד הניו זילנדי.
מה מצאת שם?
"הרבה דברים. קמע של חייל עותמאני שחרט עליו את המילה 'אללה' וכנראה שהוא נפל לו בקרב ואנחנו מצאנו אותו 104 שנים לאחר מכן. מצאנו גם מרעום בריטי של פצצת רסס שהיה עוד במצב מסוכן".
ומה עושים במקרה כזה? מתקשרים למשטרה?
"בואי נגיד שיש לי חבלן משטרתי בחיוג מהיר", אומר שקולניק והוא לא צוחק. בעיסוק שלו הוא נתקל לא אחת בנפלים ובפריטים שיכולים להיות מסוכנים, ובמקרים האלה הוא מתקשר לחבלן ועל פי התיאור מוזמנים לשטח חבלנים לנטרול הסכנה. במקרה של המרעום, המחפשים חשבו שמדובר בחלק של מכונה חקלאית והניחו אותו בצד, אבל שקולניק הבחין בו ומיד זיהה במה מדובר.
איך אתה מבחין מה זה הדבר הזה שמצאת בשטח?
"יש לנו קהילה של למעלה מאלף איש וקבוצת פייסבוק עם 4,000 חברים שנקראת אספני מיליטריה וציוד צבאי בישראל. בתור רשת אנחנו מעלים תמונות ומזהים אחד עבור השני, אנחנו רוכשים ונפגשים ובעצם זה סוג של מועדון. אני לומד מהמידע שאני רואה בקבוצה ולאט־לאט מצליח יותר לזהות חפצים".
מה הפריט הכי מוזר שמצאת?
"קניתי בשוק הפשפשים של חיפה קופסה בצורת גליל, בתוכה אמורה לשבת מסכת גז בלגית. כשהגעתי הביתה פתחתי אותה והיה בה נייר עיתון מגולגל עם ריח חזק. העיתון היה משנות ה־60 ובתוכו חומר צהוב לא מזוהה, העליתי את זה לקבוצה ואנשים אמרו שזה נראה כמו טי.אן.טי".
פריטי מלחמה
שקולניק יוצא לשטח כמעט בכל שבוע, לפעמים לשדה ליד הבית ולפעמים בטיול עם המשפחה. לאחרונה המשפחה יצאה לטיול חוצה ישראל בשטח, מהגולן ועד אילת בג'יפ המשפחתי, כאשר בדרך העצירות גם תוכננו קצת לצורך איסוף ממצאים.
"עצרנו בגבעת אלכסנדרוני, מקום שידוע שהיה בו קרב עקוב מדם, ובעצירה של עשר דקות מצאתי קליע שניתז, ככל הנראה של אחד החיילים שלנו במלחמת יום העצמאות. גם מצאתי פחיות שימורים שהיו שייכות לחיילים", מספר שקולניק. במקרה אחד מצא קת של רובה בטיול רגלי בקיבוץ בארי, במסגרת טיול עם פרלמנט הנוער בו הוא חבר.
לאחרונה הצליח שקולניק להגשים לעצמו חלום, "אתה תמיד מקווה למצוא פריט שהוא יותר אישי, כמו מדליה, דיסקית או קסדה. באוגוסט האחרון מצאתי שתי קסדות מבונקר סורי ברמת הגולן, אחת עם חור בתוכה, ובבית גם הבנו שהכתמים בה הם ככל הנראה כתמי דם".
קיבלת פעם פריט מעניין בגלל העיסוק שלך?
"פעם היינו בתל אביב וביקרנו חבר טוב שהוא סוחר מטבעות בשם קובי ליברמן. בחנות שלו הייתה מוצגת קסדה, התעניינתי ושאלתי עליה, ואחרי שעה וחצי הוא אמר לי 'קח אותה'".
"כל פעם כשאני הולך במקום שהייתה היסטוריה של דם וקרבות אני חושב על התקופה. אני יכול להסתכל על כף ולחשוב על החייל הסורי שישב איתה בבונקר ואכל איתה זיתים"
שקולניק מספר שהיה ידוע עליה מעט, קובי ליברמן קיבל אותה מבן של שכן שנפטר, והיא ישבה בחנות במשך 20 שנה. שקולניק חיפש עליה מידע בארץ ובחו"ל ולא הגיע למידע כלשהו לאורך חודשים. "יום אחד רציתי לצלם אותה והזזתי בזהירות את הליינר, מעין כרית שמגינה על הראש, ואז ראיתי חותמת של פלאזה LTD חולון, חיפשתי בגוגל וראיתי שמדובר במפעל שמייצר כל מיני דברים, אבל גם שהוא עבר עם הבריטים ואחרי קום המדינה הוא ייצר קסדות לצה"ל. בסופו של דבר מצאנו שהאדם שחבש את הקסדה הוא ולדי פיש, הוא היה סדרן בתל אביב ואפילו מצאנו את תעודת הסדרן שלו עם התמונה שלו".
יש פריט שמצאת והחזרת?
"כן. אחד האספנים קיבל מגן, כתוב בו: בהוקרה לאלוף משנה יהושע ברמן", הוא ניתן מאחד המפקחים של מערכת הביטחון וזה מגן סטנדרטי. התחלנו לחקור על הנושא ואמרתי להם שאשמח לאתר את המשפחה, כי אותו אדם שקיבל את המגן רצה להחזיר אותו למשפחה", מספר שקולניק. לאחר עבודת איתור במאמץ משותף של 50 אנשים מהקבוצה, אותר בנו של ברמן, ואז גם התגלה הסיפור המדהים של אביו: "הוא היה לוחם בבריגדה היהודית והיה אחד ממייסדי חיל התותחנים. הוא היה בשירות מילואים עד גיל 65, ואז הוא התגייס לסדיר שוב. כשפגשנו את הבן שלו עמיקם הוא הופתע, הוא סיפר שיש להם כמה וכמה מגינים אבל שאף אחד מהם אף פעם לא יצא מהמשפחה".
לא גנבי עתיקות
שקולניק אומר שלמרות האהבה הגדולה למקצוע, לא בטוח שזה יהיה עיסוקו העיקרי כאדם מבוגר. "תמיד כיף לעסוק במקצוע שאתה אוהב, אבל אתה צריך גם לעבוד במקצוע שאתה יכול להתפרנס ממנו", הוא אומר. אין ספק שעם כמות הפריטים שיש לו (מעל 2,000, אבל הוא לא יודע בדיוק) הוא יכול לפתוח מוזיאון מכובד. הוא מחזיק בפריטים מיוחדים כמו דיסקית מקום המדינה עם הכתובת "בר חיים" שלא מצא עדיין את בעליה, יש לו קסדת שפיץ גרמנית ממלחמת העולם הראשונה ועוד המון פריטים מיוחדים כמו תערי גילוח מאיראן, קופסאות לוף ישנות אטומות, תמונות, פריטי לבוש והמון תחמושת.
"אתה תמיד מקווה למצוא פריט שהוא יותר אישי, כמו מדליה, דיסקית או קסדה. באוגוסט מצאתי שתי קסדות מבונקר סורי ברמת הגולן, אחת עם חור בתוכה וכתמי דם"
"כל פעם כשאני הולך במקום שהייתה היסטוריה של דם וקרבות אני חושב על זה. אני יכול להסתכל על כף ולחשוב על החייל הסורי שישב איתה בבונקר ואכל איתה זיתים", הוא אומר. "אני יכול רק לדמיין".
ומה עם האנשים שקוראים לכם גנבי עתיקות?
"הרבה אנשים קוראים לקהילה שלנו גנבי עתיקות או עבריינים. הקהילה שלנו היא קהילה מאוד גדולה, רוב האנשים מקפידים על החוקים ושומרים עליהם, יש חוק די מוגדר של רשות העתיקות – פריטים משנת 1700 נחשבים כעתיקות והם שייכים למדינה. אתה מחויב למסור אותם לארכיאולוג או אחראי מרשות העתיקות ואם אתה לוקח אותם זו גניבת עתיקות לכל דבר. יש איסור לחפש באתר עתיקות ואנחנו משתמשים במפות ממשלתיות ובהן יש פרטים על הכל, ובאמת אנחנו לפני כל חיפוש מוודאים שאנחנו לא נופלים על שטח עתיקות ושאנחנו מחפשים על פי חוק", אומר שקולניק. "יש לנו מדינה עם היסטוריה ולצערי יש גם גנבי עתיקות וזה עצוב, כי זה מוציא שם רע למי שעושה את כל הטוב".
פריטים מהאוסף:
מרעום בריטי
קמע של חייל עותמאני מ–1917
קסדה מבונקר סורי ברמת הגולן
מסכת גז בלגית
קליעים ממלחמת העצמאות
כת של רובה
דיסקיות מהמנדט הבריטי
עוד חדשות רחובות
