כשאתי בן מיכאל חג'ג' (46) החלה את התואר השני שלה בניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן גוריון, היא נדרשה לערוך מחקר בקהילה ולתרום מהידע התיאורטי שלה כדי לחזק את רשת הביטחון לקהילה. כתושבת רחובות ואם לשלוש בנות בגילאי העשרה וכמומחית לתקשורת ושפת גוף, עלה בראשה לערוך פרקטיקום בנושא הטרדות, "כי זו גם תקשורת, היא בלתי מילולית אבל אלימה", היא מסבירה.
קראו גם:
משם התגלגל לו פרויקט שלם שבו עסקה במשך כשנה, כשהיא מתשאלת, מראיינת ופוגשת עשרות נערות, נערים, גברים ונשים ברחובות העיר בכל שעות הערב והלילה, ומה ששמעה מהם תרם למסקנות של המחקר שמעוררות דאגה, ובימים אלה הן מתגבשות לכדי המלצות שאותן תגיש לעירייה.
בני נוער מוטרדים
החופש הגדול התחיל ומה שמדאיג במיוחד במסגרת המחקר של בן מיכאל חג'ג' הוא העובדה שמרביתם של בני ובנות הנוער בעיר הוטרדו ולא מרגישים מוגנים. המחקר שערכה בשלב הראשון באמצעות שאלונים שבדקו את אופי ההטרדות שחווים בני הנוער העלה נתונים מדאיגים, לפיהם 50% מהם חשים שעוקבים אחריהם ומרגישים מאוימים, ועוד 30% מהם חוו הטרדות מילוליות ברחוב. "מדובר על בנים ובנות, מחלקים להם ציונים על המראה, הם סופגים וסופגות הערות סקסיסטיות, הערות על החזה או הישבן. עוד 11% חוו הטרדות של פלישה למרחב הפיזי ומגע ללא רשות, ו־9% חוו את כל שלושת המאפיינים יחד", היא מציינת.
"המחקר היה מאוד חשוב עבורי גם כאמא", אומרת בן מיכאל חג'ג', "חשבתי עליהן כל הזמן תוך כדי המחקר ועל חברותיהן וגם חבריהן הבנים, שעל פי המחקר ומחקרים מהעולם, מתמודדים עם מציאות דומה ומורכבת בדיוק באותה מידה. אני חושבת שכל הורה צריך לחשוב על הילדים שלו ומה הוא יכול לעשות כדי להגן עליהם ועל כל הילדים".
מפחדות בחושך
בחלק השני של המחקר יצאה בן מיכאל חג'ג' לעבודת חקר בשדה ובחנה את תחושת המוגנות שחוות נשים ונערות במסלולי הליכה, בין היתר בכביש העוקף המזרחי שנחשב למסלול הליכה וריצה בולט בעיר. "המצב קצת השתפר מלפני עשר שנים", היא מספרת, "אבל אין ספק שחלק מהמקומות בכביש מוארים ונעימים וחלקם לא. צעדתי עשרות קילומטרים וביררתי איפה אני מרגישה מוגנת ואיפה לא, צעדתי לפני החושך ובאמצע הלילה, תיעדתי נשים לבד או בזוגות ובשלב מסוים התחלתי להציג את עצמי ושאלתי אם הן מרגישות מוגנות".
נשים רבות ציינו שהן מעדיפות להגיע באור יום אם הן לבד כיוון שהן לא מרגישות מוגנות, שתאורת הרחוב חולשת על מרבית המסלול, אבל כאשר הן יוצאות מתוך השכונות ישנם קטעים רבים שאינם מוארים וגורמים להן לוותר על היציאה. "יש פחי אשפה, שיחים גבוהים ושבילים לא מוארים, והחוויה היא שהרבה נשים ונערות חוששות מהיציאה למסלול מתוך השכונה".
מהמחקר עולה גם שמתקני הספורט מותאמים בעיקר לספורט גברי, כמו למשל מתקני כוח. הדבר מוביל לכך שבדרך כלל במתקני הכושר יהיו גברים, ונשים מראש בוחרות שלא להגיע למקומות שבהם יש רק גברים.
בן מיכאל חג'ג' אף ראיינה צעירה שעושה כושר עם הכלב שלה, כיוון שהיא מרגישה בטוחה יותר כשהוא לצידה. "בערך 80% מהמשתמשים במתקני הכושר בגינות הם גברים, זה אמור להיות משהו שמיועד לכל התושבים ללא הבדל והוא הפך לשימושי רק עבור גברים".
החשש של הנשים לא מגיע משום מקום, בשנים האחרונות נשים חוו לא מעט הטרדות בעיר, חלק היו באזורים עמוסים באנשים כמו בקניון או באיזור הפאבים, וחלק היו דווקא באותם המקומות בהם הן עושות ספורט.
במקרה אחד לפני שמונה שנים, שחקוק לנשים רבות בזיכרון, אישה צעירה שרצה בכביש העוקף של רחובות נמשכה לפתע מתחת לשלטים הגדולים שהיו לצדי השביל (עוד לפני שהוקמה החומה). הגבר שמשך אותה מתחת לשלט המתין לה שתעבור במקום ולמזלה הגדול היא הצליחה לחמוק מניסיון האונס שלו, לרוץ לביתה ולהזעיק משטרה, אך הוא מעולם לא נתפס.
אתי בן מיכאל: "80 אחוז מהמשתמשים במתקני הכושר בגינות הם גברים, זה אמור להיות משהו שמיועד לכל התושבים ללא הבדל והוא הפך לשימושי רק עבור גברים"
במקרה אחר לפני מספר שנים, נערה צעירה שהלכה בשעת ערב מוקדמת וחשוכה בשבילי הפארק באחוזת הנשיא נתפסה לפתע על ידי גבר שהתחבא בשיחים, הוא עשה שימוש בחבל וניסה לחנוק אותה תוך שהוא מנסה בכוח להוריד את מכנסיה, גם במקרה הזה היא הצליחה לחמוק ממנו אך הוא טרם נתפס.
רק לא לבד
מיטל אורן, מדענית ממכון ויצמן שגרה במכון ומתאמנת בקבוצת ריצה, מספרת שתמיד תעדיף לרוץ בבוקר בעוקף המזרחי. "יש את הסיבוב לאיזור אתר הפרדסנות ולא פעם ולא פעמיים מכוניות צופרות וזה מפחיד. בתוך רחובות עצמה ברחובות הישנים אין בעיה של חשש, אבל גם לא נוח לרוץ בהם, את רצה עם מוזיקה, הדעת שלך מוסחת ואני לא מרגישה בטוחה לעשות את זה לבד", היא מסבירה ומספרת על מקרה מזעזע משנת 2019 שבו הכירה מדענית שהייתה מיועדת להגיע לישראל לכנס במכון ויצמן וזו בחרה בדקה האחרונה להגיע לקפריסין, שם בריצה שערכה בשביל יפהפה מצאה את מותה באכזריות כשאדם שמתגורר באיזור דרס אותה, אנס אותה והשליך אותה לגסוס ולמות בתוך באר.
"כשאנחנו נמצאים בכנסים בחו"ל הגברים מספרים איך הם רצים ומכירים את המקומות, אבל אני לא מרגישה בטוחה מספיק כדי לעשות את זה, בטח לא אחרי הרצח של המדענית. היא התלבטה אם לבוא לכאן ובחרה בכנס ההוא וההחלטה גזרה את גורלה", היא מספרת ומדגישה שקבוצות הריצה הן אלטרנטיבה בטוחה עבור נשים ונערות כיום.
דוד בורנשטיין: "נשים לא יכולות לעשות ספורט כי הן מפחדות, זה עצוב, בתקופת הסגר היו פטרולים שנועדו לפקח שאנשים לא זזים מתחום ה־100 מטר, אז אפשר להחזיר את הפטרולים לתחושת המוגנות"
מי שמנהל מספר קבוצות ריצה ברחובות מכיר מקרוב את הסיפורים המזעזעים שנשים שמגיעות אליו כדי לרוץ מספרות. "יש לנו רוב נשי מובהק", אומר דוד בורנשטיין, הבעלים של run 4 fun Israel. "כשהקמתי את המועדון לא חשבתי על ההיבט הזה, אבל הוא הגיע מהנשים הלקוחות. אני שומע המון סיפורים, אחרי מישהי מהקבוצה עקב גבר, למזלה הייתה עם אישה נוספת, אבל התחושה הייתה מאוד מאיימת וכמובן יש את הסיפור של המדענית. כשאת בתוך קבוצה את יכולה לרוץ עם פרטנרים מהקבוצה בסופי השבוע ויש לך מסגרת מוגנת ואת יכולה גם לרוץ בשטח, מה שרוב הנשים לא יעשו אם לא תהיה להן קבוצה.
"נשים לא יכולות לעשות ספורט כי הן מפחדות, יש בזה משהו עצוב, בתקופת הסגר היו פטרולים שנועדו למנוע מאנשים לזוז מאותם 100 מטרים או 500 מטרים, אז אפשר להחזיר את הפטרולים לתחושת המוגנות, בשטחים הפתוחים ובכלל".
המסקנות
בימים אלה היא מגבשת את מסקנות המחקר כדי להעבירן לעירייה, "צריך יותר תשומת לב והנגשה של מתקני הספורט, צריך יותר תאורה ולא רק ברחובות המרכזיים ובכביש העוקף שגם בו יש מוקדים חשוכים, אלא פיזית בתוך השכונות. גובה השיחים צריך להיות נמוך, שנשים תרגשנה בטוחות, וצריך מדריכי מוגנות שיגבירו נוכחות בשעות מאוחרות", היא מציינת.
מהעירייה נמסר בתגובה: "העירייה לא מכירה את העבודה שבבסיס הפנייה ולכן לא תוכל להתייחס אליה. עיריית רחובות השקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים בהקמת מתחמי כושר שנותנים מענה לגברים ונשים, בכל הגילים. כל מתחמי הכושר מוארים גם בלילות.
"מרגישה פחד מוות"
צעירה מהעיר מספרת על התחושות כשהיא יוצאת לאימון ספורט בחוץ
י' (השם המלא שמור במערכת), היא תושבת מאוד מוכרת בעיר שחיה ונושמת ספורט, היא השתתפה במחקר ומספרת על הפחד שהיא חשה במקומות מסוימים בעיר, ובטוחה שלגבר זה אפילו לא עובר בראש.
"אני עוסקת בספורט באופן קבוע, אך לא מעלה בדעתי לצאת לפעילות ספורטיבית לבד בשעה מאוחרת, בגלל התחושה שאורבת בחוץ סכנה. לגבר זה לא יעלה בראש, אבל יש קטעים חשוכים בחוץ, הייתי הולכת לספורטק למרות שהוא מרוחק מהבית שלי, רק כי יש שם אנשים ותאורה, ולמרות שזו ריצה מעצבנת במעגלים.
"אם אני רוצה להגיע לכביש העוקף אני צריכה ללכת מהנשיא הראשון, אחרי שעוברים את כיכר המרכבה יש שביל ארוך וחשוך ויש שם הרבה פעמים משאיות שחונות, זה מסדרון מוסתר ואני מפחדת לעבור שם, אז חוזרת חזרה.
"גבר חושב מה נוח לו, לא נכנס לו בשיקול עניין הבטיחות, בשבילו סכנה היא דבר לא קשור לפעילות ספורט שהוא עושה במרחב החיצוני בעיר. כשאני הולכת על השביל של דרך אצ"ל ומתקרבת לקטע החשוך עם השיחים הגבוהים אני מרגישה פחד מוות, זו מחשבה של אישה. גבר בכלל לא יחשוב שהשביל הזה מסוכן".
תדליקו את האור
המסלולים החשוכים בעיר שנשים סימנו כמקומות שלא יעזו ללכת בהם לבד
העוקף המזרחי - המקטע שבסמוך לאתר הפרדסנות
דרך שמשון צור
השביל שלפני העלייה לגשר בדרך האצ"ל
הנשיא הראשון - המקטע בין כיכר המרכבה לכיכר הניצחון
העוקף המערבי - סובב קריית משה ועד צומת ביל"ו
תוצאות המחקר
50% מבני הנוער חשים שעוקבים אחריהם ומרגישים מאוימים
30% חוו הטרדות מילוליות ברחוב
11% חוו הטרדות של פלישה למרחב הפיזי ומגע
9% חוו את הכל יחד
עוד חדשות רחובות
