עוד ועוד אתרי בנייה מאושרים במרכז רחובות, ובמקביל מדרכות נחסמות, משאיות מעכבות את התנועה וחניות נתפסות על ידי קבלנים.
קראו גם:
כמה מתושבי מרכז העיר, ובהם שני מתכנני ערים, תהו השבוע כיצד ייתכן שישנה בנייה מאסיבית באיזור, מבלי שישנה תוכנית סדורה של העירייה שמתייחסת לעומק לפתרונות הנדרשים. כולם מצהירים פה אחד: "משהו פה לא מתבצע נכון".
רחוב אייזנברג: אין מדרכה
איזור מרכז העיר כולל את תוכניות טז' 1 ו־טז' 2, או תוכנית "לב רחובות", במסגרתה צפויים שינויים רבים בכל איזור מרכז העיר, בין היתר בתחום הבנייה.
לא מעט תושבים התנגדו לתוכנית בטענה שהתכנון בה לקוי, ואת ההשפעות של תחילת אישורי הבנייה בתוכנית כבר אפשר להרגיש בשטח.
כך, למשל, ברחוב אייזנברג אושרו ארבעה אתרי בנייה סמוכים יחסית, שניים מהם בשני צידי הכביש. כתוצאה מכך נוצר מצב בו תושבים הולכים על המדרכה ונתקלים בשלט שמורה להם לחצות את הכביש, כי המדרכה חסומה בשל עבודות בנייה, אך בצד השני של הכביש ישנו שלט דומה שמורה על חציה למדרכה החסומה.
אביב טלר, תושב רחוב אייזנברג, מספר שבבניין שלו, שכל הדיירים בו הם שוכרי דירות, המצב נעשה קשה מיום ליום. אם לא די בכך שהמדרכות חסומות והם נאלצים ללכת על הכביש, הם סובלים מצפירות בלתי פוסקות של מכוניות כי משאיות חוסמות את הכביש. עוד הוא מציין כי היזם פתח בתחילה מעין מטה עבודה במרתף של הבניין, באישור בעלי הדירות וללא ידיעת השוכרים, ולאחר מכן כאשר לא מצא מקום להקים בו את המשרדים של החברה, מיקם אותם בחצר הבניין, שוב, ללא ידיעת השוכרים ובאישור בעלי הדירות.
"הפרויקט של אייזנברג 42 ו־44 צפוי להימשך עוד שנתיים־שלוש. אם הפרויקט של אייזנברג 38 ו־40 יאושר, העבודות יתחילו בתוך שנה ואנחנו נמצא את עצמנו בין חמישה אתרי בנייה סמוכים במקביל", אומר טלר. "זה מערער את השקט האזורי. יש המון משאיות שצריכות להגיע, חוסמים את הרחוב ויש רכבת של משאיות שמחכות בחלקים מסוימים ברחוב, וכל פעם קוראים להן להתקרב, חוסמים את הכביש ואת המעבר להולכי הרגל, מזמינים משטרה ועירייה והם מסתחבקים איתם ואומרים שזה מאושר והכל חוקי, ונשאלת השאלה למה אישרו כל כך הרבה אתרי בנייה במקביל".
יחד עם זאת, כאשר אירע שנעשו דברים שאינם חוקיים, העירייה והקבלן פעלו כדי לתקנם, אך לדברי טלר זו התעסקות מתמדת בנושא, פעם בשל כניסת המשרדים לחצר, פעם בשל שבירת החומה של הבניין כדי להקים עגורן, והתחושה היא של מגורים באתר בנייה אחד גדול.
"אני בעד התחדשות עירונית, לבנות בתוך העיר על פני ללכת החוצה לשטחים הפתוחים, אבל ההתחדשות העירונית בעיר הוא קונספט מורכב של שיתוף תושבים, צריך לערב אותם בתוכניות, לחשוף אותם ולעשות דיון. מה שקורה היום לא הגיוני".
דרך יבנה: 9 אתרי בנייה
אחד הרחובות במרכז העיר בהם הבנייה המאסיבית מורגשת במיוחד הוא דרך יבנה, שבו לא פחות מתשעה אתרי בנייה פועלים במקביל. תושבי הרחוב, שנחשב למרכזי, ידעו סבל רב בשנה האחרונה, כיוון שבמקביל לאתרי הבנייה הפעילים בו בוצעו בשטחו גם עבודות תשתית שאחריהן הכביש נותר לא סלול. בנוסף, המאבק על מראה הרחוב בשלביו הסופיים עוד נמצא בחיתוליו.
פעילה מוועד דרך יבנה מסבירה שהרחוב חייב לכלול גם שילוב עם שכונת שדרות חן ושכונת נווה יהודה.
"אני גרה בעיר מאז שאני ילדה", היא אומרת. "היו עצים ואיכות חיים. אני לא אומרת שנעצור את הזמן מלכת, אבל יש רשויות שבחרו לעשות את הבנייה תוך התחשבות בנושאים האלה. לדעתי אין שום תוכנית של שמירה על ריאות ירוקות, כל פיסה נהפכת לבטון".
לדבריה, עבודות התשתית ואתרי הבנייה הפכו את חיי התושבים לגיהינום. "אי־אפשר היה להגיע הביתה, לא יכולתי להגיע לאמא שלי להביא לה ציוד חיוני. קבלנים חסמו את המדרכות. בכל מקום מערבלי בטון. ועכשיו מדברים על עוד אתר בנייה וכבר יש בקשות התנגדות".
עוד היא מציינת, כי הוגשה תוכנית להפקדה של דרך יבנה, שכללה שבילי אופניים צמודים למרפסות, והתושבים הגישו התנגדות ולא זכו לתשובה. במקום תשובה כלשהי, היא טוענת שפשוט החליטו ללכת על תוכנית אחרת, במסגרתה יהיו כיכרות ברחוב ושבילי אופניים, וכן יבוטלו 100 מקומות חניה באיזור שבו ישנה מצוקת חניה כבר כיום.
"המצוקה תגדל, אנשים לא יכולים ללכת בדרך יבנה היום, אין מדרכות והמנופים לוקחים חצי כביש, הם חוסמים קטעי דרכים. יום אחד באתי וכל הרחוב מערבלי בטון, ובלי להודיע לעירייה, וגם הפיקוח על הבנייה לא עובד".
לטענתה, המחשבה בעירייה אינה לטווח הרחוק. "הם לא יודעים להעביר קו בין הנקודות. הכל רותח ומלא באספלט, אין איפה לחנות ואנשים פשוט עוזבים, גם בגלל הבנייה וגם בגלל החניה. חונקים את האנשים, הם בתסיסה איומה, אין תכנון, יש רק מטרה".
נווה אלון: עוקרים עצים
עוז בר ליס, מתכנן ערים שגר בשכונת נווה אלון, שגם בה יש לא מעט אתרי בנייה בשנים האחרונות, משתתף בקבוצה של מתכנני ערים ואדריכלים שעוסקת בתחום ואף התנגדו לתוכנית "לב רחובות". "התוכנית טז' 2 היא המשך ישיר של התוכנית טז' 1 ומכוחה הוצאו ההיתרים המדוברים, אך תוכנית שמכוחה אפשר להוציא היתרים היא תוכנית שצריכה להיות הרבה יותר מפורטת מהתוכנית הזו, כי כל מערכת התכנון עובדת כך שיש המון ביקורת גם ברמת המגרש, אבל גם ברמת הסביבה של המגרש", הוא מסביר.
"כל פעם שמדברים על פרוגרמה, מדברים על כל התשתיות העירוניות והחברתיות, כדי שאנשים יוכלו לגור שם: בית ספר, מקומות תעסוקה, תנועה, חניה. תוכנית טז' 2 לא מציגה פרוגרמה אלא טבלת צרכים. מה זה אומר? שכתוב ‑ אנחנו צריכים בשביל הבניין הזה שאנחנו בונים שלושה גני ילדים, שתי כיתות בית ספר וכיתת תיכון, אבל הם לא אומרים האם הם יכולים לספק את זה או האם התשתית הזו קיימת. לא מתכננים ככה".
לדברי בר ליס, המשפחה שלו ממש מרגישה את ההשפעה על חייה ביום־יום, כיוון שלאחרונה מצאו עצמם ללא מעון לילד. "כשהם מדברים על פרוגרמה, הם תמיד מדברים רק על חניה, אבל החניה היא רק הסימפטום. אם מרחב עירוני מתוכנן כראוי, אין צורך בחניה. אנחנו רואים את זה בתל אביב ובערים אחרות מחוץ לישראל".
עוד הוא מציין, כי כאשר התושבים התנגדו לתוכנית, נאמר להם שהיא מבוססת על תקן חניה ארצי. "אנחנו מתכננים תוכנית שאפשר על פיה להוציא היתרים ולבנות בניינים, אבל כל הבחינה של האם לאנשים יהיה איך לצאת מהשכונה, או האם לאנשים יהיה פתרון לחינוך, האם הביוב והמים יוכלו לעמוד בזה, האם החשמל יכול לעמוד בזה, כל אלה לא מחושבים. היו תקופות של הפסקות מים וחשמל ופיצוצי מים וזה רק יילך ויתגבר".
בר ליס מזכיר גם את העובדה שעיריית רחובות היא בין היחידות בארץ, אם לא היחידה, שמאפשרת הקלת בנייה של קו אפס תת־קרקעי (בנייה עד קו הרחוב). "אם אתה מתכנן בקו אפס, אתה יכול להיצמד לכל גבולות המגרש, אז יגידו שהמגדלים לא צמודים, הם במרחק הנכון, אבל בתת־הקרקע הם אישרו לבטן מאה אחוז מהמגרש, וזה לא קיים בשום עיר אחרת שאני מכיר".
ההשפעה של זה, לדבריו, היא בין היתר בצורך לעקור עצים. "האדמה מתחממת, והתופעה הנוספת קשורה בניקוז. אם אנחנו מבטנים 100 אחוז מהמגרש, ואפילו אם עושים מס שפתיים תכנוני של בורות חלחול שנסתמים אחרי שש או שבע שנים, זורקים בעצם את כל המים ברגע שיורד גשם לרחוב וכך נגרמות הצפות, ומה קורה? כמו שקרה בתל אביב עם החניון - רואים תופעות כאלה.
"אנשים צריכים להבין שהחניות הן רק סימפטום. הם צריכים לנסוע ברכב הפרטי כי הם לא יכולים ללכת ברגל לאן שהם צריכים להגיע וזה אמור להיות דבר מובן מאליו. יש משפט אצל מתכננים שאומר: 'להוסיף נתיבים בשביל לפתור בעיה של ניידות זה כמו להוסיף חורים בחגורה כדי לפתור בעיה של השמנה'".
נווה יהודה: סכנה בכבישים
תמר כפרי, שעוסקת בתכנון ערים וסביבה, גרה ברחוב קק"ל בשכונת נווה יהודה ועושה הליכות קבועות בדרך יבנה ושדרות חן.
"אני בעד התחדשות עירונית על פני ללכת החוצה לשטחים הפתוחים, אבל ההתחדשות העירונית הוא קונספט מורכב של שיתוף תושבים, צריך לערב אותם בתוכניות, לחשוף אותם ולעשות דיון"
"יש לי רכב פרטי, אבל אני פריקית של תחבורה ציבורית והעיר לא מאפשרת לי להשתמש בתחבורה ציבורית", היא מודה בתסכול. "אני אמא לשתיים ועם עגלה כפולה זה ממש אסון. אני לא מרגישה בטוחה לחצות. דרך יבנה ורחוב הרצל הם דוגמה טובה לכך שהעיר חושבת על האורך ולא על שתי וערב, שהוא חלק גדול מהכבישים, מה שיוצר בעיות בטיחות, פקקים ומחסור בתחבורה ציבורית, ובנוסף הרכבת נמצאת בקצה העיר אך היא לא נגישה לכולם. כדי להגיע לרכבת צריך ללכת בשמש קופחת וזו הליכה מיוזעת, קשה ולא נעימה".
לדבריה, לא ניתן לעמוד בתחנות האוטובוס בשמונת חודשי הקיץ ללא מערכת הצללה, ואפשר לספור על יד אחת את התחנות המוצלות בעיר. "את עומדת או יושבת מותשת מההמתנה וזה לא צריך להיות כך. גם בחוויית המשתמש בחציית הכבישים, לבד או עם ילדים, מדובר על חציה מסוכנת. לעמוד עם עגלה על דרך הרצל תמיד מסוכן. הרגליים של הילדים תמיד יהיו על הכביש. למה לא להגדיל את אי־התנועה?".
לדבריה, צריך לבצע תוכנית אב אזורית לנושא התחבורה כדי למנוע פקקים, אך גם כדי ליצור לתושבים חוויה אחרת של שימוש.
"כבר עכשיו הביקוש וההיצע לא תואמים ואנשים נתקעים בתוך השכונה שלהם. היה מקרה של דריסה של ילד קטן בשדרות חן ולא יכול להיות שהתנועה כולה תיכנס לתוך השכונות, צריך למצוא פתרון. חידוש הוא מבורך בעיניי, אבל הוא דורש תכנון".
לטענתה כמות התושבים גדלה והתחבורה הציבורית והשירות יורדים. "כל נושא התיעדוף של התחבורה הציבורית לא יכול להיות רק בנתיב התחבורה הציבורית. הוא ברמת התחנה וחוויית המשתמש והרחוב, שיהיה נעים להגיע. לא סביר שבן אדם רוצה ללכת ממקום א' ל־ב' ונעלמת לו המדרכה מתחת לרגליים. המתכנן לא היה כאן אף פעם? לא סביר שרמת התחבורה כל כך נמוכה ואף אחד לא דופק על השולחנות".
עוד חדשות רחובות
