מתחם "אדמה טובה" לטיפול, תמיכה וסיוע לנפגעי הטבח בפסטיבל הטבע "נובה" ליד קיבוץ רעים, הממוקם במשק במושב סתריה, הפך לאחד ממוקדי הטיפול המרכזיים בארץ במאות שורדי הטבח, בני משפחותיהם וחבריהם.
2 צפייה בגלריה
"עושים שם עבודה נפלאה". מתחם אדמה טובה
"עושים שם עבודה נפלאה". מתחם אדמה טובה
"עושים שם עבודה נפלאה". מתחם אדמה טובה
(צילום פרטי)
במהלך השבוע האחרון, בימי הפעילות במתחם – בימי ראשון, שלישי ורביעי, הגיעו אל המקום בכל פעם עשרות רבות של צעירות וצעירים שלקחו חלק בפעילות המיוחדת המתרחשת בשטח, אותה מעבירים אנשי טיפול וסיוע, כולל מומחים בטיפול במצבי משבר ומתנדבים המכירים מקרוב את עולם המסיבות והפסיכדליה.
המתחם נפתח כשבוע לאחר תחילת המלחמה, כשעלה הצורך לטפל הנפגעי הטבח, שרבים מהם תושבי האזור: רחובות, מזכרת בתיה, גדרה, נס ציונה ושאר יישובי הסביבה.
מי שהובילו להקמתו בצורה מהירה, היו עינת חיימוביץ ובן זוגה יפתח שחר, העוסקים ביום יום בטיפול ובמדיטציה. אליהם הצטרפו תוך ימים ספורים למעלה מעשרה אנשי טיפול מתחומים שונים: פסיכולוגיה, יוגה, שיאצו, מטפלים באמנות, מוזיקה ותנועה ועוד.
בשבוע האחרון הגיעו למתחם מאות צעירות וצעירים, וזאת בהמשך למגמה מסתמנת בשבועיים החולפים של עלייה מתמדת במספר המגיעים למתחם, לפעילות המגוונת המתקיימת במקום בין השעות 16:00 אחר הצהריים ל-21:00 בערב.
הידיעה על כך כי המקום הפך בתקופה האחרונה למוקד משיכה מרכזי, הביאה להרחבת הפעילויות במתחם ובמסגרת זו הופיעו בתחומו בשבוע האחרון בהתנדבות אמנים כמו דנה ברגר, דניאל סולומון ודנה עדיני.
"אין ספק שלמוזיקה יש השפעה נהדרת על אנשים, בוודאי במצבי לחץ, כשאתה שוכב על פוף בחורשה, ליד מדורה, מקשיב למוזיקה", מספרת רעות, צעירה תושבת רחובות ששהתה השבוע במתחם. "המקום הזה יוצא דופן, קרוב לבית, מרגש ומחבק, ובאמת שהאנשים שם עושים עבודה נפלאה, זה נהדר ונותן הרבה אוויר לנשימה בימים המוטרפים האלה".

2 צפייה בגלריה
הופיעה. דנה ברגר
הופיעה. דנה ברגר
הופיעה. דנה ברגר
(צילום: אלכס קולומויסקי)

ברגר, שהופיעה במתחם אדמה טובה השבוע, מספרת על תחושותיה בעקבות המפגש עם הצעירים שורדי הטבח: "הלב שלי התרחב עוד ועוד, ישבנו סביב המדורה ולא רצינו ללכת הביתה. בתוך הכאב האינסופי ישנה אהבה טהורה. היחד מרפא, ותחושה ותפילה עמוקה של תקווה לימים חדשים וטובים שצמחו מתוך האפלה".

קראו גם:

"הלב עולה על גדותיו, מהנדיבות, מהקרבה, מההתרחשות, מאנשים", מסכמת חיימוביץ. "רקמה אנושית אחת חיה, פצועה, מדממת, מתאבלת, אבל גם כזו שמצליחה לצחוק, להתחבק, ככה אנחנו רוקמים את עצמנו מחדש".