כשתושב נס ציונה, אל"מ במיל' יזהר גינתון, שמע את האזעקה ביום שבת בבוקר השביעי באוקטובר הוא כבר היה לבוש בבגדי ספורט, רגע לפני ריצת 10 ק"מ היומית עם חבריו. בזמן שהם השתטחו על הרצפה וחיפשו מחסה הוא כבר היה ברכב, מיהר לביתו, לבש מדים והתייצב במרכז ההפעלה של ראשון לציון.
את צו 8 הוא קיבל רק יותר מאוחר. בגיל 79 וחצי גינתון הוא מפקד יחידת הקישור של פיקוד העורף בראשון לציון וגם האל"מ הכי מבוגר בצה"ל שעדיין משרת.
גינתון, אב לשניים וסב לארבעה נכדים, שניים מהם משרתים בצה"ל, התגייס בשנת 1962, ממלחמת ששת הימים ועד עצם היום הזה לחם בכל מלחמות ישראל, כאשר במלחמת יום כיפור לחם בחפ"ק של מח"ט גולני ופיקד על כוח שלחם בקרבות על החרמון. הם הצליחו להדוף את הקומנדו הסורי ולמנוע את כיבוש יישובי הגולן.
"במלחמת יום הכיפורים הייתי קצין בגולני. גם אז הרגשנו שאנחנו נלחמים על הבית, אבל ההבדל היה שנלחמנו צבא מול צבא, הכל התרחש במונחים צבאיים, לא שחטו אזרחים ולא היה פחד כמו שיש היום בקרב האוכלוסייה, זה תרחיש שונה לחלוטין. היום הכל מתנהל אחרת, אנשים חשופים לרשתות, מפזרים הודעות שאין להן בסיס ויוצרות פרנויה. גם אלו שתפקידם לקדם ביטחון ועוסקים בניהול סיכונים לוקחים את התרחיש המקסימאלי במקום לבחור בהערכה שקולה והאזרחים הולכים איתם עד הקצה. כשיש מלחמה בין השכל לרגש, הרגש תמיד ינצח".
קראו גם:
מתחילת מלחמת "חרבות ברזל" גינתון מפקד על יחידתו במטרה לסייע לעיריית ראשון לציון בהיערכות וגיבוש אופן פעולה לשעת חירום כגורם שמקשר בין התושבים לצה"ל. גינתון לוקח חלק פעיל במטה החירום העירוני ושותף בהחלטות.
"חכמינו אמרו 'מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת' ואין ספק שראשון לציון הכינה את עצמה מצוין וברגע האמת היא הוכיחה את זה. העיר מתפקדת היטב בחירום, למרות שהיא סופגת הכי הרבה אזעקות, ירוטים וטילים בכל גוש דן. כמובן שהבאתי כח צבאי שסייע אבל העיר מתנהלת ושומרת על ביטחון אזרחיה. יש לנו על מי לסמוך".
עוד חצי שנה הוא אמור לחגוג 80, והוא לא מתכוון לעצור. "אמא שלי עליה השלום אמרה שהמקום לנוח בו הוא הקבר. אני מניח שזה עניין של אופי, אני תמיד מתנדב ונמצא בעשייה, זה טוב לנפש, זה טוב למדינה וזה טוב לעיר".
