תומר נגר ז"ל, נפל בשבת השחורה של השבעה באוקטובר. הוריו - חנה ועזרא פועלים מאותו היום בשלל דרכים להנציח את זכרו במיזמים למען הקהילה, ואחד המיזמים הללו מתבסס על הבירה שתומר ז"ל כל כך אהב.
עם פשיטת המחבלים בבוקר השבת השחורה על מוצב כיסופים, הגולנצ'יק הצעיר לא הקשיב להוראה להיכנס פנימה, והמשיך להילחם מתוך בונקר סמוך, וכך הציל את חבריו שהסתתרו במיגונית וגם נתן לשאר החיילים זמן להתארגן. תומר נגר, שהלך לעולמו בגיל 21, מאוד אהב לשתות בירה.
בחדרו, שנשאר מיותם, היה תלוי שלט ועליו הכיתוב, שלא משאיר שום מקום לספק: "כל יום הוא יום טוב לבירה". לפני הגיוס, תומר הגשים את אחד מחלומותיו לטוס לאירופה ולטעום בירה במספר מבשלות ייחודיות. אבל אז תומר נפל בקרב, והבירה שמופקת כיום לזכרו עוזרת לממן אינספור מיזמים למען הקהילה, כולל סימולטור לטיסה שיכוון את הילדים לקראת קורסי טיס. הוריו: "תומר כל כך האמין באהבת האדם, נתינה ללא תמורה לכלל החברה, כדי שכל אחד יממש את הפוטנציאל הגלום בו".
השבעה באוקטובר - נלחם עד הקליע האחרון
הסיפור של תומר מתחיל הרבה לפני שהבירה נכנסה לחייו: "גל היא הבכורה, עמית הוא האמצעי ותומר היה הבן הקטן שלנו", מספר בצער, אביו - עזרא נגר. "הוא למד בחטיבת הביניים יוספטל באזור, המשיך לרבין ומשם לאורט חולון. כבר בחטיבת הביניים, תומר כיוון עצמו לשירות צבאי משמעותי. זה התחיל מהקפדה על שגרת כושר ותזונה, המשיך בהתנדבות עם נוער בסיכון טרום הגיוס, ועד לאימון כושר קרבי למועמדים לשירות ביטחון ושנת שירות. תומר עבר בכל התחנות, ובחודש דצמבר 2022 הוא התגייס לשרת כלוחם בגדוד 51 של גולני".
למה דווקא גולני?
"האמת שתומר רצה בכלל ללכת לסיירת מטכ"ל. הוא התקבל לחובלים, אבל המשפחה שלנו מחוברת לגולני. סבא שלו התגייס לשם ב-1960, אני ביחידה זו בשנת 1985, וגם הוא התקבל לשם".
מיד עם תחילת מסלול הכשרת הלוחם, תומר ביקש לעבור הכשרה ייעודית על מקלע תוצרת כחול לבן המכונה 'נגב', כלי ירי המאפשר ירי מסיבי של מאות כדורים בבת אחת. "זה היה אותו נגב, שבשבת השחורה אפשר לו להילחם לבדו בעוז מול כמות בלתי נתפסת של מחבלים שחדרו ארצה", מסביר אביו.
קראו גם:
בבוקר של השבעה באוקטובר, הלוחמים במוצב חילקו ביניהם את סבבי השמירה, כדי לשאת בנטל המשמרות בשבת. תומר התנדב לעלות ראשון בסבב הבוקר, והתחיל שמירה בשעה 06:00, שאמורה להסתיים בשעה 06:40. פחות מעשר דקות לפני סיום השמירה של תומר, הכריזה התצפיתנית בקשר על הפשיטה וביקשה מכולם להיכנס במיידית למוצב.
תומר, שהיה לבדו בבונקר - הממוקם 150 מטר בלבד ממוצב כיסופים - התעקש להישאר שם ולהשיב באש לכל איום שיגיע. "הוא סירב בתוקף לנטוש את העמדה, והיה שם במשך 40 דקות - לגמרי לבד", מסביר אביו: "אני, בתור גולנצ'יק לשעבר, הייתי מקשיב להנחיה של התצפיתנית ונכנס למוצב, והייתי מחכה לזמן שבו הלחימה המשותפת עם החברים תהיה אפשרית. אבל תומר ידע למה הוא מסוגל - והתעקש להישאר בבונקר".
המחבלים הראשונים שהגיע לכיוון הבסיס הצבאי בשעה 06:37 היו רכובים על אופנועים. הבאים אחריהם הגיחו במפתיע מאזור היער. תומר היה לבדו לאורך כל הקרב, בידיעה שמרבית החיילות והחיילים נמצאים באזור מוגן, והוא זה שמחפה עליהם. לפי עדויות שנאספו מחברים שלו מאוחר יותר, תומר הוא האדם שמנע לבדו את פשיטתם המוחלטת של המחבלים, כשהוא מצויד במקלע נגב ו-675 קליעים: "כדור אחר כדור הוא תפר אותם, אחד אחר השני צלף בהם. בזכותו נכנסו רק 12 מחבלים לשטח, ואחרי זה גילו עוד ערימות של מחבלים מחוץ ליישוב", מסביר אביו.
בקרב ההירואי תומר ירה את כל הכדורים שהיו ברשותו - עד הקליע האחרון, בטרם נפל. גבורתו העניקה לעשרות מלוחמי הגדוד זמן יקר להתארגן ולהדוף את המחבלים. "החברים שהגיעו אחרי הקרב הנורא, מצאו אותו מדוגם לחלוטין, עם כפפות ומשקפי מגן. הם ראו על הרצפה את מספר התרמילים – כמספר הכדורים שהיו בנשק, הוא לא השאיר אף אחד בקנה. רק כשנגמרה לו התחמושת – המחבלים הצליחו להרוג אותו. הם סיפרו לנו ששמעו מהבונקרים את הלחימה העיקשת שניהל שם מול כל המחבלים – שכנראה, חשבו שמחלקה שלמה נלחמת נגדם. הוא נלחם יותר טוב ממיטב הקצינים והגנרלים. אם תומר לא היה שם, הם היו נכנסים בשיירה דרך הש.ג".
התחקיר: "חיים של רבים ניצלו בזכותו"
רק לאחר ארבעה ימים, משפחתו של תומר התבשרה בדבר מותו. "החיילים שהגיעו לזירה שבה נפל ביקשו לפגוש את המשפחה של הלוחם האמיץ שהציל אותם. כשהם הגיעו לשבעה, סיפרנו להם שתומר משרת בצבא רק עשרה חודשים – והם היו בהלם מוחלט", מספר אביו. כל מי שהגיע לנחם את המשפחה שפך עוד קצת אור על הקרב הקשה שניהל תומר, ובהם גם התצפיתנית שביקשה מתומר לעזוב את הבונקר, קצינים שתחקרו את האירוע המורכב ולוחמי מילואים שהגיע לגזרה. "זה נותן לי מעט נחמה, לדעת שבזכות התעוזה והאומץ של תומר – חיים של רבים אחרים ניצלו", מוסיף עזרא.
למה תומר התגייס בגיל מאוחר?
"ערך ההתנדבות היה חלק בלתי נפרד מחייו הבוגרים של תומר. בשנת השירות שלו ב'אחריי' הוא היה מתנדב מדי בוקר בבית הספר היסודי 'השחר' בבת ים ואחר הצהריים במועדון לנוער בסיכון, 'החממה' – שם גם אני עובד. בנוסף, הוא גם התנדב בדרך לשט"ו (שירות טוב ומשמעותי)", מסביר אביו, "אנחנו מקבלים מכתבים מצעירים רבים שתומר הדריך אותם, עודד אותם לשירות משמעותי, או עזר להם בתהליכים אישיים. תומר העביר את המורשת שלו לעשייה למען המדינה ואנשיה. מאז שהוא קטן הוא תמיד נשא עיניו לדור המייסדים של המדינה. צפיתי איתו יחד פעמים רבות בביוגרפיה של יצחק שמיר ובזו של גולדה מאיר. הוא התעניין בעשייה שלהם למען המדינה", מספר עזרא.
לשבעה הגיעו שני לוחמי מג"ב, שסיפרו לאביו של תומר שלשניהם לא הייתה מוטיבציה גבוהה לשירות צבאי משמעותי, ותומר היה זה שזרע בהם את המוטיבציה האדירה שלהם. בזכותו הם התעקשו להתגייס למג"ב ולהיות לוחמים, והם סיפרו לי שרק עכשיו הם מבינים את רוח הלחימה ואת הציונות שתומר החדיר בהם. הם סיפרו כמה תומר עודד אותם לתרום ולתת מעצמם. "אני יודע מי זה הבן שלי, אבל עם כל סיפור כזה ההיכרות שלי איתו מעמיקה. זה תומר שלנו – קודם המדינה ורק אחריה הוא", משתף עזרא.
ההנצחה: הכסף מהבירה עוזר לילדים
תומר, כאמור, אהב מאוד לשתות בירה. לאחר מותו, גל - אחותו הגדולה של תומר, פנתה למבשלת בירה בבקשה לייצר בירות לזכרו, והמהדורה שיצאה הייתה מוגבלת (240 בקבוקים בלבד) ולא הוצעה למכירה. יחד עם זאת, הבירה שהוקדשה לו הייתה כה מוצלחת, שהמשפחה החליטה ליצור עוד אצווה ועוד אחת ועוד אחת, והביקוש ממשיך להגיע.
"חיפשנו איך אפשר להנציח את תומר, וראינו שמגיעים הרבה מהרווחים ממכירת בקבוקי הבירה. אני עצמי מתפרנס באחזקת מבנים וכגנן – משכורת רגילה לחלוטין", מוסיף אביו. "אנחנו לא עשירים – וכל הרווחים מהבירה נתרמים למען ילדים. תרמנו לבית הספר 'השחר' בבת ים – איפה שתומר התנדב הרבה מאוד ילקוטים ותיקים. עכשיו אנחנו הולכים לתרום ולהקים חדר מתנות ופרסים עבר התנדבויות עם הרבה מאוד צעצועים".
תרמתם עכשיו גם סימולטור?
"תרמנו כבר שלושה סימולטורים – בפתח תקווה, בכנות ובאור יהודה. אנחנו תורמים את מדמה הטיסה לכפרי נוער שמאפשרים לתלמידי בית הספר ללמוד מדעים ולהיחשף לטיס. פרויקט הסימולטור הפך לתכנית סדורה בכפר הנוער כנות, ולאחר מכן תגיע למוקדים נוספים ברחבי הארץ. כך לראשונה בישראל, סימולטור הטיסה יהווה חלק אינטגרלי מהלימודים בחטיבת הביניים בכפר במטרה להנגיש את נושא התעופה והמדעים בצורה חווייתית לכלל הלומדים בחטיבה".
עברה קצת יותר שנה מלכתו. אתם מצליחים להתאושש?
"אי אפשר להתאושש מזה. זה משהו שלא עובר. אנחנו חיים עם זה יום-יום, וגם אני וגם חנה צמצמנו עבודה ועסוקים בייצור בירה כדי להנציח את תומר כל הזמן. והבדיחה, ששנינו בכלל לא שותים בירה... אנחנו מקבלים תגובות מטורפות עליה, כמו טעמים של פירות, בננה או מנגו – ואנחנו לא מרגישים דבר. 90 אחוז מהזמן אנחנו בבירה עכשיו, אבל קמים בבוקר ויודעים שחייבים להמשיך".
