רחובות לא ידעה ריב סוער ומוזר כמו זה שמתרחש בימים אלה בפארק הורוביץ, שבאזור התעשייה המתפתח במערב העיר. עמי פינשטיין, סגן ראש העירייה לשעבר, איש עסקים בהווה ואדם שלא רואה אף אחד ממטר, הציב ברוחב לב שלטים שעליהם מתנוסס השם 'פארק פינשטיין'. העירייה, מצדה, התעקשה שמדובר ב'פארק הורוביץ', ודרשה להסיר את השלטים. אבל פינשטיין לא נבהל.
האיש שכבר ניסה להיבחר שלוש פעמים לראשות העירייה מנופף בזכות האבות שלו, בסבו שגאל את הקרקע, ומתעקש לפעול כמו בעל הבית. להעיר את העיר, לתכנן לה תוכניות וגם להמליך את ראש העירייה הבא.
אתה ממש מעצבן את העירייה לאחרונה.
"אני יודע. אבל הם לא ירתיעו אותי - הכל בגלל המלחמה הכלכלית שהם מנהלים נגדי".
תקציר הפרקים הקודמים: בשנת 1915 רכש סבא של עמי פינשטיין את מרבית הקרקעות שנמצאות ממזרח לדרך הים במערב העיר. הוא חילק אותן בין האחים והגיסים, שנטעו את הפרדסים הראשונים בעיר ובנו בהם בתי אריזות.
"בשנות ה־80 התרחש משבר בענף החקלאות והבנתי שחקלאי כבר לא אהיה", מספר פינשטיין (63) על הרגע בחייו שבו החליט לשנות כיוון לתחום חיי הלילה. "פתחתי ברחובות מועדון לילה שהפך להצלחה גדולה. במלחמת שלום הגליל העסק המשיך לעבוד אבל הקליינטים לא באו", הוא נזכר. "כשחזרתי מהמלחמה גיליתי שאני בשואה כלכלית, אז הסבתי את המועדון לגן אירועים ושמחות תחת כיפת השמיים, וקיבלתי רישיון לצמיתות".
כך, בשנות ה־90, קם אולם האירועים 'חירבת דוראן', שהפך לאחד המפורסמים והמצליחים בעיר.
צלצול השכמה פוליטי
כשעמי פינשטיין היה נער, חיי לילה ובילויים לא היו חלק מהאג'נדה הרחובותית. בשעות הפנאי הוא וחבריו היו יושבים על הברזלים. השעמום וחוסר המעש מאותם הימים הוא שהנביט ככל הנראה את הזרע הראשון שלו בחלום הפוליטיקה המקומית. ואכן, בשנות ה־90 הוא החליט להשכיר את האולם שלו לחבר טוב ולהתפנות לפוליטיקה ולהקמת משפחה.
"הבנתי שאם אני רוצה לשנות את הקיים אני חייב להקים כוח פוליטי", הוא אומר. "הקמתי את תנועת 'להעיר את העיר' ורצתי לראשות העירייה. קיבלתי שני מנדטים והתמניתי, על פי הסכם קואליציוני, לסגן ראש העיר. מיד שינינו את חוק העזר נגד הכוחות הדתיים, והובלתי מהלכים שגרמו לפתיחת מקומות בילוי ברחובות בשישי ובשבת. המצב כיום הוא שאין סטטוס קוו, יש חוק עזר שצריך לעמוד בו. אם אנשים לא יתעוררו, בעוד ארבע שנים החוק יבוטל והתושבים ימצאו את עצמם חיים בעיר סגורה בשבת".
בהתמודדות השנייה שלך על ראשות העירייה, בשנת 1998, הגעת לאופוזיציה.
"בתקופה הזאת התחיל להירקם בראשי הרעיון לעזוב את הארץ ולהגשים יחד עם אשתי וחמשת ילדיי את החלום הגדול: לחיות בקרוואן ולטייל באוסטרליה. במשך שש שנים טיילנו בנחלים, במדבריות, בצפון ובדרום. חרשתי כל שביל והקדשתי את חיי ללמד את הילדים איך חיים בטבע, בלי כסף, ואיך אפשר להצליח אם רק תאמין בעצמך".
אחרי תקופת נדודים חיפשה המשפחה בסיס של קבע והשתקעה באזור 'ביירון ביי', המאופיין בחיים חופשיים ונטולי דאגות, המארח פסטיבלים גדולים במהלך השנה. פינשטיין גייס את החוש העסקי שלו, פתח שם פיצרייה, קפיטריה ושתי מסעדות, ובהמשך גם עסק למכירת ציורי שמן. הוא נהנה משגשוג כלכלי, אלא שבדיוק כשנדמה היה שהכל זורם על מי מנוחות - העסקים השתבשו ופינשטיין מצא את עצמו, בגיל 52, מחשב מסלול מחדש.
מה קרה?
"הייתי במרה שחורה ונכנסתי לדיכאון עמוק. אני לא זוכר כלום מאותה השנה, אבל כולנו עלינו על מטוס וחזרנו ארצה".
החיידק הפוליטי מכה שוב
משפחת פינשטיין התמקמה שוב ברחובות, ואחרי שעמי קיבל טיפול וחזר לעצמו - החל החיידק הפוליטיקה לדגדג שוב. "ראש העירייה דאז, שוקי פורר, סיים את תפקידו ונערכו בחירות מיוחדות", הוא נזכר. "החברים שכנעו אותי להתמודד שוב, וככה הגעתי להתמודדות השלישית שלי על ראשות העירייה".
ושוב לא נבחרת.
"לאורך השנים, כשהתמודדתי, התערבות של בכירים בליכוד מנעה ממני להתמודד במשבצת הליכוד. לצערי לא יכולתי לשרת את הציבור בלי שיהיה לי תפקיד ציבורי".
המשפחה מצאה את עצמה שוב באוסטרליה, כשבניו הגדולים של פינשטיין נשארים בארץ ומנהלים את עסקיו. הוא, מצידו, התפנה לעסוק בכתיבה, שאותה גילה כדרך ביטוי עם חזרתו ליבשת הגדולה.
והנה, אתה שוב אתנו.
"הפעם חזרתי בשל סכסוכים עסקיים באולם האירועים. כשהתברר לי המצב האיום של העסקים שלי, החלטתי לשפץ את גן הרימון שפעל משנת 1990 במשך 15 שנה, ולהקים אותו מחדש".
גן הרימון והשטח שסביבו ניצבים בלבה של המחלוקת, שהתעוררה בימים אלה מול עיריית רחובות. גן הרימון הוא בית הממוקם על שטח של כמה דונמים בצמוד למכללת פרס, שגם היא יושבת על שטח של משפחת פינשטיין.
בסמוך לגן הרימון המשופץ נסלל לאחרונה חניון גדול (בעלות של עשרה שקלים ליום). בצדה השני של המכללה הטרקטורים כבר מרעישים בשטח, כדי להכין את 'אמפיפארק מאור', על שמו של מאור, בנו של פינשטיין, המנהל את עסקיו. לאחרונה גודר גן הרימון בגדר במבוק, והוצבו עליה שלטים גדולים עם הכיתוב: 'פארק פינשטיין'. הדבר עומד בניגוד להחלטת העירייה, שלפיה לכל אזור שטחי המסחר שבהן ממוקמות אדמות משפחת פינשטיין יינתן השם 'פארק הורוביץ'.
השם, הכבוד והכסף
"מאותו רגע חיי אינם חיים", נאנח פינשטיין. "מתוך ארבעת החודשים האחרונים ביליתי שלושה בבית חולים 'קפלן' אחרי פציעה ברגל", הוא מספר. "פקחי בנייה הגיעו עד מיטת בית החולים בעניין הגדר שנבנתה. אמרתי להם שהבן שלי בנה את הגדר, לבקשתי, ואני בבית חולים, וכשאצא אסדיר את האישורים. אבל בעירייה ובפיקוח העירוני התעקשו שאסיר אותם מיד".
למה הצבת אותם מלכתחילה?
"כי אלה השטחים שלי. אני מכנה את כל האזור 'פארק פינשטיין' כי סבא שלי גאל את האדמות האלו. העירייה קראה למקום 'פארק הורוביץ', וזאת מלחמה על השם ועל הכבוד שלי. אנחנו קנינו את האדמות האלו. מי זה בכלל הורוביץ? יש את אזור התעשייה רכטמן ויש את 'פארק פיינשטיין', כל שכונת אושיות הייתה פרדס פיינשטיין והעיר לא עשתה כבוד למשפחה כשהפכה את השם לאושיות. אני בעל הבית, ואם אני רואה בעיה - אני פותר אותה".
איזו בעיות למשל?
"למשל, הבנתי שחסרים מקומות חניה ליד מכללת פרס, לכן פתחתי חניון של 2,000 מקומות חניה בעשרה שקלים ליום. העירייה מתנכלת לי כי היא רוצה שהם יחנו בכחול לבן ב־15 שקל ליום. יש פה מלחמה כלכלית".
כיום ניצבות בפני פינשטיין כמה מטרות. האחת היא להסדיר את מאבקיו המשפטיים סביב עסקיו, והשנייה: להגשים את המטרות העסקיות של ילדיו ולארגן שלושה פסטיבלים גדולים, בסגנון וודסטוק המיתולוגי, בשטחים של המשפחה במערב העיר, כולל הקמת עיר אוהלים וקיום מסיבות שיהפכו את רחובות לעיר הפסטיבלים. ויש גם מטרה אחרונה חביבה: להמליך את ראש העירייה הבא של רחובות".
מה זאת אומרת 'להמליך'? מי היית רוצה שיהיה ראש העירייה?
"אני הולך להעיר את רחובות. אם רוצים ואם לא, כתוב בתב"ע שזהו איזור הבילוי של רחובות. אין לי כוונה להיות ראש עירייה, אני אדם חולה מאוד. אבל אמליך את ראש העירייה הבא. מי שהכי מתאים לכך לטעמי הוא מתן דיל. לא ניתן הם לסגור את העיר. 'להעיר את העיר' חוזרת".
לידיעת פינשטיין: איזור התעשייה פארק הורוביץ נקרא על שמו של בן ציון הורוביץ, חלוץ, מהנדס ועסקן ציבור שהיה ראש העירייה הראשון של רחובות. בשנת 1946 נבחר לראשות ועד המועצה והחזיק בתפקיד עד 1950, עת הוכרזה רחובות כעיר. הוא נבחר לתפקיד ראש העירייה והחזיק בתפקיד עד 1955. נפטר בשנת 1985 בגיל 84.
תגובת עיריית רחובות:
"השטח שבבעלות העיריה הופקע כדין ועבורו קיבלה משפחת פינשטיין פיצוי הפקעה בסכומים לא מבוטלים כבר לפני מספר שנים. עיריית רחובות גילתה לאחרונה כי עמי פינשטיין או מי מטעמו מבצעים עבודות בניה ללא היתר, הן בחלקה שבבעלותם והן בחלקות שבבעלות העירייה. בין היתר, מדובר בשימוש במבנה אשר מיועד להריסה על פי תוכנית בניין עיר תקפה. לצערנו, במקום למסור את החזקה בשטח המופקע לידי העירייה, החל מר פינשטיין בשיפוץ המקום לשם שימוש בו לצרכיו.
העבודות הנ"ל מבוצעות ללא היתר כדין באופן שמהווה עבירה על חוק התכנון והבניה, והעירייה פועלת לאכיפת החוק בעניין זה. פקחים מטעמה הגיעו לביתו, והגעתם מתועדת. בשום שלב לא הגיעו לבית חולים והעירייה שוקלת את צעדיה בשל השמצות אלו.
זאת ועוד: בעירייה התקבלו תלונות מצד בעלי נכסים גובלים שנגרם להם נזק כתוצאה מהעבודות הלא חוקיות.
מר פינשטיין ביצע עוד מעשה בלתי חוקי, כאשר בחצות הלילה צבע את כל המדרכות באדום לבן במקום כחול לבן, כל זאת על מנת למנוע חנייה כדין מבאי הפארק. לעניין השם פארק הורוביץ: קביעת השמות של שטחים ציבוריים בעיר נעשית על פי חוק והינה בסמכות ועדה עירונית.
לאחר שהוגש למר פישנטיין דו״ח בנושא, הוא הסיר את השלט. ככל שיש לו השגות על החלטות העירייה בעניין זה, עליו לפנות לוועדה בדרכים הקבועות בחוק ולא לעשות דין לעצמו".
