כבר מרחוק, כשמריחים את אווירת הירוק, משהו בלב נפתח למרחבים האין סופיים של כפר שמואל. הסוסים ממתינים בשלווה ליד שתלטף, לגוף שידהר, לקול שייתן הוראה. "צריך להיות פה רק רגע אחד כדי להבין שלמקום הזה יש כוח עצום. אתה יכול לשים את היום שלך מאחור, לאפשר לעצמך להיות מי שאתה ולהוציא מתוכך צדדים שלא ידעת על קיומם", אומר עודד יצחק בן ה־19.
לפני שהוא נוסע הביתה, לבקר את ההורים והאחים בבאר שבע, הוא מגיע לכאן, לחבק את הסוסה שוקולד, לעשות סיבוב בחווה ואם נשאר זמן, גם ללמד את החבר'ה הצעירים מפנימיית קריית יערים עוד סוד אחד או שניים על עולם הסוסים.
חוות הסוסים 'המרחב הפתוח' הוקמה לפני כ־18 שנה בידי ד"ר עופר קומרובסקי. "הרעיון היה לפתוח מקום שבו ילמדו אנשים על חופש וכבוד", אומר בנו אמיתי, המשמש מדריך במקום, "החווה משמשת גם מרכז טיפולי ועובדת בשיתוף פעולה מלא עם עמותת גאלו"פ. יחד אנחנו מעניקים הזדמנות ייחודית להכשרה והעסקה של נוער בסיכון".
כשאמיתי מדבר על בני נוער בסיכון, הוא מתכוון לצעירים שמרבית המסגרות הרימו מולם ידיים. רובם, מסיבות כאלה ואחרות, מצאו את עצמם בפנימיית קריית יערים, בה הוצע להם להגיע לחווה. חלקם התאהבו, נשארו, למדו, התחרו, הפכו למדריכים ואפילו חולמים על קריירה בתחום.
פריצות, מעצרים ותחושה של כוח מספיק לראות את עיניו הנוצצות של דניאל בן ה־17, כשהוא מלטף את ראשה של הסוסה שוקולד, שעברה לטיפולו עם גיוסו של עודד, כדי לחוש את האהבה שהם מעניקים זה לזה. יש ביניהם שפה משותפת, כזו שהוא לא ידע אף פעם עם אף אדם, ולימדה אותו שהוא יכול להיות אחר. "פתאום אני חווה הצלחה ואחריות", הוא אומר, "פתאום אני מרגיש שאני שווה משהו. מה עוד יכול להידמות לתחושה הזאת? אני מרגיש את זה כל פעם מחדש, כשקצת קשה, כשיש נפילה, או כשאני לא ממש מוצא את עצמי בפנימייה".
כשדויד עזרא בן ה־23, אב לילדה, מגיע לחווה, כולם מצביעים עליו. "זה הכל בזכותו", הם אומרים. עזרא משפיל מבט, מסרב לקחת לעצמו את הקרדיט, על אף שכולם יודעים שהיה זה מסלול החיים הפתלתל שעבר, שבגללו הגיע קומרובסקי להחלטה להוסיף לחווה גם את מסלול לימודי הבוקר.
עזרא גדל ברמלה, בן שני למשפחה בת שש נפשות. כבר מגיל צעיר לא מצא את עצמו בשום מסגרת. "רוב זיכרונות הילדות שלי הם סביב אלימות, שתייה והסתבכויות. לא הייתי ילד שלומד, לא אהבתי את זה ולא התחברתי לזה, אף אחד אף פעם לא הבין אותי. היה לי טוב ונוח ללכת למקום המסוכן, שם חוויתי הצלחות, שם הרגשתי שאני חלק מקבוצה שמדברת בשפה שלי. בגיל 18 התחלתי לפרוץ לבתים ולשבת במעצרים. הרגשתי מלך העולם, שיש קבוצה שאני שייך אליה. לא ממש הבנתי שזה משהו לא טוב. יום הופך ללילה ולילה ליום, עם הרבה בטלה. בלילה אתה עסוק בפריצות ולמחרת יש לך כסף בכיס ותחושה של כוח ועוצמה".
עזרא הצטרף לפעילות העמותה לקידום נוער בסיכון ברמלה, שם פגש את קומרובסקי, ובין השניים נוצרה כימיה. "עופר הציע לי להגיע לחווה ואני מיד התאהבתי במרחבים, בסוסים, בזה שאני יכול לעשות משהו בלי ששופטים אותי, בלי הצורך להוכיח באלימות שאני 'גבר'".
איך אתה מסביר את השינוי שעברת בחווה? "כשאתה חלק ממסגרת אלימה, כדי להיות מקובל אתה צריך לקלל, לשתות אלכוהול ולעשות סמים. בחווה, לעומת זאת, הרגשתי שאני מתפצל והופך לאדם שונה. החווה נתנה לי תחושה של שייכות וקבלה של עצמי, בלי שאני צריך להוכיח משהו".
למה כולם אומרים שהכל התחיל בזכותך? "כי בעבר היה בחווה מסלול רק לשעות אחר הצהריים. עופר ראה שבבקרים אני משתעמם ועושה שטויות. כדי לתת לי ולעוד חבר'ה כמוני מענה, הוחלט לפתוח בפנימייה מסלול ללימודי חקלאות עם בגרות בשעות הבוקר. זה בעצם מה שהציל אותי ואת החברים שלי, הידיעה שיש לנו אפשרות להגיע לחווה".
מרחבים ותחושת חופש עזרא התגייס לצה"ל ואחרי חודשיים של שירות בחוות השומר, חזר להסתבך עם סמים ואלימות והשתחרר מהצבא. "מדי פעם הגעתי לחווה אבל החיים בחוץ, על הברזלים של רמלה, משכו אותי יותר. הרגשתי שאין לי ממש עתיד ושיותר נוח לי שם, במקום הזה". מסלול ההידרדרות היה מהיר וכלל פריצות, סמים וניסיונות גמילה. בין לבין הוא הכיר את בת זוגו, ולשניים נולדה בת. "לא התחתנו אבל יש לנו ילדה משותפת", הוא אומר.
מתי חזרת למסלול של שיקום? "זה קרה ברגע אחד, שאין לי דרך להסביר אותו. יום אחד התקשרתי לעופר וביקשתי עזרה. עופר כמובן הסכים מיד. הוא שלף אותי מרמלה וארגן לי מקום לישון. החזרה לחווה הייתה מבחינתי חזרה הביתה. הרגשתי שאני חוזר למרחבים, לתחושת החופש, לתחושה של דהירה עוצמתית. עברתי תהליך מסודר של גמילה, וכשהרגשתי שאני כבר במקום אחר, ראיתי את בני הנוער שבאים ללמוד כאן וידעתי שאני יכול להנחות ולהוביל אותם".
מה