הרגע שבו חזרה ליזה ללוצשווילי מבנק הזרע אל בית הוריה ברחוב רוגוזין באשדוד היה רגע מכונן. היא התיישבה במטבח מול אמה, הניחה בפניה מסמך, ואמרה: "קחי, יש פה שלושה גברים, תבחרי מביניהם בבקשה אבא לנכדים שלך".
הרשימה הכילה פרטים של שלושה תורמי זרע אנונימיים - כל אחד ומוצאו, תכונותיו ורשימת ההישגים שלו. אחרי שעה נפל הפור על בחור ממוצא רוסי, לוחם בקרבי, בן לרופאים ובנוי לתלפיות. בכך עברה ללוצשווילי את המשוכה הכי משמעותית עבורה, וקיבלה את ברכת הדרך הסופית מהוריה - אשדודים ותיקים מהקהילה הגאורגית השמרנית, שכמוה ממש חלמו וייחלו לראות אותה בהיריון, אבל רק אחרי שתעבור קודם מתחת לחופה.
ללוצשווילי, יח"צנית ואחת מנשות התקשורת המובילות באשדוד בדור הנוכחי, בחרה בתרומת זרע לאחר שהגיעה לקו האדום מבחינתה. עם כל הכבוד למוסכמות החברתיות והכמיהה העזה שלה עצמה לזוגיות, היא סימנה לעצמה אולטימטום: עד גיל 40 אהיה אמא. היום, חודשים אחדים לפני סיום העשור הרביעי בחייה, היא נכנסת לשבוע ה־36 של ההיריון.
וכך, אשת התקשורת הכה מקושרת, שבמשך יותר מ־20 שנה חשפה לציבור האשדודי כל צעד ושעל שלה, נכנסת לחודש התשיעי להיריונה כשרק בודדים ידעו על כך. זה לא היה פשוט, אבל עכשיו היא מרשה לעצמה לחייך חיוך רחב ולהגיד בפשטות: "סוף סוף אני מאושרת. כל חיי עשיתי בשביל אחרים, נתתי את כל כולי. עכשיו תורי".
שיעורי בית מהרופא המחוזי
כמו רבות אחרות, גם לללוצשווילי היה חלום על שמלת כלה לבנה וחתונה גדולה, אבל בנובמבר האחרון, כשהבינה שהיא לא מוצאת את האחד, היא החליטה שעד כאן. עם כל הכבוד לחלום, זה הזמן לחשב מסלול מחדש ולהעניק לעצמה מתנה ליום ההולדת ה־39.
עשרה חודשים אחרי היא יושבת על הספה, חיוך נסוך על פניה ועיניה מופנות לעבר בטנה. "רגע...רגע...", היא עוצרת את שטף דיבורה, "תסתכל, היא זזה".
אני רואה אותך ועושה רושם שאת ברקיע השביעי.
"אני לא יודעת איך לתאר את האושר שלי, אני בתקופה הכי יפה בחיי".
מעטים יודעים על ההיריון. ללוצשווילי, שבמשך השנים נאבקה על בסיס קבוע בבעיית השמנה, עברה דיאטות רבות וגם ניתוח לקיצור קיבה, שחררה מעליה את כל המחסומים באשר למשקל. "יש כאלה שרואים אותי ומתלחששים ששמנתי שוב", היא מספרת בחיוך. "זה כבר לא מעניין אותי מה חושבים עליי. הפסקתי לחשוב מה יגידו ומה לעשות כדי שאחרים לא יגידו. אני מגיעה אל גיל 40 שלמה יותר מתמיד".
והשלמות הזו הגיעה בסיומו של תהליך הבשלה לא פשוט. "יום אחרי יום ההולדת ה־39 שלי התעוררתי ודבר ראשון התחלתי לסמס לפרופ' אמיר רבהון, רופא הנשים המחוזי מקופת חולים מאוחדת באשדוד. הודעתי לו שאני רוצה להיפגש איתו כדי להפוך לאמא".
הקשר הראשוני עם הרופא המחוזי נוצר עבורה באופן כמעט מקרי. חודשים אחדים קודם היא ישבה לפגישת עבודה עם כפיר מלול, מנהל סניף רחובות של קופת החולים מאוחדת - מהלקוחות הגדולים של ללוצשווילי. במהלך הפגישה זלגה השיחה לפן אישי וללוצשווילי, שהחלה לבחון בצורה יותר ויותר מעמיקה את אופציית ההורות היחידנית, הרגישה מספיק בנוח כדי להציג בפניו את לבטיה.
קראו גם:
מלול, לדבריה, מיהר להרים את הכפפה ואמר לה: "קומי, עכשיו אנחנו נכנסים לרופא נשים". השניים פסעו לעבר משרדו של ד"ר רבהון. מנהל הסניף הציג את ללוצשווילי בפן המקצועי - ומיד גלש לנושא האישי שלה ואמר לרופא הנשים: "מפה מתחילה העבודה שלך". הרופא המחוזי שמע ברוב קשב ושלח את ללוצשווילי עם שיעורי בית: סדרת בדיקות שצריך לעבור כדי לוודא התאמה לטיפול. חודש אחר כך היא חזרה אליו עם אור ירוק והעבירה את התהליך לפסים מעשיים.
"אני ממש לא לבד"
ללוצשווילי, בת גאה לעדה הגאורגית ומהדמויות הבולטות בקהילה האשדודית, נאלצה לקבל החלטה שבסטנדרטים המקובלים בסביבתה היא ללא ספק יוצאת דופן. אבל עוד לפני שניפצה את הטאבו החברתי, היה עליה לעבור שינוי אישי ולזנוח את המסכמות שהנחו באופן טבעי גם אותה עצמה.
ליזה, להביא ילד לבד, ללא בן זוג, זו החלטה לא פשוטה שכרוכה בוויתור על לא מעט חלומות שלך, לא?
"אני חושבת שהבנתי שהדבר הכי נכון בעבורי הוא להגשים את החלום של כל אישה ולהיות אמא. זה הכי גדול בעיניי. רצה הגורל וכל מערכות היחסים הזוגיות שלי לא הבשילו לחתונה. אז מה זה אומר? שנגזר עליי להישאר לבד? כולם אומרים ששעון החול הולך ואוזל, כי הגיל הוא פקטור משמעותי אצלנו הנשים ומה שחשוב זה שקמתי ועשיתי מעשה. אנשים קרובים אליי אמרו לי תמיד 'אם לא יילך לך עם זוגיות, אל תוותרי על ילדים'. אמרו לי את זה שני האחים שלי, אמרו את זה החברות הקרובות וגם הלקוחות שלי. שנים אומרים לי לעשות את זה, אבל איפשהו עדיין ציפיתי שתהיה לי זוגיות, רציתי להקים משפחה בצורה הכי רגילה".
לא חששת ממה שיגידו?
"אני יכולה להגיד לך שעד שלא שחררתי את צמד המילים 'מה יגידו' לא הייתי שלמה. בהחלט הייתה לי תקרת זכוכית שהייתי צריכה לנפץ. מגיל 16 אני עוסקת בתקשורת. אני תחת זכוכית מגדלת, כל הזמן בחנו אותי, כל הזמן כתבו עליי, תמיד הייתי במוקד העניינים. אבל בסוף אני היא זו שצריכה להגיד לעצמי עם מי אני הולכת לישון בלילה ומה יהיה איתי בשנים הקרובות והאם יהיו לי ילדים".
עזבי מה יגידו מי שיקראו עלייך, איך התמודדת עם החשש מהתגובות בקהילה שבה צמחת?
"אני יכולה להגיד שהלוואי ואפתח את הדרך לנשים נוספות, הלוואי שאטע בהן את הביטחון, שבזכות הכתבה הזו הן יקומו ויעשו מעשה. אני רוצה לתת לנשים כוח להפסיק לחשוב על מה אחרים יגידו, לחשוב על עצמן, על החיים שלהן, לעשות ילד גם אם זה לבד. זוגיות יכולה לבוא אחר כך. לצערי, להרבה רווקות שנמצאת במקום שלי אין את האומץ לעשות את זה".
ואין חשש לעשות את זה לבד?
"אני ממש לא לבד. יש לי תמיכה ענקית מההורים, האחים והסביבה. אתה לא מתאר לעצמך עד כמה. לכל ילד יש אמא ואבא, במקרה הזה יש פה אותי, אבל גם את הסובבים שלי. לילדה שלי תהיה אמא ויהיה גם אבא - את אבא שלי, את האחים שלי והכי חשוב את אבא שבשמיים".
כבוד לעדה
וכשללוצשווילי מדברת על תמיכה הורית ועל קשרים משפחתיים חמים היא מתכוונת לזה במלוא מובן המילה. ללוצשווילי מעידה על עצמה שהיא קשורה בעבותות של אהבה להוריה. ואומנם, בשנה האחרונה, אחרי שנים אחדות שבהן התגוררה לבד בעיר רחובות, היא חזרה לאשדוד, לבית הוריה, ונדמה שההתרגשות לקראת האימהות הצפויה כרוכה באושר לא פחות גדול כשהיא רואה את הוריה שמחים בשמחתה - ולמעשה, בשמחתם.
"ההורים שלי הפתיעו אותי מאוד כשסיפרתי להם על הכוונה שלי להביא ילד מתרומת זרע. סיפרתי להם והלכתי לחדר שלי. אחרי פחות מדקה אבא שלי דפק בדלת ואמר לי: 'את תעשי ילדים, ואנחנו נגדל אותם יחד ואחר כך תבוא גם הזוגיות', ואז הוא סגר את הדלת. אחרי דקה אמא שלי נכנסה לחדר, ואמרה לי: 'אני אוהבת אותך ליזה, אני שמחה בשבילך, אני מחזקת אותך'. אז אתה שואל על העדה הגאורגית? זו העדה האוהבת, המחבקת, המחברת והתומכת - למרות כל הסטיגמות".
ואיך הגיבו האחים שלך?
"מזמן הייתי עושה ילד אם זה היה תלוי בהם. פיני, אחי שגר באילת, היה מתקשר אליי בשעה שלוש בלילה באמצע הבילוי והיה אומר לי: 'אחותי, בבקשה תעשי ילד, אני פה בשבילך'. גם אחי אילן תמיד דחף אותי. הם מחכים לילדה הזאת לא פחות ממני. הם מחכים לה ברמות קשות, באהבה ובהתלהבות עד אין קץ".
אז ויתרת על זוגיות?
"אני לא מוותרת על זוגיות. אני חושבת שמגיעה לי זוגיות וייתכן שיהיה לי אפילו יותר פשוט ממה שהיה עד עכשיו. גברים מתבגרים בגילאים שלי, שהם בעיקר עם ילדים או גרושים, חוששים להיכנס לקשר עם רווקה, כי היא מיד רוצה חתונה וילדים וזה מלחיץ אותם. "אתה יודע מה?", היא אומרת וחיוך שובב מנצנץ על פניה, "אני מאוד אשמח שאחד מהקוראים של הכתבה הזו יציע את עצמו...".
ואיזה בן זוג את רוצה?
"אני רוצה בן אדם טוב עם שמחת חיים, עם כבוד ומוסר להורים שלו, אדם שיקבל ויכיל ולא יפחד מנשים עצמאיות עם דעה או מקרייריסטיות. אין לי ספק שאני עוד אעמוד מתחת לחופה. אני מאמינה שהילדה הזו תביא לי הרבה מזל".
לבחור אבא
תהליך הבדיקות ותרומת הזרע הלך מהר וחלק לדבריה. חודשיים אחרי שפגשה את הרופא ואמרה לו שהיא מוכנה לצאת לדרך, היא כבר עברה תהליך הזרעה שצלח. "לא האמנתי שכל התהליך הזה יהיה כל כך מהיר", היא מסכמת בסיפוק.
ואז הגעת לשלב שבו צריך לבחור מתוך המאגר בבנק הזרע. איך עושים דבר כזה, כמו שבוחרים בן זוג באפליקציית היכרויות?
"יש מאגר עצום ובהתחלה סיננתי אנשים עם בעיות רפואיות או תורשתיות. היה חשוב לי שהתורם יהיה יהודי, מה הוא עשה בחיים, איך הוא ענה על שאלות לפני שהוא ביצע את התהליך, מה ההיסטוריה שלו, מה ההורים שלו עושים. בסוף הגעתי לשלושה מועמדים שאיתם חזרתי הביתה. כולם בכירים בצבא, בעלי סמכויות, אחד מפקד ב־8200, השני מפקד בצנחנים ועוד דברים כאלו".
ומי זכה?
"היו לי יומיים כדי לבחור. הייתי צריכה להיות ממוקדת ואמא שלי בחרה את האשכנזי עם כל הנתונים הנכונים וכמה נגיעות רוסיות. קניתי מאותו אדם עוד שתי דגימות זרע במידה וארצה עוד ילדים בעתיד".
בשנים האחרונות נמצאת ללוצשווילי בקשר עם הרב תומר בן שטרית מאשדוד, שמנחה את דרכה וגם ליווה אותה בתהליך החשוב הזה. "שוחחנו יום לפני ההזרעה, הוא הסתכל עליי, לא ידע מה יקרה איתי למחרת, לא ידע בכלל מה אני הולכת לשאול אותו ובסוג כזה של טלפתיה אמר לי באופן אינסטינקטיבי שאני לא צריכה לדאוג ושהכל יעבור בשלום", היא מספרת. "אין ספק שגם אעשה שאלת רב לפני שאחליט בעזרת השם לגבי השם לילדה".
חיה לי מיום ליום
ללוצשווילי עומדת כיום בראש חברת "דיאל תקשורת", שמעניקה שירותי יחסי ציבור ואסטרטגיה לגופים שונים. בנוסף, היא הבעלים של אתר החדשות B8 שמסקר את ערי השפלה, ובעבר היה לה גם עיתון מקומי שנסגר. את דרכה בתחום התקשורת החלה כתלמידה בגיל 16 במקומון "השבוע באשדוד" ("גדלתי אצל משפחת גלילי") ובהמשך עברה לאתר הספורט "וואן", שם סיקרה תחת שרביטה של אופירה אסייג את מ.ס אשדוד וקבוצות נוספות בליגת העל ("אני בטוחה שאופירה תתרגש כשתשמע שאני בדרך להיות אמא").
בבחירות המוניציפליות האחרונות היא נכנסה גם לתחום הפוליטי וניהלה את הקמפיין למפלגה של עו"ד אלי לחמני. מדוברללא ספק באחת מנשות הקריירה העסוקות והמרשימות שצמחו באשדוד בתחום התקשורת, אבל כעת היא מעוניינת למקד את האנרגיות שלה לפרויקט אחר לגמרי.
"אתה לא מתאר לעצמך כמה אני מתרגשת ונהנית מאוד מכל העניין הזה של ההיריון", היא מספרת. "מיום ליום אני יותר ויותר מאושרת. זה הדבר הכי גדול שעשיתי עם עצמי בחיים". ובשלב זה מתחילות דמעות להציף את עיניה כשהיא אומרת: "כל החיים שלי נתתי למען אחרים, אם זה משפחה, עבודה, לקוחות - הגיע הזמן שאני אעשה למען ע צמי. אני גם שמחה שאני מזכה את ההורים שלי בנכדה".
את מדמיינת את הרגע שהציבור כולו ידע על ההיריון?
"אני בטוחה שזה ירגש ויגרום להד עצום באשדוד ובכלל באזור".
בזמנו כל יום הולדת שלך היה הפקת ענק עם מאות מוזמנים. לרגל הלידה מתוכננת מסיבה גרנדיוזית?
"אני כבר לא שם. בימי ההולדת שלי היו מגיעים 400 איש וגם 600 איש, אבל בשנים האחרונות השתניתי. זו לא אותה ליזה של לפני עשר שנים. אז היה חשוב לי לעשות לאחרים ולמען יראו וייראו. קודם כל שהלידה תעבור בשלום ואחר כך אשקול אירוע מצומצם".
אני בטוח שאם תזמיני אלף איש, יגיעו אלפיים.
"אני יודעת, אבל זה לא יקרה".
איפה תלדי?
"באסותא אשדוד. אני שומעת שבכל בתי החולים האחרים יש יותר ניסיון וצוות כביכול יותר מיומן, אבל מהרגע הראשון לא חששתי. יש לי אמון ואמונה בבורא עולם. כשאוהד יחזקאלי, דובר בית החולים, התקשר להגיד לי מזל טוב על ההיריון הוא אמר לי שיש הרבה בתי חולים שכל אחד מתמחה בעניין אחר, הוא גם אמר שמחלקת היולדות של אסותא אשדוד היא מהטובות בארץ ואני מאמינה לו. אני מכירה גם את מנהלת מחלקת היולדות, טל דדיה. יש לי גם חבר טוב, עורך דין וחבר מועצת העיר אופיר לסרי, שיום יום נמצא בשבילי, חבר של אמת. הוא מתנדב בבית החולים, ואני יודעת גם ממנו שאין לי מה לדאוג. כמובן גם עו"ד לורה מישוק חברתי היקרה שמלווה אותי כבר עשור".
ניפגש בעוד שנה מתחת לחופה כשהילדה שושבינה קטנה?
"מהפה שלך לאלוהים...".
