כשהיה בן שמונה יהודה בכר (66) נסע עם הוריו לדודיו כדי לחגוג את חג הפסח. בטיול בחוץ, כשעמד בצד השני של הכביש וראה את הוריו, הוא רץ אליהם ונפגע על ידי אופנוע שעבר במקום. "עפתי לצד השני של הכביש ונתקעתי עם הראש במדרכה, כנראה איבדתי הכרה והתאוששתי. חודש אחרי זה כבר הייתי עם סוכרת סוג 1", הוא מספר על התפרצות המחלה שמלווה אותו כל חייו.
קראו גם:
מעט מאוחר יותר אושפז בכר בבית החולים והרופאים אמרו לאמו שלא יגיע לגיל 25. "הגעתי לגיל 66 ואני נשוי עם ילדים, אבל מה ידעו בשנות השישים על סוכרת? כלום ושום דבר. אני מסתכל על הטכנולוגיה שיש לי היום לעומת מה שהיה אז ולא יודע אם לצחוק או לבכות, הייתי מקבל זריקות עם מחט בעובי עיפרון לטוסיק".
במשך שנים דקר את עצמו פעמים רבות ביום כדי לאזן את הסוכר, "יש בזה אי נוחות עצומה, אתה כבר מתחיל לדקור בזרוע ואחרי שנה אתה נראה כמו נרקומן עד שאשתי ואחר כך הרופאה שלי, ד"ר יהודית קרול ממאוחדת, המליצו לי לבדוק את המכשיר פריסטייל ליברה. שכשהשתמשתי בו אמרתי: איך לא חשבו על זה קודם?", מספר בכר. כיום הוא כבר לא דוקר את עצמו כיוון שהמכשיר הקטן בגודל מטבע נמצא עליו באופן קבוע, מודד את הסוכר ומתריע כשהוא עולה או יורד.
בכר, חקלאי מרחובות, מספר שגם לפני כן לא נתן לדבר לעצור אותו, טייל בעולם ואפילו קירר את האינסולין בנהרות של מים זורמים. "אבל תמיד הבעיה הכי גדולה הייתה לדעת מהן רמות הסוכר שלי בדם, הייתי בכל העולם ולא נתתי לסוכרת לעצור אותי, אבל עכשיו יותר קל", הוא מספר.
כיום מסייע בכר לחולי סוכרת אחרים כיצד להשתמש במכשיר. "אני כבר מבוגר יחסית ואני סוג של אולד פשן, אחד שאומר 'אל תביאו לי טכנולוגיה', אבל כאן זו שטות שלא לעשות את זה, התרופה גם בסל אז היא לא עולה לחולי סוכרת כסף".
כל העדכונים - חדשות רחובות
