ב-10 במאי ציינו חבריו ובני משפחתו של החטוף איציק גלרנטר את יום הולדתו ה-57 בחוף הים באשדוד, מתוך תקווה שהוא עדיין בחיים, ושבקרוב הוא ישוב משבי החמאס. אבל ביום שישי שעבר התבקשו כל בני המשפחה להתכנס בביתו שביישוב אירוס שליד רחובות, ושם קיבלו את הבשורה ששמה קץ לכל התקוות.
"השאלה הראשונה ששאלתי הייתה אם אחי איציק חי או מת", מספר איתי, האח הצעיר, על הרגע בו התבשר על מות אחיו. הקצין השיב בשלילה. "אחרי שבעה חודשים שבהם היינו תלויים בין שמים לארץ, הרגשנו שסוף העולם הגיע, אבל גם הבנו שמדובר בסוף לכל הייסורים של כולנו, שיש לנו קבר לפקוד אותו", אומר איתי.
"כאב קשה מנשוא"
יחד עם איציק, שהתגורר במושב אירוס הסמוך לנס ציונה ורחובות, הוחזרו גם גופותיהם של עמית בוסקילה ושני לוק ז"ל. גלרנטר יחד עם בוסקילה ולוק היו בין החוגגים בפסטיבל 'נובה', משם נחטפו ב-7 באוקטובר על ידי מחבלי חמאס. כשבועיים לאחר הפלישה ליישובי עוטף עזה, גלרנטר הוכרז כנעדר שגורלו אינו ידוע. אחרי שנמצאה גופתו, בדומה לבוסקילה ולוק, התברר כי הוא נרצח עוד באותו היום של השבת השחורה.
הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ פלמחים, כשמאות ליוו אותו בדרכו האחרונה. "הכאב על מותו של בני בכורי איציק הוא קשה מנשוא, אני לא מאחל לאף אחד בעולם את מה שעברנו בחודשים האחרונים", אמר האב רוברט בסלון בית המשפחה ברחוב טרומפלדור באשדוד, כשלידו האם גילה והאחים מוטי (55) ואיתי (45), שם קיבלו את המוני האנשים שהגיעו לנחם.
קראו גם:
"אחי היה גבר שבגברים והמודל לחיקוי עבורי ועבור כולנו במשפחה", ספד איתי. "זה הבחור שהגיע אליי מהצבא לבית הספר עם דרגות קצונה והתגאה על זה שהוא קצין. הוא סימן לעצמו מטרות במשך כל החיים והגשים את כל מה שחלם. הוא היה מודל לחיקוי עבורי".
"הוא היה בנאדם שלא נח לרגע", המשיך איתי. "ביום הוא היה מנהל בכיר ומנכ"ל הכי קשוח, ואחרי הצהריים הוא יצא לעשות ספורט ובהמשך חוגג עם בירה מול הים עם אנשים צעירים ממנו - כי ככה הוא הרגיש. הוא היה אומר ששינה זה לחלשים. הוא תמיד אהב ללכת על הקצה, לחיות באקסטרים. ידעתי שאם ארוץ פעם למיליון זה יהיה איתו. הוא טיפוס שסימן את המטרה והשיג אותה. כשהיו לי התלבטויות בחיים או עצות מה לעשות, איציק תמיד היה הכתובת שלי". ההורים רוברטו וגילה נחשבים לוותיקי העיר אשדוד, אליה הם הגיעו בתחילת שנות ה-60'. האב עלה מארגנטינה, האם עלתה מטורקיה.
"זה לא יכול להיות"
גלרנטל ז"ל נולד וגדל באשדוד, למד בבבתי ספר "הראל", "שז"ר" ולאחר מכן המשיך לבית ספר קציני ים בעכו, ומשם לשירות הצבאי. לימים התחתן, עזב את העיר, נדד והתגורר בכל רחבי הארץ, בין היתר באילת, יישובי עשרת, בהמשך רכש בית באשדוד ובשנים האחרונות גר ביישוב אירוס הסמוך לנס ציונה. איציק הביא לעולם ארבעה ילדים; ירדן, אסף עומר והילה, ויש לו גם שני נכדים מבתו הבכורה ירדן שמתגוררת במודיעין. לפני כשנתיים התגרש. בתו ירדן סיפרה בימים האחרונים שהם קיוו לסוף אחר: "התפללנו שהכל יסתיים אחרת, שאבא יבוא הביתה, מה שלא קרה בסופו של דבר. אבל יש לנו גם הרבה על מה להודות. אנחנו מודים לכל כוחות הביטחון שפעלו כדי לתת לנו קבר להגיע אליו, כדי שנחלוק לאבא כבוד אחרון, כאן בארץ ישראל".
בבוקר ה-7 באוקטובר לא ידעו בני משפחתו של איציק גרלנטר שהוא יצא עם חבריו לילה קודם לפסטיבל נובה. "איציק הוא ילד גדול ולא עדכן איפה הוא מבלה ומה הוא עושה", מספר איתי. "באיזשהו שלב באותו היום בצהריים התחלנו לקבל הודעות בקבוצת המשפחה שאיציק היה במסיבה יחד עם שלושה חברים, כשרק אחר הצהריים נודע לנו שהוא היה במסיבה וגורלו לא ברור".
באותו יום החלו במשפחה להקים סוג של חמ"ל, שכלל חיפושים בכל בתי החולים בארץ והיו גם ניסיונות לאתר אותו בשטח המסיבה באזור מפלסים. אחרי כשבועיים הגיע הטלפון מהצבא, אז נמסר להם שהוא בבית לאהיה, בצפון רצועת עזה. "התגובה האוטומטית שלי הייתה שזה לא יכול להיות", אומר איתי. "אתה מוצא את עצמך במצב של חוסר אונים, תקופה מטלטלת וקשה, שפגעה בכולנו גם מבחינה בריאותית, וזה כולל את ההורים שהם אנשים מבוגרים וחולים. בערב יום הזיכרון קיבלנו סוג של רמז, שיש סימנים".
השתתפתם במחאה שמתנהלת בחודשים האחרונים במדינה?
"באופן אישי אני פחות בלטתי בתקשורת וזה מבחירה", אומר איתי. "כיום אני בכלל עוסק בתחום יעוץ בטיחות. הייתה תחושה שאיציק הלך ועוד יחזור כי לא יכול להיות שדווקא הוא נעלם. הייתי בכיכר החטופים אבל לא בחזית הדוברים. את העניין התקשורתי הבליטה יותר בתו ובנו הגדולים".
לסיום היה חשוב לאיתי לציין: "אנחנו מודים לצה"ל ולקציני צה"ל שליוו אותנו לאורך כל התקופה, לעם ישראל שדאג לנו, ולאנשים שלא הכרתי שהתקשרו אליי ושאלו אם אני צריך עזרה. החיבוק הזה הוא לא מובן מאליו".
