את השיחה שבה בישר לה אביה כי אמה נפטרה, ורד סופר לא תשכח לעולם. "אני זוכרת שהיום הכי קשה עבורי היה יום האם, כל הילדים בכיתה שרו שירים והכינו מתנות לאמהות שלהם אבל אני לא יכולתי. אז, כמו היום, פשוט לא ידעו להתמודד עם מה שנקרא 'שכול אזרחי' ואת זה החלטתי לתקן", היא אומרת.
קראו גם:
לפני מספר ימים הגשימה סופר את חלומה והקימה בנס ציונה ובראשון לציון את מרכז "חמניות" שמטרתו לתת כתף תומכת ואוזן קשבת עבור ילדים יתומים.
משפחה חדשה במקום זו שאבדה
עשרות הילדים שהגיעו בשבוע שעבר למרכז כותר בראשון לציון הרגישו, אולי לראשונה בחייהם, שהם מוקפים בילדים שמבינים אותם, שהמכנה המשותף שלהם הוא טרגדיה משפחתית ואובדן של אחד ההורים. את פניהם קיבלה בהתרגשות סופר, שהרגישה כמו הילדה ההיא בת העשר שאיבדה את אמה לפני יותר מארבעה עשורים. "בגיל חמש אמא שלי חלתה בסרטן השד ובמשך חמש שנים היא היתה עם המחלה", משחזרת סופר. "בכל התקופה הזאת היא לא ממש תפקדה ואבא שלי היה צריך לגדל אותנו וגם לעבוד. חייתי בצל המחלה של אמא שלי. כשאמא נפטרה האחים שלי כבר היו גדולים ואבא שלי טיפל בי, אך עם כל הרצון הטוב הוא היה צריך להמשיך בחייו ולעבוד.
"דמות האם היתה מאוד חסרה בחיי. אבא שלי לא היה שם כדי לבדוק אם אני מכינה שיעורים או לדאוג לי לארוחת צהריים חמה כשחזרתי מבית הספר. כל זה התבטא בלימודים, הייתי חסרת ריכוז, מאוד שובבה, אבל לא היה מי שיידע לתת לי הכוונה. להיפך, היחס של הסביבה לאבל שלי ושל שאר היתומים לא היה קיים כי החברה שלנו יודעת להתנהל עם שכול צבאי ולא עם שכול אזרחי".
בגיל 19 נחתה עליה מכה נוספת. "הייתי בצבא והודיעו לי בטלפון שאבא שלי פונה לבית חולים. אני זוכרת שהגעתי לבית החולים אבל משהו משך אותי לכיוון אמבולנס שהיה סמוך ושם ראיתי את אבא שלי מגולגל בשמיכה של הבית. אבא שלי נפטר מדום לב, בלי שום הכנה מוקדמת. התמוטטתי והתחלתי לבכות.
"זה היה הפחד הכי גדול שלי כי כשאתה יתום מצד אחד יש חשש להתייתם מהורה נוסף ואז אשאר לבד בעולם. זה גרם לי לרצות להתחתן מהר כדי להקים מחדש תא משפחתי משלי ובגיל 22 נישאתי לחבר שלי והבאתי איתו לעולם את ארבעת הילדים שלי. גם לאורך כל חיי המשפחה המחסור בהורים מגיל צעיר היה נוכח מאוד בחיים שלי, אין לי אמא שתעזור לי לגדל ילדים. ללא עזרה אפילו בדברים הקטנים כמו סיר קטן של אוכל חם, או עצה טובה על חיי משפחה".
"איפה שהמדינה לא עושה"
את כל המטען הרגשי הזה שאפה סופר לתעל כדי לסייע ליתומים אחרים ובאופן מקרי, בזכות יוזמה של בנה הקטן, זה קרה. "הילד הקטן שלי רצה לתרום משחק לגו לילדים יתומים כי הוא מכיר את הסיפור של אמא שלו. כתבתי בגוגל 'יתומים ראשון לציון' ולא עלה שום דבר. אמרתי שלא יכול להיות שבעיר כזו גדולה אין שום מוסד גג עבור ילדים יתומים. יצרתי קשר עם ארגון 'חמניות' שהוא ארגון שמסייע לילדים יתומים לעכל את האובדן ושדרכו הם פוגשים מדריכים שחוו בעצמם יתמות, וכך באמצעות שלל כלים הם מדברים על המצב האישי שלהם. אחרי שהובעה נכונות להקים סניף של הארגון בראשון לציון, פנתה סופר לעירייה ועד מהרה נוצר קשר בינה לבין מחזיק תיק הרווחה מוטי עג'מי, שנחלץ לעזור. "בנוסף לסניף שהוקם בראשון לציון בבניין כותר שברחוב תרמ"ב, הקמנו סניף דומה גם בנס ציונה בבית ספר אירוס, שגם הוא נחנך בשבוע שעבר", מספרת סופר בגאווה.
מאז שהחלה בפעילות שלה הסיפורים שבהם נתקלת סופר קורעי לב, "פגשתי המון ילדים עם סיפורים אישיים כואבים שדרכם הבנתי כמה חשוב להירתם למענם, למשל ילד שאמו נפטרה כשהוא היה בן חמש אבל במשך ארבע שנים היא היתה סיעודית. אותו ילד חווה את תהליך הגסיסה של אמו עד שהיא נפטרה וזה משפיע. יש לו התפרצויות זעם, הוא מאוד מופנם וקשה לו, ניכר שחסרה שם אמא. דיברתי איתו וראיתי בו את עצמי, איך בתור ילדה הייתי בוכה לכרית בלילות ואיך אף אחד לא מבין אותי ולא רואה את הכאב שלי, את הזעקה לעזרה. ילד כזה הולך בקלות לאיבוד ומרכז חמניות נועד לעזור איפה שהמדינה לא".
יום הולדת בבוקר, הלוויה בערב
מי שיודעת להעריך את גודל הסיוע של המרכז היא דנה עדות, תושבת באר יעקב שלפני שנה וחצי בגיל 36 הפכה במפתיע לאלמנה ושלושת ילדיה התייתמו מאב. "זה היה ביום הולדת שנה של הבת שלי", נזכרת עדות. "חגגנו בבוקר עם בלונים והכל היה שמח מאוד. אחר כך שמתי אותה בגן שלה ואוהד בעלי נסע לפזר את שני הילדים בני שמונה ושש במסגרות. כשחזרתי הביתה מצאתי אותו שרוע על הרצפה אחרי דום לב כשהוא בן 38 בסך הכל. כשהילדים חזרו מבית הספר סיפרתי להם שיותר הם לא יראו את אבא שלהם. הילד הגדול היה בהלם והאמצעי לא הסכים לקבל את זה, השתולל והתקשר אליו כל הזמן, חיכה שיענה לו. מאז הילדים בטראומה, הקטנה לא מכירה את אבא שלה אבל יודעת לומר 'אבא אוהד נפטר'. הגדולים יותר חווים טראומה גדולה והם במציאות הזויה.
"אני עצמי, בחורה בת 36 שנפלו עליה השמיים", היא מוסיפה. "הייתי על גג העולם והתרסקתי. לקום יום בהיר אחד עם שלושה ילדים במצוקה זה דבר עצום, התפללתי שייקחו אותי ביד ויגידו לי מה לעשות. הילדים הם מרכז החיים שלי ואחרי שחיפשתי מקור לעזרה גיליתי שהוקם מרכז חמניות קרוב לבית שלנו. הגעתי לשם עם הילדים ופגשתי שם עוד 15 ילדים יתומים. זה חנק אותי. אני מקווה שהמרכז הזה יהיה גלגל ההצלה שלי ושל הורים רבים לילדים יתומים שמחפשים סיוע".
בימים אלה פתחה סופר בקמפיין מימון המונים באתר JGIVE עבור הפעילות במרכזים בראשון לציון ונס ציונה תחת השם "חמניות - יש מקום ליתומים בישראל". "אני אהפוך עולמות כדי שחמניות יהיו בכל מקום בארץ עבור כמה שיותר ילדים", אומרת סופר. "אנשים לא מבינים את זה, אבל ילד שאין לו אבא ומקללים אותו בתמימות 'אבא שלך מטומטם', זה דבר שיכול להיות הרסני עבורו באותו רגע, לכן אנחנו רוצים שאנשים יבינו שלא יכול להיות שרק יתמות צבאית של ילדים תיתמך על ידי המדינה בעוד שעשרות אלפי ילדים שהוריהם נפטרו ממחלה או תאונה לא יקבלו מענה, כאילו הם סוג ב'. אסור שאנחנו היתומים נקבל יחס אחר. אסור שתהיה בתחום הזה איפה ואיפה. ילד שההורים שלו מתו - ממש לא משנה לו סיבת המוות, הוא צריך את התמיכה, נקודה".
יתמות במספרים
30 אלף ילדים יתומים בישראל
630 מתוכם בראשון לציון
150 מתוכם בנס ציונה
50 ילדים ברשימת המתנה להיכנס למרכז בראשון לציון
