נופר שירן מורה בכיתת תקשורת ברחובות ולוחמת בגדוד ארז, שירתה בגבול הצפוני למעלה מחצי שנה ותקשרה משם עם תלמידיה.
פייס טיים מגבול לבנון
נופר שירן, בת 27 מרחובות, מחנכת בכיתת תקשורת – ילדים עם צרכים מיוחדים בתפקוד בינוני-גבוה בבית הספר שז"ר בעיר. בשירות הסדיר שירתה כלוחמת בגדוד ארז - גדוד המעברים ובמלחמה גויסה לשמירה על יישובי הגבול עם לבנון מפני חשש לחדירות מחבלים. יחד איתה גויסו גם אביה שמשרת כלוחם אף הוא ואחיה שמשרת בחיל האוויר.
רגע לפני שעלתה על מדים ויצאה למשימה נופר קיימה זום עם תלמידיה והנגישה להם את המצב הביטחוני. במשך שעות ארוכות בכל יום, כשהיא חובשת קסדה, לבושה באפוד ונושאת נשק היא הקימה אינספור מחסומים בכניסה ליישובים הסמוכים לגבול עם לבנון, וגם מחסומים בכבישים וצירים אדומים ואיבטחה את היישובים מפני חדירת מחבלים. נופר שירתה במילואים ב-3 פעימות מרכזיות: מתחילת חודש אוקטובר ועד סוף חודש דצמבר, מתחילת ינואר ועד אמצע מרץ וגם מתחילת יוני ועד אמצע חודש יולי. במהלך כל שירות המילואים שלה היא ניהלה שיחות וידאו מהגבול הצפוני עם התלמידות והתלמידים שלה, שבהתחלה חששו לה מאוד, אך עם הזמן הבינו את החשיבות של השירות שלה והיו גאים בה מאוד.
"מנהלת בית הספר רויטל ברקאי הייתה לצידי יחד עם ההורים היקרים והצוותים החינוכיים שתמיד שאלו, תמיד התעניינו וביקשו לעזור בכל דרך. הקטע המרגש ביותר שהיה לי בזמן שירות המילואים היה כשחזרתי לבקר בבית הספר, הצוות החינוכי והתלמידים האהובים שלי עמדו בשער בית הספר וקיבלו אותי בשירים, חיבוקים ושמחה. הרגשתי שאני נמצאת במקום הנכון וכמה בית הספר הוא הבית שלי".
קראו גם:
המפקד שלכבודו נשתלו 52 עצים בבארי
דודו זינגר (52), מורה לשל"ח בתיכון קציר ברחובות וקצין פלס"ר כבר שוחרר בעבר ממילואים, אבל חודש אחרי המלחמה נקרא לדגל.
דודו זינגר מורה לשל"ח וידיעת הארץ בקריית החינוך ע"ש קציר, שירת במשך שנים במילואים כמפקד צוות בפלס"ר 179. לפני מספר שנים הוא שוחרר ממילואים, אך 3 שבועות מפרוץ המלחמה קיבל שיחת טלפון ונשאל אם הוא רוצה לבוא להיות קצין בצוות לוחמים של פלוגת הסיור בה שירת בעבר. מבלי לשאול שאלות או לחשוב פעמים הוא שלף את המדים הישנים מהארון והתייצב למשימה - 8 חודשים בעזה.
לכבוד יום הולדתו ה-52, חברי הצוות שלו הפתיעו אותו במתנה מיוחדת שתתאים לאהבה הגדולה שלו לארץ ישראל ולרצון לשקם את ההרס בעוטף ושתלו לכבודו 52 עצים ביער בארי "כהוקרה על התקופה המשוגעת הזאת". בבית הספר זינגר כמעט ולא היה. "לימדתי בסה"כ חודש וחצי בין סבבי המילואים. המעבר חזרה לבית הספר היה מורכב כי ידעתי שאצטרך לחזור לעוד סבב. באמצע השנה יצאתי לאסיפת הורים. חלק מההורים הופתעו לגלות שאני משרת כל כך הרבה במילואים. האווירה הייתה טובה, זכיתי להערכה רבה מההורים, הצוות והתלמידים".
"זום בחניון של הקריה"
ענבל מלכא, מחנכת בבית הספר תמיר בראשון לציון, הוקפצה למילואים במודיעין ביום הראשון של המלחמה: "בכל הזדמנות שהגעתי הביתה קפצתי לכיתה".
רס"ר ענבל מלכא (29) משמשת כמחנכת כיתה בבית ספר "תמיר" בעיר כבר 3 שנים. בספטמבר 2023 התלמידים שלה רק עלו לכיתה ב' ותוך חודש היא נאלצה לעזוב אותם לטובת שרות מילואים ארוך, אך זה לא מנע ממנה להצטרף לזומים ולקיים שיחות וידאו עם התלמידים בכל הזדמנות אפשרית. "בסדיר שירתתי במודיעין והתלמידים שלי תמיד ידעו שאני משרתת במילואים, כשהאזעקות התחילו מהר מאוד הבנתי את המצב ותוך רבע שעה כבר הייתי על מדים בדרך לקריה, שירתתי שלושה חודשים באגף המבצעים והחודש חזרתי לסבב נוסף".
כיצד התלמידים הגיבו?
"כבר ב-7 באוקטובר חיברתי את המורה המקבילה אליי לקבוצה שלנו, שתעביר הודעות ותשמש כצינור בין הכיתה לבית הספר. היה ברור לי שלא אהיה זמינה כי אני משרתת בלי טלפון נייד ובמשך שעות ארוכות מנותקת קשר. לקראת צאת השבת כתבתי להורי התלמידים שאעדכן ברגע שאוכל ואכן תוך כמה ימים התחילו הזומים ומאוד השתדלתי להצטרף כשיכולתי. הייתי עושה משמרות לילה ובבקרים במקום ללכת לישון הייתי מצטרפת לשיעורים, עם מדים ובאמצע החניון של הקריה. זו היתה חוויה, אני תמיד מקיימת שיח פתוח עם התלמידים, בהתחלה הם כמובן דאגו, שאלו אם אני במקום בטוח. היה להם מוזר לראות אותי במדים. השתדלתי להציג את הדברים בנינוחות ושידרתי רוגע".
כשהתלמידים שבו לספסל הלימודים מלכא עדיין הייתה בשירות פעיל, אך הקפידה להתייצב בכיתה כשיכלה. "גם אם יצאתי לבית רק לכמה שעות, תמיד הייתי מגיעה לבית הספר להעביר שיעור, היה חשוב לי לשמר לתלמידים סוג של שגרה. בבית הספר ממש הבינו את המצב וכל הזמן שלחו לנו מכתבים ופינוקים.
איך מצליחים לתמרן?
"לא באמת צריך לעשות סוויצ' מהכיתה למילואים, כי בשני המקרים את צריכה לשדר מקצועיות ואסרטיביות. בחופש הגדול חזרתי למילואים, דווקא בגלל שאני רווקה זה קצת שובר שגרה אבל כבר הודעתי למפקדות שלי שב-1 בספטמבר אני בכיתה, אני לא מתכוונת לפספס את פתיחת שנת הלימודים ואם ממש יצטרכו אותי אלמד בבקרים ואגיע למילואים בצהריים".
"נסעתי מצאלים בשלוש בבוקר להספיק לבגרות"
ברק פרידמן, מחנך ומורה ללשון בתיכון "עתידים" בחולון ולוחם בשיריון נלחם בעזה וסוגר כבר 149 ימי מילואים.
ברק פרידמן, בן 38, מתגורר בשכונת רסקו א' בחולון, נשוי לגל ולאב לשתי בנות – איילה (5.5), ראם (4), מורה ומחנך בתיכון "עתידים" בחולון, רכז מקצוע לשון ועברית.
"כל חיי, למעשה מאז סיום השירות בצבא, אני עוסק בחינוך. שנים רבות הייתי בחינוך בלתי פורמלי – פנימיות, ובשש השנים האחרונות השלמתי תעודת הוראה במסגרת הסבת אקדמאים", הוא מספר.
"בבוקר השבעה באוקטובר נחתנו מחופשה משפחתית בקפריסין. שעה וחצי אחרי שהנחנו את המזוודות, הקפיצו אותנו למילואים – כאשר גם אשתי וגם אני עושים קיבלנו צו 8. אשתי במילואים רציף מאז אותו מועד ועד היום, כיוון שהיא בכירה במערך הזיק (יחידת הכט"מים - כלי טיס מאויש מרחוק, ש.ש.) בחיל האוויר. במקצוע שלה היא חוקרת מוח ודוקטורנטית במכון ויצמן – אך מאז אותו מועד היא במילואים. אני כבר עשיתי 149 ימי מילואים בשני סבבים כלוחם בחטיבת חיל השריון, יחידה 460. כבר הספקתי להיות בג'באליה ותמרנתי בכל עזה".
פרידמן מוסיף: "הקפצנו את ההורים של אשתי מנהריה. הם עברו להתגורר אצלנו בבית בחולון לשלושה חודשים – וגם עכשיו היישוב להם מופגז. אני הייתי 97 יום רציף בעזה בלי הפסקה, כאשר אשתי במשמרות של 24 שעות ביחידה ו-24 בבית".
איך הסתדרו בבית הספר בהעדרך?
"בחולון חודש וחצי לא היו לימודים. לאחר מכן, יועצת השכבה נכנסה להיות מחנכת הכיתה ורכזת השכבה. אחת המורות בצוות העברית לקחה על עצמה להוביל את הילדים לבגרות. אחרי שחזרתי, המשכתי ללמד את התלמידים וגם לגדל את הבנות. סבב שני עשיתי מחול המועד פסח עד כמעט סוף שנת הלימודים. בסבב השני סגרתי עם המפקדים מתי אני יוצא כדי ללמד – וגם יצאתי ללמד יום לפני הבגרות כדי לעשות חזרה לתלמידים, וביום הבגרות עצמו. עזבתי את צאלים בשלוש בלילה כדי להגיע לבית הספר בשמונה בבוקר. בשעה 16:00 כבר חזרתי לעוד פעילות בדרום".
ומה לגבי שנת הלימודים הקרובה?
"כרגע מתחילים ללמד כרגיל – ומאוד נרגשים לגבי זה. עם זאת, לפי המצב במדינה, אף אחד לא יכול לדעת מתי יקראו לנו שוב למילואים".
המג"ד שניהל את בית הספר מרחוק
סא"ל יהושע שטריק, מנהל תיכון "דרכא המר" ומג"ד בחטיבת עציון מפרגן לצוות המורים ולאשתו שבזכותם צלח קרוב ל-180 ימי מילואים.
יהושע שטריק, בן 45, נשוי להדס, אבא לשישה – הגדול בן 19 הקטן בן 7, מנהל בית הספר התיכון "דרכא המר" בבת ים כבר שש שנים. ליהושע תואר שני במדעי המדינה, ובבית הספר גם מלמד תנ"ך, היסטוריה ושיעורי מנהיגות, אם כי רוב השעות עסוק בניהול.
במילואים הוא משרת בדרגת סגן אלוף כמפקד גדוד בחטיבת עציון של איו"ש: "כבר כמה שנים טובות שאני משלב שלושה מרכזים: משפחה, עבודה ומילואים, ואיכשהו צריך לסנכרן בין כולם".
מה קרה בשבעה באוקטובר?
"גויסתי למילואים והייתי ארבעה חודשים ברצף בגדוד. המורים והסגנים הם אלו שלקחו פיקוד וניהלו את בית הספר. עכשיו אני ממש ברגע זה באמצע סבב ב' – 50 יום במהלך חודשי יולי-אוגוסט, אבל אספיק להתארגן לפתיחת בית הספר ב-01 בספטמבר".
איך הסתדרו בלעדיך?
"זו הייתה שעתם הגדולה של המורים, והם לקחו אחריות, הגדילו ראש והצליחו לטפל באירועים קריטיים.
"היו עוד מורים רבים שגויסו למילואים, אז מי שנשאר לקח הרבה אחריות על בית הספר. להיעדרות שלי ושל אחרים יש מחירים, אבל זה חלק מהוויי חיינו במדינה".
איך המילואים מבחינתך?
"היינו ארבעה חודשים בהרודיון, ועוד 50 יום באזור הגזרה המרכזית ביהודה ושומרון. היה מאוד קשוח, וחודשיים עוצר יציאות. זו תחושה גדולה לתרום למדינה, וכעת יש בגדוד 500 אנשים בשיא המסוגלות שתורמים הכל מזמנם".
איך המשפחה קיבלה את היעדרותך?
"מי שלוקח על כתפיו תפקיד של מג"ד, זה רק אדם עם משפחה תומכת – ובראש הראשונה נמצאת אשתי, הדס. המשפחה רתומה והם תומכים וגאים".
אחרי כל השנה המורכבת הזו אתה מרגיש שאתה מוכן לקראת שנת הלימודים?
"שנת הלימודים שנפתחת בקרוב היא הזדמנות לחבר את הילדים לתרומה למדינה ולכל הגיוס המשמעותי. מלמדים על מוטיבציה, מחנכים על העם שלנו ומחברים זאת עם כל מיני ערכים. בסופו של דבר הילדים צריכים לעשות בגרויות, אבל לימוד ערכים זה לא פחות חשוב".
