אני מפחד לפתוח את המיקרוגל בבית.
מבחינתי המיקרוגל הוא אחד האויבים המרים שלי.
זהו. פרקתי. אפשר לחזור לשגרה.
אין כמו לפתוח את המיקרוגל ולגלות שמישהו חימם את שאריות דג החריימה של שבת והמיקרוגל מלא בעננת ריח שגורמת לך להזיע. ואחרי תחושת המחנק אני נזכר שאני זה שחימם את הדג וזה היה כבר לפני שלוש שעות.
וכולי תקווה שתוך יומיים שלושה הריח ייעלם.
ולקוות שהיקירה לא תגלה.
ואם הילדים ישמעו על זה, הם יזרקו את המיקרוגל מהחלון.
וגם אותי.
אין כמו לפתוח את דלת המיקרוגל בשתי אצבעות כשאני מחזיק בשאר אצבעות היד את הבקבוק של הזוחל וביד השנייה את הזוחל עצמו, תלוי בזעקות שבר ונמצא כפסע מלהשליך עצמו ואז לגלות שהצלחת המחוברת לשלושה זיזים לא ברורים יצאה מהמקום ואני, אבא במצוקה, צריך להילחם על מעמדי ולהבין שלעולם לא אבין איך מחברים את הצלחת הזו למיקרוגל. במיוחד עכשיו, כשהזוחל החליט לדחוף חצי מגופו לתוך המכשיר האימתני.
אין כמו לפתוח המיקרוגל ולשאול בפעם המיליון: למה לעזאזל צריך צלחת? יכלו לשים את החלק המסתובב בתקרת המיקרוגל, והוא היה מסתובב מעל האוכל. במקום שהאוכל יסתובב אליו.
בכלל, יש ימים שהצלחת לא נמצאת במיקרוגל (השפעתה של היד הנעלמה) ואני אחוז רעב ויש לי ביד צלחת עם אוכל. ברור שאני עושה את המובן מאליו ומניח את צלחת האוכל שלי על שלושת הזיזים תוך כדי משחקי איזון, בתקווה שהיא תסתובב. מניסיון, זה יותר קשה עם כוס, אבל מי לא ניסה. יקום האדם שלא עשה את זה בעצמו.
ולמי בכלל עבדה אי פעם אופציית ההפשרה?
המיקרוגל שלנו גורם לי לפתח משוואות דיפרנציאליות. אם חימום פיתה אחת זה 40 שניות ושתי פיתות זה רק דקה ו-12 שניות, אז כמה זה שלוש פיתות? ואמן לאלוהיי שהגדול לא יבקש שאפשיר גם לו פיתה. פתרון למשוואה עם ארבע פיתות גובל בפרס נובל.
ומי מאיתנו לא גדל עם הידע שהמיקרוגל מסרטן וצריך להתרחק ממנו. ועדיין לרובנו יש מיקרוגל בבית וגם במשרד. לרוב ליד המקרר. ולקוות שציורי הנקודות שנמצאות על דלת המיקרוגל, הן ולא אחרות, יגנו עלינו מפני הקרינה הנוראה.
מרוב אימת המיקרוגל חזרתי להכין פופקורן בסיר, כמו פעם. מכרתי לילדים שזה פופקורן אמיתי, לא הפושטים כמו אלה שבשקית. לאלה שבשקית יש הנחיה: תניח במיקרו בין שלוש לחמש דקות ותקשיב לו. כשיהיה מרווח של שתיים או שלוש שניות בין פיצוץ לפיצוץ, תעצור את החימום. מי שכתב את ההוראות האלה התעלם באופן גס מהסעיף הקודם. אותי לימדו שמיקרוגל מסרטן. אני לא הולך לעמוד לידו ולהקשיב.
עכשיו אני רק צריך למצוא זמן לנקות את הסיר. לפעמים אני גם שוכח להניח את המכסה, ואז אני צריך לאסוף פופקורן מכל הבית. אז אני שולח את הזוחל. ככה הוא אוכל ארוחת ערב, וגם הבית נקי יותר.
ואם חס וחלילה הלכתי לחבר והוא עשה עליי סיבוב וביקש לעזור לו לחמם משהו במיקרוגל שלו, כמות הכפתורים והלחצנים דורשת תואר שני בפיענוח צפנים. כן, גם אם זה רק ללחוץ על הכפתור התחתון מצד ימין למטה.
ורק שלא יבקש ממני להפשיר ארבע פיתות.
אז תהיו חברים ותרחיקו ממני מיקרוגלים.
יניב עבדי, פעיל חברתי ברחובות, נשוי לעדי ואב לארבעה ילדים שמשגעים אותו (בכיף)
