כשמעיין כהן בת ה־17 קלעה את אחד הסלים במשחק נגד אליצור פתח תקוה, הייתה זאת לא אחרת מאשר המורה שלה לחינוך גופני, מיכל אזולאי (39), שהגישה לה את האסיסט המדוד בדרך לניצחון של עירוני נס ציונה 37:81. כן, כמה שעות לפני ההתמודדות באולם סטלמך, השתיים היו במקום אחר ובסיטואציה אחרת - בתיכון פארק המדע בנס ציונה, כשאזולאי מתזזת את כהן ואת חברותיה לכיתה, במסגרת מערכת השעות היומית.
כשנשאלת אזולאי אם היא מוותרת לחברתה לקבוצת הנשים בשעות הבוקר, היא מופתעת. "מוותרת לה? אני מתייחסת למעין כמו כל שאר התלמידות", מסבירה אזולאי. "היא מצטיינת בהכל, כך שהיא יכולה לתת רק דוגמה טובה לשאר התלמידות. למרות שהיא מתאמנת כל כך הרבה, היא לא מקבלת הקלות בשיעור. האמת, היא גם לא מבקשת. ספורטאית אמיתית".
לא מוזר בכלל
"עוד כשהייתי תלמידה בחטיבה ומיכל לימדה אותי ספורט, התחברנו אחת לשנייה בזכות הכדורסל", מוסיפה כהן. "מיכל תמיד התעניינה במשחקים שלי, עודדה אותי ותמכה בי בכל האתגרים שהיו לי במהלך הדרך. לכן, כשהתחלנו השנה לשחק יחד בקבוצה, זה לא היה מוזר בכלל. בקבוצה אני רואה אותה כשחקנית ולא כמורה. מערכת היחסים בין כל השחקניות בקבוצה היא פתוחה וטובה, מה שעוזר לי להרגיש בנוח בזמן המשחק".
בכל זאת, סיטואציה קצת שונה. התלמידים מודעים לכך שבערב אתן משחקות יחד על אותו פרקט?
כהן: "בתחילת השנה כל החברים שלי היו בהלם שאני משחקת בקבוצת הבוגרות של נס ציונה. והיו עוד יותר מופתעים לשמוע שאני משחקת עם המורה שלנו לספורט. היום זה נראה לכולם משהו טבעי וכולנו התרגלנו לכך".
אזולאי: "אני לפעמים מרגישה במבחן כשבאים לעודד אותנו, אבל אולי גם המורה צריכה להיבחן לפעמים. זה דווקא כיף ומאתגר. נותן לי להרגיש צעירה וחלק מהחבר'ה".
כשיש מסירה טובה - בטח יש פרגון. אבל מה קורה כשאחת מאבדת מסירה של השנייה? איך האינטרקציה ביניכן?
כהן: "מיכל תמיד דואגת שתהיה אווירה טובה באימונים. היא תמיד מפרגנת ומחמיאה כשצריך. אני אוהבת למסור למיכל אסיסטים יפים כי אני יודעת שהיא תקלע. גם אם יש איבוד או מהלך לא טוב, אנחנו לא כועסות ומנסות להבין איפה טעינו. מיכל תמיד תעודד אותי ותתמוך בי, גם כאשר אני טועה".
אזולאי: "מעיין צודקת. אנחנו יודעות במה כל אחת טובה ובאיזו עמדה במגרש למצוא אחת את השנייה. תמיד כיף לי למסור ולפרגן לה, לטוב ולרע".
אתן מדברות על כדורסל במהלך שעות הלימודים?
כהן: "אני משחקת כדורסל הרבה שנים כך שכולם כבר יודעים שזה חלק משמעותי מהחיים שלי, גם המורים וגם החברים שלי בבית ספר. כולם תומכים ומתעניינים בי, ובמשחקים החשובים גם באים לעודד אותי. בשנה שעברה, כשהקבוצה עלתה לגמר גביע המדינה לנערות ב', בית הספר ובעיקר מיכל דאגו להסעה לכל התלמידים שרצו להגיע לעודד ולצפות במשחק בהיכל קבוצת שלמה. היה משחק מדהים שבסופו גם ניצחנו וזכינו בגביע המדינה בפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון. מעבר לכך שמחתי מאוד לראות בקהל את החברים שלי מבית הספר, גם אלה שפחות מתעניינים בכדורסל".
הפרשי הגילים בכלל משחקים תפקיד בתוך הקבוצה?
אזולאי: "כשאני באימונים או במשחק אני לא חושבת בכלל על הפרש הגילים, אין לזה מקום במגרש. אני באה לתת את ה־100 אחוז שלי וליהנות".
כהן: "הקבוצה שלנו מורכבת גם משחקניות צעירות שמשחקות בליגת הנערות, וגם משחקניות יותר בוגרות שיש להן ניסיון משחק בליגות הגבוהות. למרות זאת, הפרשי הגילאים לא מורגשים כלל בקבוצה. יש לנו מטרה אחת משותפת - לעלות לליגה הלאומית. אנחנו קבוצה מגובשת שמשחקת יחד וכולן חברות של כולן, לא משנה בנות כמה הן".
אזולאי, שחגגה השבוע יום הולדת 39, החלה את דרכה בבית הספר לכדורסל של אליצור רמלה ובהמשך שיחקה גם בבאר יעקב ומכבי רחובות. בשש השנים האחרונות היא בנס ציונה. "אבל למה לדבר עליי? מעיין היא זו שתגיע רחוק מאוד, מחכה לה קריירה ענקית בחו"ל", מפרגנת המורה לתלמידה.
כהן לומדת מדעי המחשב ופיזיקה ומשחקת כדורסל כבר 11 שנים, מכיתה א'. "התחלתי לשחק כדורסל כתחביב, כי כל החברים שלי הלכו לחוג ורציתי להצטרף גם, אבל עם הזמן הבנתי שזה יותר מתחביב עבורי ושאני מאוד אוהבת את הספורט הזה. מאז המחלקה בנס ציונה התפתחה, והיום אנחנו משחקות בפעם הראשונה בליגת נערות א', כרגע בפלייאוף העליון. בנוסף, הצטרפתי השנה לקבוצת הבוגרות במטרה לעלות לליגה הלאומית. בקיץ אחרון הייתי חלק מסגל נבחרת הקדטיות שסיימה שלישית באליפות אירופה דרג ב'".
בדרך ללאומית
שלא יהיה לכם ספק, קבוצת הנשים של עירוני נס ציונה מנצחת, והרבה. עם מאזן 0:13, הכתומות ניצבות בודדות בפסגת מחוז מרכז בליגה הארצית ונראות בדרך הבטוחה לעבר הופעה היסטורית בשנה הבאה בלאומית. "חשוב מאוד שגם תהיה קבוצת נשים מובילה בנס ציונה", מסבירה אזולאי. "אני מאמינה שבעזרת השם נעלה השנה ללאומית ואז השמיים הם הגבול".
כהן: "הושקעו משאבים רבים השנה במטרה לבנות קבוצה טובה וחזקה שתצליח לעלות לליגה הלאומית. לי באופן אישי זה מאוד חשוב, משום שלנערה בגילי הליגה הלאומית תאתגר אותי מכל הבחינות, ואני אוכל ללמוד ולהתפתח כהכנה לליגת העל. כמו שלקבוצת הבוגרים בנס ציונה יש קבוצה בליגת העל, אני לא רואה שום סיבה שגם לקבוצת הנשים לא תהיה קבוצה תחרותית בליגת העל לנשים. יש לנו את היכולות והרצון, ואין סיבה שלא נגשים את היעדים הללו".
