אלו היו 90 דקות של עד הסוף הטוב, הסוף המר - וזה נגמר. לא בהפי אנד, אלא בנפילה על קו הסיום, אחרי מרתון מתיש. באצטדיון ענק שלא המה אדם. אבל משפט מרמורקי מוכר מאיר על הסיטואציה ועל המקום: "אל תכעס, תלעס". הלאה, תמיד ללכת הלאה.
אני גאה בכל מי שהביא את הפועל מרמורק כשהיא בועטת ונושמת עד הרגע הזה - למשימה שנוגדת כל היגיון ספורטיבי, תחרותי, כלכלי, ובטח הוגן. העובדה שהליגה נעצרה בחודש מרס, ועד משחק המבחן הקבוצה נאלצה להמתין ארבעה חודשים, ועוד חודש אחר למשחק המכריע - היא סרט רע.
אבל למרות החלטת ההתאחדות והמינהלת, מרמורק שיחקה השבוע נגד הפועל עפולה בלי רגשי נחיתות, עד שנפלה מהרגליים. גאה.
הרבה לפני המשחק הזה ירד לי מהעונה ההזויה הזאת, שנמתחה ונלעסה כמו מסטיק שמזמן איבד מטעמו. שיאה היה ברעיון דבילי שנשקל במינהלת - להטיל מטבע ולקבוע עולה ויורדת. כן, זה ישמע תבוסתני, אבל הצד של המטבע הוא שאני מעדיף לשחק בליגה א', ולא בליגה הלאומית. למה? כי אני מעדיף לארח את משחקי הבית ב'איצטוני' שלי - זה שמוקף בלבנים, בחום ואהבה ובתחושה ביתית - מאשר לארח במגרשים מנוכרים מחוץ לעיר בלאומית. וכן, זה נותן לפחות צבע וריגוש גם בליגה א' (ואגב, לא בגלל עוד דרבי נגד מכבי שעריים, כי מזמן יצא העוקץ מהדרבי כשהוא לא מתקיים בעיר).
אז מתי יהיה אצטדיון ברחובות? הנה, גם אני שואל - ואין תשובה.
אחרי עונה לא שגרתית כזאת, צריך לבחור גיבור. והקרדיט הוא למוטי אברג'יל, איש מלא נתינה, שהשקיע הרבה יותר מאשר שיער - ובעיקר לא הרים ידיים גם בעיצומו של משבר כלכלי קשה שדרש ממנו להוסיף עוד ממה שבקושי יש. לא פחות מכך, לאחים חופי, שהחזיקו את התקווה הזאת חיה ונושמת - וזה ממש לא מובן מאליו.
וכן, בין באסה לסבבה, זה היה בסך הכל עוד יום בהיסטוריה שלנו כמועדון. כך שאין צורך לעסוק בניתוחים, לחשוב על חילופים שנעשו באיחור או להרהר בערן לוי ובעידו אקסברד. הרגע הזה באצטדיון רמת גן השבוע היה בעיקר כתם על ההתאחדות והמינהלת, וכאמור תעודת כבוד למרמורק - מועדון שכונתי שבועט כבר 71 שנה. לא עניין מובן מאליו בעידן שבו אין כמעט בנמצא מועדונים שכונתיים־קהילתיים שעטופים בחום ובחיבור של הקהילה.
ועוד עניין שבלעדיו אי־אפשר להיפרד מהעונה הזאת. המועדון איבד בסופ"ש את אחד מגיבורי ההיסטוריה שלו, יהודה משולמי ז"ל, שבנה יסודות, הניף דגל והחדיר חיות. ובשרשרת הזאת - המחויבות של הדורות הבאים, כלפי יהודה וכלפי המועדון, היא לשמור את מרמורק בחיים - לנצח.
מרמורק קטנה, אבל גדולה. משגעת ומרגשת.
- הכותב הוא אוהד הפועל מרמורק מבטן ומלידה
