במשך למעלה מעשור היו האחיות רוני ומאיה שמריך (28) חלק מחלון הראווה של כדורגל הנשים בישראל. האחת (בהתאמה) שחקנית התקפה מדופלמת, והשנייה שחקנית הגנה קשוחה. שתיהן כיכבו יחד בקבוצות המובילות בליגה (מכבי חולון וא.ס רמת השרון) ובנבחרת ישראל, עד שלפני שנה וחצי מאיה פרשה בעקבות פציעה.
מבחינת רוני ההחלטה להצטרף לפרישה של מאיה הייתה מתבקשת, אילולא שיחת טלפון ממאמן הפועל מרמורק, עדי לוי, ומחבר ההנהלה תמיר חופי ששכנעו אותה למשוך עוד טיפה, למרות התסכול שמקנן בתוכה בשל מצבו ההולך ומידרדר של הענף. "אנשים לא מבינים כמה גדול הפוטנציאל של כדורגל הנשים בישראל", היא אומרת לקראת פרישה שמסתמנת בקיץ הקרוב, "הם לא מבינים עד כמה אפשר להרים את הדבר הזה למעלה. בנקודת הזמן הזאת אפשר לומר שאני פסימית, ואני לא רואה עתיד לכדורגל הנשים".
"סותמות פיות"
הרומן של משפחת שמריך, שמתגוררת כיום בסביון, עם כדורגל הנשים, החל עוד בימים שהמשפחה התגוררה בחולון, בחוג במתנ"ס עירוני. "הייתה לנו אפשרות לבחור בין חוג גלגיליות לחוג כדורגל - ובחרנו כדורגל", משחזרת שמריך. "משם הדרך למכבי חולון הייתה קצרה. בהתחלנו שיחקנו בשמיניות, בקבוצות של בנים, אבל מאוחר יותר היינו חלק מקבוצת בנות שהקימה את מכבי חולון".
איך הסביבה הגיבה לבחירה שלכן?
"במשפחה עפו על זה. היינו גם סוג של גימיק, בגלל שאנחנו תאומות, ומשכנו הרבה תשומת לב. בנוסף, עד כיתה ז' שיחקנו עם בנים וקיבלנו הרבה תגובות מזלזלות מהורים, אבל כשראו את היכולות שלנו, כשאני הייתי כובשת ואחותי הייתה מתקלת, סתמנו הרבה פיות. זה היה כיף".
ואיך זה לגדול ככדורגלנית צעירה בישראל?
"בגלל שהיינו במכבי חולון, ואז היה מדובר במועדון יחסית מוביל, קיבלנו יחסית תנאים סבירים, אבל לומר לך שהתאמנו על דשא? לא. הבנים היו מתאמנים במגרשים המרכזיים ב'חולון חדש' ואנחנו היינו מתאמנות במגרשי האספלט, שזה אומר שאנחנו צריכות לרכוש זוג נעליים נוסף".
לפני עשור, כששמריך התגייסה לצבא, היא זכתה במעמד של ספורטאית מצטיינת אבל מהר מאוד הבינה שהתנאים בהם פועלת הליגה, לא יובילו אותה למקומות שחלמה עליהם. "מדובר בשלב בחיים שאת מצפה לעשות קפיצת מדרגה", היא משחזרת. "אולי להכין את עצמך לאיזה קולג', להגיע לאיזו ליגה מקצוענית בחו"ל, אז גם לקחתי אימונים אישיים, אבל את מבינה שזה לא יקרה. את משקיעה את כל־כולך אבל מסביבך אין מערכת שמאפשרת לך את התנאים להתקדם".
תסבירי.
"אחרי הצבא היה לי עסק של בגדים שייבאתי מחו"ל, אבל עדיין הכדורגל היה במקום הראשון. גם אם זה אומר לריב עם איזה ספק, את יוצאת לאימון או למשחק. אבל בכל הזמן הזה אתה לא מקבל פידבק או מחויבות מבחינת ההתאחדות שאנחנו במקום הראשון אצלם כמו שהם אצלנו".
"אין מגרשים"
לא צריך את העדות של שמריך כדי להבין שכדורגל הנשים בישראל הוא בבחינת נוכח־נפקד. האוהד הסביר יתקשה לזכור מתי הוא ראה או שמע על משחק שקיימה נבחרת הנשים הלאומית. "הייתי שותפה לשביתה שעשינו לפני כמעט עשור. לא היינו מוכנות לעלות לאחד המשחקים כי התנאים במגרש היו עלובים, ואני לא רוצה לדבר על כל נושא התלבושות, אימוני הכושר. רצינו לעשות משהו כמו כדורסל הנשים, שהן גם כן נאבקות אבל בניגוד אלינו הן זוכות לחשיפה תקשורתית שעושה את כל ההבדל".
איפה לטעמך נמצאת הבעיה האמיתית?
"אצלנו הקבוצות מוחזקות על ידי עסקנים, ולא על ידי המועדונים. הפועל תל אביב רק לאחרונה פתחה קבוצה, אבל איפה מכבי חיפה? מכבי תל אביב? אנחנו לא רוצות את התקציבים הגדולים שלהם, אבל שישימו חמישה אחוזים על קבוצת נשים, קחו את זה כפרויקט. אפילו מגרשים זמינים אין לנו. איפה נשמע שמרמורק נדרשת לארח משחקים בקריית גת?".
ולמה זה קורה?
"כי זה מגרש שדורש מחיר שפוי, ולא 15 אלף שקל כמו כל מגרש במרכז. עכשיו, ההתאחדות לא מסבסדת, ומגרשים במחיר סביר היא לא מאשרת, אז תנו לנו אופציות אחרות. אבל מתי את מגלה את הזלזול האמיתי? כשיש שידור בטלוויזיה, פתאום משבצים אותנו ל'מושבה' בפתח תקוה, כי זאת פדיחה שייראו היכן אנחנו משחקות בדרך כלל".
"דורשות מינימום"
בימים אלה עובדת שמריך כסמנכ"לית שיווק בחברה של אביה, 'יורודרייב', שמשווקת בין היתר רכבי יוקרה. האם זה מרמז על פרישה הולכת וקרבה? "את הנבחרת אני עוזבת. אני כבר לא ילדה, יש לי בת זוג, ליר גופר, ויש דברים חשובים יותר, וכשאת מבינה שאת לא במקום הראשון אז את מקבלת החלטות כואבות. וזה לא שהדרישות שלנו גדולות, באמת שאנחנו מבקשות רק את המינימום. תנו לנו תזונאית, חדרי כושר, רוב הבנות בארץ בכלל לא נראות ספורטאיות ולא מנהלות אורח חיים ספורטיבי, וככה הפערים בינינו ובין הגברים רק גדלים. לגבי מרמורק עוד לא החלטתי".
"מתי את מגלה את הזלזול האמיתי? כשיש שידור בטלוויזיה, פתאום משבצים אותנו ל'מושבה' בפתח תקוה, כי זאת פדיחה שייראו היכן אנחנו משחקות בדרך כלל"
אז זה אומר שיש סיכוי שעוד נראה אותך במרמורק בעונת 2022/3?
"אני מודה שבמרמורק החזירו לי את חדוות המשחק. אם נישאר בליגה, נשב, נדבר ונראה לאן אפשר להתקדם. בכל מקרה, זאת החלטה מורכבת. כדורגל כרוך בפציעות, בעיות ברכיים, גב, המון קרעים בשרירים שונים. אני כבר בת 28 ויש מחשבות על הריון, ילדים, וצריך לשים על המאזניים את השיקולים האלה ולראות אם הכדורגל שווה את זה".
פה ייכנסו כל מתנגדי הענף ויגידו "הנה, כדורגל זה לא בשביל נשים".
"אם הייתי יודעת שזה משתלם, אם היה פה כדורגל נשים ראוי, ולא כמו המצב היום שאני נכנסת למונית וצריכה להסביר לנהג שיש דבר כזה, היה שווה להקריב יותר. היה לנו פעם משחק ראווה נגד צ'לסי והגיעו 7,500 צופים לפתח תקוה, והייתה אווירה מדהימה. עם הגישה הנכונה אפשר להפוך את הענף הזה לפופולרי".
אם הבת שלך בעתיד תרצה להיות כדורגלנית, מה תאמרי לה?
"אני אהיה המאמנת האישית שלה ומה שהיא תרצה, זאת זכותה. בנוסף, האהבה שלי לכדורגל כל כך גדולה שאני מאמינה שארצה להגשים את החלום שלי באמצעותה. אולי היא תגיע לאן שלא הגעתי, לחו"ל, לארה"ב".
