בדקה ה־64 זה קרה. מגרש האימונים בנס ציונה הוא מקום פסטורלי בדרך כלל, אבל ביום שישי שעבר, קצת לפני 15:00, נרשם על כר הדשא הישג לא שגרתי בכדורגל הישראלי הדלוח שלנו. בעיטה חלשה של נביל שעאבן מצעירי לוד חדרה לתוך השער ואילן עודי הוציא מהרשת את הכדור ה־100 שספגה הפועל טירת שלום מפתיחת העונה בליגה ג'. מזל טוב. אחר כך היא ספגה שניים נוספים. עד 120? לא במקרה של עודי, יש הרי עוד תשעה מחזורים עד סיום העונה.
יגאל שילון על הקו
יש שיקראו לזה אובססיה, אבל אלי כוכבי מסרב לוותר על מפעל החיים שלו שנקרא הפועל טירת שלום, שעליו הוא שומר כבר 30 שנה. עם אפס נקודות מ־63 אפשריות ויחס שערים הזוי של 102:28, הקבוצה שלו סוחבת את כל מחוז מרכז בליגה ג' על כתפיה. לכוכבי זה ממש לא מזיז, הוא אפילו נהנה מזה. "העיקר שהמועדון הזה לא ייעלם מהמפה", הוא מבקש להדגיש.
מזל שאין ליגה ד', אחרת כנראה טירת שלום היתה שם. כבר שלוש שנים ברציפות שהקוריוז הזה הפך לדבר הכי משובב לב שיש בליגות הנמוכות. איפה עוד תראו יו"ר בן 70 שחוגג גם אם הקבוצה שלו מפסידה? או מועדון שמייצג שכונה ונודד מדי שבוע למגרש במרכז העיר כדי לקיים את משחקיו הביתיים? או אפילו אוהדים שמבקשים לתת לכוכבי, האיש הכל יכול בקבוצה, את פרס ישראל? כנראה שרק בליגה ג', מחוז מרכז.
ואכן, כוכבי הוא באמת האיש הכל יכול בטירת שלום, כלבויניק במלוא מובן המילה. יו"ר, מנהל, דואג להסעות ואפילו מכבס את הבגדים לפני ואחרי כל משחק. התבוסות לא מרתיעות אותו, להיפך. "אני אמשיך להתקיים תמיד", מצהיר כוכבי. "עובדה, אני לא מקבל תקציב מעיריית נס ציונה. זה מפריע, אבל אלך לדבר ביום שני עם ראש העיר ואסביר לו את המצב".
כשהוא נכנס לעשור השמיני לחייו, כוכבי עדיין מחפש שחקנים ומחליף מאמנים. הוא לוקח את העניין ברצינות גמורה, למרות בעיות הברכיים שלו ומצבו הבריאותי הכללי. כשבישרנו לו שאנחנו מעוניינים לשלוח צלם למשחק התחתית בשישי האחרון, הוא חשב שיגאל שילון מותח אותו מהצד השני של קו הטלפון. רק בשיחה השלישית הוא התרצה והסכים לנדב פרטים על המשחק הקרוב. "חשבתי שמישהו עובד עליי, אמיתי", הוא התנצל מאוחר יותר.
טירת שלום, כאמור, אירחה את צעירי לוד ו'חגגה' הפסד סביר למדי, בנורמות שלה כמובן, 5:1 לקבוצה המדורגת 12 במחוז מרכז, ארבעה מקומות גבוה יותר ועם 21 נקודות יותר מהחבורה של כוכבי ערב המחזור. עד המחצית לוח התוצאות (הווירטואלי) עוד הראה תיקו מאופס ("ההישג הכי גדול שלנו העונה"), אבל במחצית השנייה שחקני טירת שלום, שאגב התרוצצו על כר הדשא עם שתי תלבושות שונות, 'חזרו לעצמם'.
על הקווים עומד ליימון ויינטרג, המאמן השני של טירת שלום העונה. חודש בתפקיד. כוכבי הזעיק אותו אחרי שבשנים האחרונות הוא אימן במחלקות הנוער של נס ציונה ואת הבוגרים של דינמו חולון. ויינטרג, ילד ברית המועצות, שיחק בשנות ה־70 עוד בליגה הרוסית ועלה ארצה ב־1996. "לפני שלוש שנים כבר הייתי פה ואלי פיטר אותי. עכשיו הוא התקשר וביקש שאעשה לו טובה ואגיע. לא יכולתי להגיד לו לא. אתם לא מבינים כמה הוא עקשן".
0 המספר המביך המופיע בטור הנקודות של טירת שלום כשנותרו תשעה מחזורים לסיום העונה בליגה ג' מרכז
ויינטרג החליף את יניב זינרייך. עוד מישהו ש"עשה לכוכבי טובה" ובחודש שעבר אמר לו תודה ושלום כדי לחזור להתמקד בעסק הפרטי שלו. ויינטרג עדיין מנסה להשתלב. "אני מכיר אולי 15 שחקנים, ליתר אין לי כל כך מושג איך קוראים", הוא מגלה בשקט.
העיקר המשחק
כל השחקנים בסגל, בלי יוצא מהכלל, מגיעים למגרש מאהבת המשחק. כסף הרי אין, גם לא דמי כיס ומי שרוצה לשחק בליגה של ההתאחדות ויביא איתו בדיקות רפואיות תקינות, יקבל את המדים השחורים (כמה אירוני זה עוד יכול להיות). טוב, את המדים השחורים שלבשו שחקני הקבוצה גם בעונה שעברה. "אין לי כסף לסט חדש", מודה כוכבי. "זה בסדר, גם ככה אין ספונסר חדש".
דניאל כהן, הידוע גם בכינויו 'קוקוס'(על שם קשר הפועל ת"א המיתולוגי), הוא השחקן הטוב ביותר בטירת שלום. עובד דואר שמגיע בימי שישי לשחק בשביל הכיף. אלירן בוריה שחקן הרכב, אבל גם סוג של אפסנאי. שוטה גוריאלשווילי הוא מהוותיקים בחבורה, השוער הרביעי העונה של טירת שלום בסגל, עד שעודי תפס לו את המקום ביום שישי והפך לאיש החמישי בין הקורות של הקבוצה הכי גרועה העונה בכדורגל הישראלי. לא שזה משנה משהו. לא שינה גם לרחמים טבגה, כובש השער המצומק והיחידי במשחק של טירת שלום, שבלי שאף אחד יראה (כך לפחות חשב) הלך לצד להטיל את מימיו. בכל זאת, היה לחץ.
ועדיין, למרות כל הקשיים, השחקנים מכבדים את כוכבי. בעונה שעברה אפילו אספו כסף כדי לרכוש מזגן כדי לצנן קצת את האווירה בחדר ההלבשה. גם האוהדים, יותר נכון, אוהדת אחת, שהגיעה והתמקמה במרכז היציע, שואגת בשמו של כוכבי. כולם יודעים איך זה ייגמר. אבל העיקר שהם גם נהנים אחרי הכל.
