לפני כחצי שנה חגגה הפועל מרמורק בכדורגל נשים עלייה היסטורית ומרגשת לליגת העל. היום אחרי תשעה מחזורים, היא מדורגת במקום השישי (מתוך תשעה) ומנהלת מאבק איתנים על חייה בליגה, מול מועדונים כמו הפועל באר שבע, מ.כ רמת השרון והפועל רעננה.
עם תקנון ליגה שקובע שמתוך תשע, שלוש יורדות, בהפועל מרמורק רוצים לנצח את הסטטיסטיקה ולהיות העולה שלא חוזרת אל הליגה ממנה היא באה. "כל מה שיהיה מעבר להישרדות יהיה בונוס עבורנו", אומר השבוע מאמן הקבוצה, עדי לוי, "בנוסף, אנחנו רוצים להמשיך את התהליך שהתחלנו. עשינו פה שינוי אדיר. אם בעבר הייתי צריך לשכנע שחקניות להגיע לכאן, היום אנחנו חייבים לסרב ולומר לא מרוב ביקוש".
מהפכה בסגל
לוי, נשוי פלוס שלוש בנות, אימן בעבר את קבוצת הגברים של מרמורק. אל הפרויקט הרחובותי הוא הגיע הקיץ אחרי ניסיון רב שנים כמאמן כדורגל נשים, בהפועל פתח תקוה, בכישרונות חדרה, ומכבי חולון המיתולוגית, שקטפה שבע אליפויות ונמחקה ממפת הכדורגל.
במקביל הוא משמש עוזר מאמן נבחרת ישראל בכדורגל נשים. "איך הגעתי למרמורק? העבר שלי בקבוצת הגברים וזה שאני כמובן תושב העיר הפכו את המהלך הזה לבלתי נמנע", הוא אומר השבוע. "התחלנו את השנה עם כל הסגל של השנה שעברה, אבל ברגע שחיזקנו את הקבוצה עם חמש זרות, זה הביא לשינוי גדול יותר שהפך את הקבוצה לגמרי".
הראשונות לחזק היו שלוש הקולומביאניות, שזכו באליפות קולומביה במדי קבוצת קאלי - השוערת סנדרה ספולוודה (33), ורוניקה ארסילה (28) ודארלי קווינטארו (34). אליהן הצטרפו הפנמיות מריה סנצ'ז (22) ואמרליס לאסו (36). כן, בליגה הזאת מותר להתחזק בחמש זרות ולכולן מותר לשחק בו זמנית.
"מטבע הדברים, כשהן הגיעו הרבה ישראליות צעירות שרצו לשחק עזבו", מסביר לוי. ברגע הזה נפתח הפתח גם לחזק את הקבוצה עם מספר ישראליות בכירות דוגמת רוני שמריך, נורה אבו שאנב, שמשחקות בנבחרת ישראל, סאמר סופר, זהר כהן, וכמובן, הוותיקה ורד כהן (33), שבין היתר גם זכתה באליפויות עם מכבי חולון המיתולוגית.
"לא תכננתי לשחק השנה והרהרתי בפרישה", אומרת כהן, שמתגוררת היום בגני תקווה ועובדת בחברת אל־בר, "הרגשתי שמיציתי. פנו אליי הרבה קבוצות, אבל אפילו לא נכנסתי למשא ומתן. בדרך הופיע עדי, היו לנו הרבה שיחות, והוא הצליח לשכנע אותי לעשות עוד עונה".
מה היה הדבר הזה ששכנע אותך?
כהן: "תראה, בניגוד לכל המועדונים בליגה, פה בראש הפרויקט עומדים אוהדים, תמיר (חופי) ואחיו ירון. זה אחרת שכאוהד עומד בראש דבר כזה. במקומות אחרים זה סוג של עסק אבל כאן יש אווירה, אתה מרגיש שמשהו דוחף אותך, מדרבן אותך, האוהדים מקדמים את הקבוצה בכל העיר, היא נוכחת בכל מקום. זה כל כך כיף שאתה גם רוצה להחזיר. וזה כמובן מחלחל לשחקניות, שגם כשלא הולך, והאיכות לא גבוהה, יש את הלב, הן לא מוותרות. וזאת קבוצה שנבנתה מחדש, וזה לא עניין של מה בכך".
המאמן עדי לוי: "מתפתח פה פרויקט יפה עם 70 ילדות ונערות מרחובות והסביבה שנוטלות בו חלק. נגמר הסיפור שאומרים שזה ספורט של גברים, כדורגל הנשים בועט חזק ורוצה לפרוץ פנימה"
שמריך (28), סנכ"לית שיווק בחברת "יורודרייב", ומלכת שערי הקבוצה (4), גם היתה עם רגל וחצי מחוץ לעולם הכדורגל לפני שהצטרפה למרמורק. "בעבודה שאני עוסקת בה הכל סביב חדשנות ומצוינות, וזה הדבר האחרון שאפשר לומר היום על כדורגל הנשים, אבל שיחה עם אדם מיוחד בשם תמיר חופי, שהכרתי דרך עדי שאימן אותי בנבחרת, שכנעה אותי שמדובר באדם ומועדון שרוצים לקדם את כדורגל הנשים".
לוי: "תראה, הבנו מההתחלה שמתגבשת פה קבוצה טובה, אבל כמו כל תבשיל טוב צריך קצת זמן, כי הכנה טובה לא בדיוק היתה לנו. אבל לאט־לאט התגבשנו".
ועדיין, זאת קבוצה עם שחקניות שעובדות, לומדות, לא פשוט לדרוש מהן מחויבות מקסימלית.
לוי: "זו הבעיה של כדורגל הנשים בארץ, אין מקצועניות. הן מגיעות לאימונים אחרי העבודה. יש לנו שחקנית, ולא חוסיין, שמגיעה מהכפר שעב, זאת נסיעה של שעתיים וחצי".
התעורר התיאבון
מיבנה ועד תל אביב, הפועל מרמורק היא קבוצת כדורגל הנשים היחידה באיזור.
לוי: "מצד אחד זה עושה לי כבוד, מתפתח פה פרויקט יפה עם 70 ילדות ונערות מרחובות והסביבה שנוטלות בו חלק. נגמר הסיפור שאומרים שזה ספורט של גברים, כדורגל הנשים בועט חזק ורוצה לפרוץ פנימה. מצד שני, חורה לי שבליגת העל יש תשע קבוצות בלבד ושקבוצה כמו הפועל חולון נמחקה. אנחנו לא פחות טובים ממקסיקו, ושם, עד לפני עשור באו לכדורגל נשים רק המשפחות, היום זה ענף שסוחף קהל. אפשר לשנות, צריך רק לרצות ולפעול בנושא".
כהן: "בעבר היתה פריחה מאוד גדולה בכדורגל הנשים, וקצת עצוב לראות לאן הוא הגיע. אבל זה שוב לחזור לשורש העניין, לכל זה שבעבר, למשל, חייבו קבוצות בליגת העל שיהיו להן גם קבוצות נשים, וירדו מזה. בשורה התחתונה זה לא מעניין אף אחד, אבל אם לא ירימו את הענף הזה, מגיל ילדות, איך זה יעניין? בנוסף, שלא נשלה את עצמנו, גם כדורגל הגברים תקוע הרבה מאחור. כששם יאמצו סטנדרטים מקצועיים ותרבות ספורט זה יחלחל גם לכדורגל הנשים. עד אז, כולנו, גברים ונשים, נישאר מאחור".
"הענף לא הולך לצמוח בקרוב", אומרת בצער שמריך, "בפועל, מי שיכולות לעלות לליגה הראשונה אלה רק קבוצות שיכולות לממן החתמת חמש זרות. אין כסף - אין עלייה. אם לא יפתחו פה דור צעיר של שחקניות, לא נוכל להמשיך להתקיים. אני בעצמי בת 28, ואני לא אוכל לשחק לנצח".
הקפטנית ורד כהן: "שלא נשלה את עצמנו, גם כדורגל הגברים תקוע הרבה מאחור. כששם יאמצו סטנדרטים מקצועיים ותרבות ספורט זה יחלחל גם לכדורגל הנשים, עד אז, כולנו נישאר מאחור"
ותיקת השבט (34), שחקנית ההגנה ואחת מחמש שחקניות המגזר הערבי בקבוצה, נורה אבו שאנב, הגיעה למרמורק מז'דיידה, כור מחצבתו של אחד, בירם כיאל. היא החלה לכדרר כבר בגיל שש ואת צעדיה הראשונים עשתה במחלקת הנערות של בני סכנין. "תראה, המחסור בשחקניות הוא לא עניין גיאוגרפי", היא אומרת, "היא הרבה יותר מהותית מזה. אין מספיק שחקניות ויש מחסור מהדרום ועד הצפון. וכל עוד לא תהיה מספיק חשיפה, מספיק מודעות שתגדיל את כמות השחקניות כבר מקבוצות הילדות, הסיכוי שזה ישתנה הוא קטן מאוד".
מהי המטרה בסיום העונה?
אבו שאנב: "מדובר בקבוצה חדשה שרק עלתה לליגת העל, אנחנו מתקדמות בצעדים קטנים, לומדות תוך כדי תנועה. עם חיזוק נכון בחלון ההעברות ועם הלב הענק של הבנות פה, יראו שהקבוצה הזאת שווה יותר מהמיקום שלה היום".
שמריך: "בהתחלה באנו לעונה הזאת עם אפס ציפיות, העיקר להישאר, לשרוד. היום אנחנו יודעות שאנחנו שוות יותר. איבדנו הרבה נקודות בגלל שער אחד שעשה את ההבדל בין תיקו להפסד או ניצחון. אנחנו רוצות מאוד לסיים במקום גבוה יותר".
כהן: "בתחילת העונה המטרה היתה להישאר בליגה, אבל ככל שהתקדמנו והבנו את יחסי הכוחות גם הבנו שאנחנו רוצות יותר, המיקום שלנו בטבלה די משקר. יכולנו להיאבק גם למעלה, וכמובן שיש את הגביע ושם הכל יכול לקרות. אנחנו באמת לא נופלות מאף קבוצה בליגה הזאת".
לכל העדכונים - חדשות רחובות