"גרמנו לאוהדים בבית להרגיש חלק"
מאיר טפירו (45), כדורסלן עבר ומנכ"ל עירוני נס ציונה
"מה נשתנה בשנה האחרונה? אולי שבפעם הראשונה בחיי עבר לי בראש שאולי לא אצליח להגיע למדינה שלי. זה קרה את האמת לא מזמן. ב'בועה' בפולין, בינואר, כשהשתתפנו עם עירוני נס ציונה במשחקי היורופקאפ. נניח לרגע בצד שנשארנו סגורים במלון לאורך כל השהות. היינו הולכים וחוזרים ממשחקים בלבד. הכל רק כדי שנוכל לשחק באירופה. הבעיה היתה כשרצינו לחזור לארץ. נראה כאילו שזה היה בעידן אחר, אבל לא היו טיסות מסחריות. פתאום, בפעם הראשונה בחיי, הבנתי מה זה אומר להיתקע בחו"ל. לשמחתי, בעזרת האיגוד והמינהלת לקחנו מטוס פרטי ונחתנו בישראל.
בכלל, זו היתה שנה מאתגרת בכל הרבדים, גם בספורט וגם בחיים האישיים. פתאום לעשות פאוזה ולהסתכל באופן יותר שלו, משהו שלא הייתי רגיל אליו. אף אחד לא היה מוכן לזה, אבל מסתבר שהיו בקורונה דברים טובים. למשל יותר זמן עם המשפחה, חזרתי לעשות ספורט, הליכות ריצות, הזמן לפנאי חזר. פתאום לא רצים, אולי כי בחוץ יש סגר.
"הדברים הרעים? חוסר העשייה באותה תקופה. היה חסר לי ברמה האישית. מה שכן, כשחזרנו לשחק, הכדורסל השאיר אותי שפוי. ואכן, גם העונה שהיתה וגם זו שאנחנו נמצאים בה כעת היא מאתגרת, מקצועית וכלכלית. אני יכול להגיד שאנחנו בנס ציונה לא זנחנו את הקהל, למרות שהוא היה סגור בבית. הנגשנו דברים במדיה, גרמנו לאוהדים שלנו להרגיש חלק מאותה שנה מטורפת".
"בזכות הקורונה עברתי ניתוח חשוב"
גילי שרייר (21), אלופת ישראל בג'ודו
"יש כאלה שלקחו את הקורונה לכיוון שלילי, אבל לי היא דווקא עזרה. סוג של. בספטמבר 2019 נפצעתי בברך ובגלל האולימפיאדה לא רציתי לעשות ניתוח כי היה מדובר בשיקום ארוך. והנה, כשהקורונה הגיעה לחיינו, ודחו את המשחקים האולימפיים בשנה, זה איפשר לי לקחת את הזמן, לטפל בעצמי ולעשות שיקום ארוך.
מצחיק, אנחנו בחודש מרץ ובדיוק בפסח הקודם עשיתי את הניתוח בברך. כל השיקום והחזרה לעניינים היו מהדברים המאתגרים שעברתי. בטח כשלא התחריתי כלל שנה שלמה. היו משברים אישיים מאוד קשים, אבל אני יכולה להגיד בפה מלא שאף פעם לא חשבתי שסיימתי את תפקידי בעולם הג'ודו.
"זו היתה גם שנה של תקווה. בדיוק לפני חודש וחצי, במאסטרס בדוחא שבקטאר, חזרתי למזרן לתחרות בינלאומית ראשונה שלי. מאוד התרגשתי, מאוד שמחתי, למרות שהתחרות עצמה הלכה זוועה. אמרו לי שזה צפוי שזה יקרה בתחרות ראשונה ואכן בזו הבאה - בגראנד סלאם תל אביב בארץ - סיימתי חמישית.
"וכן, אי־אפשר שלא לקרוא לשנה האחרונה גם מוזרה. אנחנו בנבחרת הג'ודו מתאמנות בקפסולות, כך שזה לא שינה הרבה, אבל היה אפשר לחוש באוויר את השינוי, את השונות. ואי־אפשר שלא לדבר על הטיסות. הרבה יותר מאתגר היום להגיע לכל מקום, וזה כשאני צריכה לצאת לתחרויות ברחבי העולם. חזרתי לפני שלושה ימים לאלבניה, נוסעת עכשיו לגיאורגיה ומשם לטורקיה. הרבה יותר קשה להשיג טיסות, קונקשנים ארוכים. שעות בשדה. הרבה יותר מסובך. לפחות הקורונה נגמרה, וזו הבשורה החיובית. מקווה שלכולם תהיה שנה חדשה וטובה".
"לקח לי חודש לחזור לנשום"
עידן מימון (46), מאמן הפועל ראשל"צ בכדוריד
"את השנה האחרונה אני חייב להתחיל ולסיים עם הקורונה. זו היתה שנה שונה. ממתי שפרצה המגיפה במרץ הקודם ועד לחודש אוקטובר - כמעט שבעה חודשים - לא עשינו מה שאנחנו הכי אוהבים - וזה הספורט. ליגת הכדוריד נעצרה והיתה הפסקה שבאה משום מקום. ניטרלה לנו את החיים והשגרה. גם החזרה לא היתה פשוטה. חזרנו והפסקנו, חזרנו והפסקנו. אנחנו עדיין חיים לצד הקורונה עם הנגיף שמלווה אותנו. מקווה שעם החיסונים, הבעיה תיפתר ונוכל לשוב לשגרה.
עבורי זו היתה שנה לא פשוטה כי הרגשתי את הקורונה תרתי משמע. חליתי וקיבלתי את זה בצורה קשה. הבנתי שהנגיף הזה מסוכן ואסור לזלזל. בכל מקום שיצא לי לדבר אמרתי לאנשים: 'תישמרו, תיזהרו, תצייתו לכללים'.
"נדבקתי ביום כיפור האחרון בבית הכנסת. אחרי כמה ימים התחילו התסמינים, הדבקתי את אשתי והילדה. עברנו סרטים. לא קיבלתי את הקורונה בצורה קלה. חום, כאבי שרירים, חוש הטעם והריח שאבדו. לקח לי חודש לחזור לנשום. קיבלתי הלם. ברוך השם עברתי את זה וזה גם מאחורי יתר בני המשפחה.
"למזלי לא היו אימונים ולא הדבקתי שחקנים או אנשים אחרים, משהו שאתה לא רוצה לקחת על עצמך. גם בתקופה האחרונה הדברים עוד לא פשוטים. אנחנו בשנה שהכל בה לחוץ. עומס, פציעות, התנהלות לחוצה. כל פעם אתה מפחד שיעצרו את הליגה. מקווה שהחודשיים הקרובים, שהם החשובים של העונה, יהיו ברצף ובלי עצירות. כי בסופו של דבר כולנו נצטרך ללמוד לחיות בצל הקורונה. רק בריאות לכולם".
"במקום לשחק באוסטרליה נשארתי בארץ"
דניאל רבר (25), קפטנית אליצור חולון בכדורסל
"את האמת, באפריל האחרון הייתי בכלל אמורה להיות באוסטרליה. כן, ביבשת החמישית. חתמתי בקבוצה, ארזתי כבר דברים ופתאום מודיעים לי: 'הלו, יש קורונה, מבטלים את הליגה'. אאוץ'.
"אין ספק שעבורי זו היתה החמצה. בארץ, בכדורסל הנשים הישראלי, בסוף אפריל כבר יוצאים לפגרה. שם הייתי יכולה לשחק עוד כמה חודשים, מה גם שמבחינה מקצועית השהות באוסטרליה היתה יכולה לקדם אותי. לא נורא, לומדים.
בשנה כזו, זו באמת צרה של עשירים. היה יכול להיות הרבה יותר גרוע, אבל אני בחורה אופטימית ולוקחת את הטוב שבכל דבר. לא שיחקתי כדורסל באוסטרליה, אז עברתי ניתוח בברך ועשיתי שיקום רוב הקיץ. אה כן, והיה גם קיץ. היה אפשר ללכת לים. באוסטרליה, אם הייתי נוסעת לשם, זו היתה תקופה של חורף.
זו היתה שנה שבה גם למדתי להעריך מה זה כדורסל. נסענו עם נבחרת ישראל ליוון למשחקי מוקדמות אליפות אירופה, אחרי כמעט שבעה חודשים שלא שיחקנו. ממש חיכינו לזה. היה מרגש. מה עוד שנבחרת זה תמיד כיף. הבמה היא שלנו, של הישראליות. משהו שנתן לי המון נחת.
זהו, עכשיו אחרי שהסתכלתי אחורה, המבט הוא קדימה. אני באליצור חולון ויש לנו עוד מאבקי פלייאוף. וכן, שוב כדורסל. הדבר שהיה חסר לי בזמן הקורונה, נמצא כעת והעונה לא נעצרה.
שרק נוכל לסיים אותה. זה באמת חשוב".
"מוזר להתחרות בלי קהל שמעודד"
אירה ויגדורצ'יק (57), מאמנת הפועל חולון ונבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית
"השנה החולפת היתה עבורי השנה הכי קשה מבחינה מקצועית: שנה מלאה בחוסר ודאות, חששות ואתגרים. שנה שהיה צורך להחזיק מתעמלות עשר שעות באולם ללא ודאות אם האולימפיאדה בכלל תתקיים. בחודש מרץ 2020 איגוד ההתעמלות נקט צעדים כדי לשמור על הבריאות של הנבחרת ולאפשר שגרת אימונים ללא הפרעות למרות הקורונה. האיגוד שכר דירה למתעמלות הקבוצתיות וזה הציל אותן מנסיעות בתחבורה ציבורית וממגע עם הרבה אנשים. הדירה הזאת נתנה מענה לאימונים גם בתקופה של סגרים. התאמנו בתוך הדירה ורצנו בפארק הסמוך. ככה ניסינו, עד כמה שאפשר, לשמור על שגרת האימונים, הדבר הכי חשוב לספורטאי.
"אתגר נוסף השנה היה להמשיך בשגרה של תחרויות ללא קהל. התעמלות אמנותית זה ענף של הופעה ותיאטרליות, ולכן היה מוזר וקשה להתחרות בשתי התחרויות שהיו השנה ללא מחיאות כפיים וקהל שמעודד ומוסיף אדרנלין.
"אבל עם כל העצב והקשיים שחווינו בשנה החולפת, הצלחנו לזכות באליפות אירופה בקייב. זו תחושת ניצחון ואושר שונה לחלוטין משאר ההישגים בשנים קודמות. היתה תחושה שניצחנו לא רק בהתעמלות אלא את המחלה עצמה. גם השמעת המנון המדינה על אדמת בבי יאר, איפה שנרצחו אלפי יהודים במלחמת עולם השנייה, נתנה לנו תחושת ניצחון בלתי רגילה.
"אני מקווה ומאמינה שענף ההתעמלות האמנותית ימשיך גם השנה להביא כבוד למדינת ישראל, למרות הקשיים ושגרת האימונים הלא רגילה והמצב בעולם כולו. אני אישית אעשה הכל בשביל זה ובטוחה שגם איגוד ההתעמלות ימשיך לתמוך בנבחרת. אני מאחלת לכל עם ישראל חג שמח".
