קשה להפריד תאומים, בטח תאומים זהים. את זה יודעים היטב האחים יאיר ויוני רוזנטל בני ה־32 מראשל"צ. אחרי שעשו את צעדיהם הראשונים על מגרש הכדוריד, כיכבו על הפרקט ותלו את הנעליים - כעת, כמעט במקביל, הם החליטו לפצוח בקריירה חדשה. ולא תופתעו באיזה ענף. תכירו: האחים רוזנטל, שופטי הכדוריד.
לעבור צד
"הגעתי לשיפוט במקרה", צוחק יאיר. "קיבלתי הצעה לחזור לשחק ומנגד גם פנייה מליאונרד ינקו, השופט הוותיק, לעבור צד. לקח לי קצת זמן לקבל את ההחלטה על המעבר הדרסטי, אבל ידעתי שאני מגיע לשפוט ביחד עם ינקו, אחד מהשופטים הבכירים בכדוריד הישראלי, ושאני בידיים טובות. זה מקום נכון לפרגן לו ולהגיד תודה, בעיקר על הלמידה. יוני בתקופה הזאת עוד היה שחקן פעיל בליגה הבכירה ולא באמת האמנתי שהוא יצטרף לאיגוד השופטים".
יוני מאשר: "יאיר זרק את זה בצחוק, אבל זה הפך בסופו של דבר לרציני. זה לא היה בתכנון שלי אחרי הפרישה, חשבתי להתנתק לגמרי, אבל משהו בענף הזה תמיד מושך אותך חזרה".
לפני שבועיים התאומים רוזנטל שפטו את משחקם השלישי יחד, במסגרת גביע ברנר בין קבוצות הליגה הלאומית של רמת השרון וחולון.
"עוד קשה להגיד שקל יותר לשפוט יחד", טוען יאיר. "אנחנו עכשיו עובדים על המון דברים משותפים במגרש ונעזרים ביאיר דורנפלד (שופט עבר בכיר, ר.ו) שחונך ומלווה אותנו. אפשר להגיד שאת החיבור שיש לנו בתוך ומחוץ למגרש, לא להרבה שופטים יש, וזה לא פחות חשוב בתחילת הדרך. יש מצבים שמספיק מבט בינינו בשביל להסכים או לקבל החלטה נכונה. כשיש תיאום וגיבוי כזה, המצב מרגיש יותר חופשי ובטוח".
יוני: "לי, לפחות, לגמרי יותר קל לשפוט עם בן זוג שמעבר לכך הוא אחי התאום. אני חושב שהתיאום בינינו הוא טוב ובהמשך יהפוך גם למצוין. כרגע אנחנו בעיקר צוברים ניסיון. על כך מגיע שאפו גדול גם לאיגוד השופטים שנותן לנו הרבה כלים ועזרה".
אז מה יותר קשה - לשחק או לשפוט?
יאיר: "שאלה באמת קשה, אבל אני חושב שיותר קשה לשחק, כי בתור שחקן הכל הרבה יותר אינטנסיבי. אין מנוחה, וזה בין 6 ל־8 יחידות אימון בשבוע. מלבד זה, אתה חשוף לפציעות קשות בכל דקה שאתה על המגרש. גם בתור שחקן אתה יכול להפסיד משחק אחד שמסכם עונה שלמה וזה הדבר הכי קשה לספורטאי. שופט שואף להשתפר ולעלות ברמה ממשחק למשחק. כמו בכל דבר בחיים יש יתרנות וחסרונות".
יוני: "להיות ספורטאי בקבוצה שהיא גם מצליחה ויש המון ציפיות ממך, בעיקר לקחת תארים, זה משהו שדורש ממך להתאמן מאוד קשה. אני חושב שאם אתה לא מספיק חזק מנטאלית, אתה לא תצליח בענף הזה. לטעמי, לעומת זאת, בסופו של דבר לגמרי לשפוט יותר קשה כי אתה אחראי על כל החלטה גורלית של המשחק וצריך המון פוקוס וריכוז. טעות אחת יכולה לגמור משחק שלם".
קריאות מהיציע
זורקים לכם הערות מהיציע בזמן משחקים?
יאיר: "זורקים הערות פה ושם, וזה בסדר גמור. זה חלק שלוקחים בחשבון כשנכנסים לזה מלכתחילה. מהבחינה הזאת זה לא שונה כי בתור שחקן הייתי סופג הערות ואתה כבר יודע להתמודד עם זה. זאת העונה השלישית שלי כשופט ולא יצא לי להגיב אף פעם לקהל או להתעצבן. האמוציות שהיו בתור שחקן נעלמו בתפקיד החדש".
יוני: "במהלך משחק אנחנו מקבלים המון הערות, בעיקר מהקהל. אם להגיד את האמת, כולנו בני אדם ואנחנו טועים לפעמים, גם על המגרש, בקבלת החלטות. בהמון מקרים מה שרואים מקרוב לא תמיד רואים מהיציע, ולכן כמו שהייתי בתור שחקן מתנתק מהקהל ומהצעקות, גם כעת אני מתרכז במשחק עצמו. לא נותן לטעות להשפיע, אחרת אתה יכול לאבד את המשחק ואת הביטחון".
את יאיר ויוני רוזנטל מכירים היטב בענף, שלא לדבר על אחיהם הבכור, אריאל (35), שחקן נבחרת ישראל לשעבר, שעד היום עולה על הפרקט במכבי ראשל"צ 2 מהליגה הלאומית. יוני שיחק במכבי (זכה בדאבל) והפועל ראשל"צ (גביע), בני הרצליה והפועל רמת גן. יאיר במכבי ראשל"צ, רמת השרון ורמת גן.
יאיר: "זאת השנה ה־27 שלנו בכדוריד. אנחנו שלושה אחים ששיחקנו המון שנים בנבחרות של ישראל ובליגת העל בקבוצות שונות וגם היתה עונת שיא שחתמנו באותה קבוצה שלושתנו. אכן זה עוזר לקבל הרבה יותר כבוד, גם ממאמנים שעם רובם שיתפנו פעולה במגרש עצמו בתור שחקנים".
יוני: "האמת, אנחנו לא מחפשים לקבל יותר כבוד. ברור שהיכרות עם מאמנים ושחקנים באוטומט נותנת לך ריספקט, ולכן יש פה יתרון קל בהמון מצבים וסיטואציות".
עם יד על הלב, לא מתגעגעים לימים שלכם כשחקנים?
יאיר: "סוף־סוף שאלה שאני אוהב, והאמת ששומע אותה הרבה מסביב כמעט בכל משחק. ברור שמתגעגע, אין הרגשה יותר טובה מזה שהכדור אצלך ביד או מלזרוק כדור לשער. זה מגיל חמש ככה וזה משהו שיישאר איתי לכל החיים. אני מודה כל הזמן על זה שבחרתי מגיל כזה קטן להיות במסגרת של ספורט, זה ייצב אותי ואת האופי שלי. יש המון סיטואציות במגרש שאכן אתה מתגעגע ולפעמים אפילו מדמיין שעוד רגע מוסרים לך את הכדור".
יאיר: "יש מצבים שמספיק מבט בינינו בשביל להסכים או לקבל החלטה נכונה. כשיש תיאום וגיבוי כזה, אז מרגיש יותר חופשי ובטוח"
יוני: "גם אני אשקר אם אגיד שאני לא מתגעגע לימים שזרקתי כדור לשער, התחושה הזאת היא חזקה יותר מכל דבר בעולם. לפני כשנתיים וחצי פרשתי ממשחק פעיל עקב פציעה בכתף אחרי 25 שנה של אהבה ללא גבולות לכדור הקטן הזה שהשפיע המון על הילדות שלי ועל הקריירה. המשחק הזה בנה אותי בהמון מובנים. באולם בראשל"צ תלוי עוד פוסטר שלי בגדול וכל פעם שאני נכנס לשפוט משחק שם אז יש צביטה בלב שמזכירה לי איפה הייתי לפני שלוש שנים ואיפה אני היום".
מראים את הדרך
איך המשפחה הגיבה לעניין? לא נמאס להם שאתם עדיין בכדוריד?
יאיר: "המשפחה קיבלה את זה ממש טוב, כמו כל החלטה שלקחנו בחיים. כמובן שהם שמחו שבכל זאת בחרנו להישאר בדרך כלשהי בחיידק הזה שנקרא כדוריד. כנ"ל רוני אשתי שדחפה אותי ומאוד תמכה בי".
יוני: "אני חושב שהמשפחה מאוד הופתעה מההחלטה. ההורים חינכו אותנו שלא משנה מה נעשה בחיים, תמיד לתת את הכל. מגיעה להם תודה ענקית שליוו אותנו לאורך כל הדרך".
יאיר: "אוסיף לסיכום שזאת הזדמנות טובה להגיד לשחקני עבר או שחקנים שמתכננים לפרוש בעתיד - שיעשו את הצעד הזה ויעברו קורס שופטים. הכדוריד זקוק להם. בכללי, אני רואה את זה גם בתור שליחות כי אני שופט גם כיחיד המון משחקים של ילדים מכיתות ז' ועד גיל נוער. שופט צריך גם לדעת להיות מחנך על המגרש, בעיקר במשחקים של ילדים שהם רק בתחילת דרכם. כי בסוף הכל מגיע מהבסיס, מהשורש וחשוב מאוד לדאוג ולטפח את דור העתיד, כדי שהכדוריד ימשיך לקבל חשיפה וימשיך להיות ענף ראוי ורצוי בישראל".
