רוברט רות'בארט, הסנטר של מכבי רחובות, בכלל לא חשב שישחק כדורסל העונה. מי שכיכב כמעט 17 שנה ברמות הכי גבוהות, בארץ ובאירופה, היה זה שקיבל בקיץ את הטלפון מראשי הקבוצה בליגה הארצית עם בקשה אחת: בוא אלינו.
"באמת שלא חיפשתי מועדון כזה או אחר, אלא שרחובות פנו. שמעתי את הסיפור שלהם, ראיתי שזה מקום מיוחד ושני הדברים יחד דיברו אלי. באמת שזה מועדון מיוחד, עם אנשים מדהימים. היה ברור לי מהרגע הראשון שאני רוצה להיות חלק מזה".
מבוסניה באהבה
ורות'בארט בן ה־35, על כל 217 סנטימטריו, הוא חלק מרכזי בקבוצה שמוליכה את המחוז הדרומי בליגה השלישית ושמה לה למטרה לחזור ללאומית. "אני לגמרי לא מתבאס מהרמה", הוא מספר. "לא חושב גם שזה קל. אתה מתמודד עם אתגרים אחרים, שחקנים בממדים שונים ממך. יש לא מעט פייט. זה משחק קצת שונה ממה שהתרגלתי מהשנים שלי בליגות הבכירות, אבל זה גם כיף. גם לקבוצה וגם לי יש מטרה זהה: להגיע למקומות הכי גבוהים שאפשר".
עדיין יש לך כוח למאבקים על הפרקט?
"כן, כי הכדורסל עדיין נותן לי המון. אלה לא המאמצים שאתה צריך להתמודד בליגת העל, ולכן חלק מהזמן שלי הולך לתחומים אחרים. כל עוד אני יכול - ארצה להמשיך לשחק. התחרותיות, שמירה על כושר, לעשות משהו שאני אוהב. אני לא עושה את זה מלית ברירה, אלא ממקום חיובי".
ומוצא בזה אתגר?
"ברור. שום דבר בחיים הוא לא קל. זה משחק פיזי שדורש הרבה מחשבה ומאמץ, לא משנה באיזו ליגה".
רות'בארט הוא שם שמוכר כמעט אצל כל אוהד כדורסל שצפה בליגת העל בשני העשורים האחרונים. הוא בכלל נולד בבוסניה, הגיע לארץ ב־2006 ומאז הפך לבן בית פה, הקים משפחה ויש לו היום שלושה ילדים. מה שכן, במשך 18 שנים, שיחק גם בגליל עליון, ראסינג פריז, בוראץ' נקטר, עירוני נהריה, ברק נתניה, מכבי חיפה, לובליאנה, גדיניה, פאמקולה, הפועל ת"א, הפועל אילת, מכבי קריית גת, הפועל ב"ש, עירוני אשקלון, פמקולה ועירוני ר"ג.
ספרתם נכון, 17 קבוצות שונות - הנוכחית, כאמור, מכבי רחובות. שיא עולמי חדש? רות'בארט לא מתרשם מזה. "בחרתי כל שנה לעבור למקום אחר, יצא ככה", הוא מסביר.
המשפחה לא רוצה שתיקח קצת הפסקה?
"ממש לא, הם בעד שאמשיך. עד היום אני לוקח את הבן שלי למשחקים לי. זו זכות עבורי שהם יכולים לראות אותי על המגרש ולא רק בטלוויזיה".
עם יד על הלב, בוער בך עוד לחזור ולשחק בליגת העל?
"לא עם יד על הלב, אני במקום אחר בחיים שלי. ליגת העל דורשת מבחינה פיזית המון מבן אדם, במיוחד בגיל שלי. אני יכול לעשות את זה, אבל רק אם אשקיע בזה 100 אחוז. אני כבר מכין את הקרקע לשלב הבא של החיים. יש שחקנים שבוחרים בדרך הזו, אני פשוט לא שם. הייתי 15 שנים בליגת העל ועוד שנה לא תיתן משהו. נפנה את הדרך לשחקנים טובים, מוכשרים ויפים ממני. באמת שאין חרטות".
במבט לאחור, מרוצה ממה שעברת והשגת בקריירה?
"האמת, לא מסתכל אחורה. את השאלות האלה כל בן אדם יכול לשאול את עצמו, בכל תחום, והתשובה לא מניבה דבר. צריך לזכור שהייתי גם יכול לעשות פחות ממה שהשגתי. שיחקתי 17 שנה, התפרנסתי, הצלחתי מאוד בחיים שלי. הייתי יכול להשיג יותר? גם מייקל ג'ורדן יכול להגיד את זה".
החיים שאחרי
רות'בארט, כפי שהבנתם, כבר משלב עוד דברים עם הכדורסל. "אני לומד תואר שני בכלכלה, מנהל תיק השקעות בחברה בארה"ב ועובד גם כקואצ'ינג עסקי. מפתח את עצמי בתחומים האלה".
מה יותר קשה, לנהל תיק השקעות או להטביע בליגת העל?
"יותר קשה להיות שחקן כדורסל, ולהצליח, אתה צריך להתמודד עם פציעות, לשמור על הגוף והמוח. זה לוקח ממך המון, ועוד בעסק בלתי יציב. כשאתה משנה כיוון באמצע החיים, זה לא פשוט, אבל גם מאתגר וכיף".
מה לגבי הכדורסל הישראלי, עדיין עוקב?
"מדי פעם צופה במשחקים. היום יש פרצופים חדשים מאלה שהיו כשאני הייתי. כיף לראות שיש עתיד, שיש דור המשך".
מה הרגע הגדול בקריירה?
"לקחתי אליפות בבוסניה, התואר היחידי שלי בקריירה. היו לי המון משחקים טובים, הצלחות עם קבוצה. אחד הדברים שלא הנפתי זה צלחת או גביע בארץ, ולשחקן כדורסל אלה הדברים שנחשבים כהצלחה הכי גדולה".
מה לגבי רגע מאכזב?
"אחד הדברים שמאפיינים אותי, ואולי כל שחקן כדורסל, זה שאם אתה רוצה להצליח - אתה לא יכול להיות מונע ממנטליות של אוהד. אתה צריך להיות עמיד מבחינה מנטלית. לא לחגוג יותר מדי אחרי ניצחון ולא להתבאס יותר מדי בתום הפסד. הרי יום אחד הקהל אוהב אותך ויום אחר, כשהדברים הולכים פחות טוב, מקלל".
עד כמה העונות באירופה קידמו אותך?
"תרם לי המון. רמת כדורסל אחרת. למדתי דברים, שלא יכולתי ללמוד במקומות פה בארץ. ראיתי איך דברים נעשים במקומות אחרים, חוויה מדהימה עבורי".
ואי אפשר שלא לדבר עם רות'בארט על מכבי רחובות. הקבוצה שרשמה ביום ראשון האחרון ניצחון נוסף - על מכבי שוהם מהתחתית ומוליכה בגאון את המחוז הדרומי עם מאזן 1:8. "מצפים מאיתנו לעלות ליגה, זה לא סוד", מודה רות'בארט. "זו מטרה ריאלית לגמרי. לא חושב שזה יהיה קל, אבל ברור לכולם שאנחנו רוצים את זה".
שני הכוכבים של הקבוצה הם שחקנים שכבר עברו דבר אחד או שניים בכדורסל, אפיק נסים ואתה.
"אפיק חבר טוב, שחקן שאני מכיר שנים, גם מהנבחרת, אילת, בחו"ל שיחקנו אחד נגד השני. כיף גדול לשחק באותה קבוצה בשלב הזה של הקריירה".
