ד"ר מיה לוי, הדס פלג וחני וקנין, מתנדבות בארגון 'איחוד הצלה'. בין חיי המשפחה, העבודה והלימודים, הן משלבות גם הצלת חיים, ולכבוד יום האישה הבינלאומי הן מספרות השבוע על ההיערכות המשפחתית המיוחדת כשיש קריאה, ועל ההבדלים בין נשים וגברים בפעולות הצלה.
ד"ר מיה לוי, רופאת ילדים שמתגוררת במזכרת בתיה ועובדת בקופת חולים במרכז אזורים בשכונת רחובות החדשה, עלתה ארצה לפני שלוש שנים, לאחר שעזבה עם משפחתה את הארץ בגיל ארבע.
"באחת הכיתות של הילדים שלי היה אבא שמתנדב ב'איחוד הצלה', והוא שמע שאני רופאה", היא מספרת. "הוא סיפר לי על הארגון ובהתחלה לא ידעתי מה זה, כי אני לא ישראלית".
לצד עבודתה כרופאת ילדים וגידולם של חמישה ילדים משל עצמה, החליטה ד"ר לוי להתנדב ב'איחוד הצלה'. היא מספרת שבארצות הברית יש ארגונים דומים, "אולי לא בהתנדבות אלא בפחות כסף, אבל ארגון כמו איחוד הצלה לא קיים", מספרת ד"ר לוי. "בארצות הברית יש יותר מקומות של אמבולנסים והגישה מהירה מאוד כשמישהו מתקשר ל־911. כאן יש מקומות בלי גישה מהירה לאמבולנסים כמו למשל קיבוץ חולדה, וזה עוזר כשיש מישהו מקומי שמגיע מהר יותר".
בשנה וחצי האחרונות ד"ר לוי יוצאת לקריאות בסביבות מגוריה ועבודתה. "כרופאה, את מקבלת מטופלים, ופה נכנסת פתאום סיטואציה של טיפול במקרה חירום, אז יוצאים ומסייעים".
ד"ר לוי מספרת שההתנדבות ב'איחוד הצלה' שונה מאוד מהיום־יום שלה כרופאת ילדים. "זה כמו יום ולילה, אבל כרופא אתה לומד את הכל, וזו פשוט רפואה אחרת ‑ רפואת חירום. יש לי התמחות של ריאות וטיפול נמרץ, אז הרגשתי נוח בחירום".
אילו מקרים השפיעו עלייך במיוחד?
"זה תלוי, יש את המקרה הראשון שאת רואה אדם שנפטר, וזה תמיד מאוד קשה. היה לי מקרה שהגעתי לאדם שנפטר מדום לב בגיל צעיר יחסית, בבית מאוד יפה. הוא השקיע את כל החיים לבנות בית כל כך יפה ומקסים כדי שיוכל ליהנות ממנו ואז הוא מת, וזה שם את החיים בפרספקטיבה".
כאישה, ההתנדבות משפיעה עלייך אחרת?
"אני אמא עם ילדים. לגבר יש אישה בבית אז הוא יכול לקפוץ ולצאת בשנייה, ויש מי שישמור על הילדים. אני יוצאת למקרים, והמשפחה מכירה והילדים שלי כבר מכירים: אני צועקת: 'אני יוצאת לקריאה', קוראת לבכור ואומרת, והוא מתורגל לבדוק שהגז כבוי ולבדוק עוד דברים כי יוצאים במהירות".
מה הילדים חושבים על ההתנדבות?
"הם רגילים שאמא רופאה. מקווה שזה ישפיע עליהם טוב. אני חושבת שבהתנדבות אתה מקבל גם חזרה".
נותנים חוסן
הדס פלג, רכזת איזור רחובות והסביבה בתחום 'חוסן' בארגון 'איחוד הצלה', מתנדבת בשירות חירום ייחודי של הארגון, כאשר היחידה שלה נקראת לאירועים של עזרה ראשונה נפשית. מדובר על היחידה שמספקת מענה למקרים הקשים ביותר, בהם ארגון איחוד הצלה נמצא בשטח, כשעל משפחה נחתה בשורה קשה, בתאונות דרכים קשות, מוות פתאומי והתאבדויות.
"כל המקומות האלה שהאדמה הזדעזעה לבן אדם תחת רגליו והוא צריך לתפקד, זה אירוע סמי־טראומטי, ואנחנו רוצים לצמצם את האפשרות שתתפתח טראומה", מספרת פלג.
מי שקוראים ליחידה הם המתנדבים שמזהים מצב שבו יש בה צורך. "למדנו למיין ולטפל במקרים של סטרס אקוטי וחוסר תפקוד, דרך שיטות ייצוב, ואנחנו מתלווים לבן אדם כדי להחזיר אותו למצב כמו שהוא היה חמש דקות לפני מה שקרה. אנחנו נותנים לו כוחות ומאפשרים לו לחזור לשגרה שלו ועוזרים לו להתמודד. אני מגיעה לרוב כשיש מוות, וזה כולל למשל לדבר על לטפל בקבורה ולהתארגן משפחתית, ואנחנו מסייעים להם להתמודד עם ההחלטות כדי שהבית לא יתמוטט אחריהם".
לפלג תואר ראשון בקרימינולוגיה והיא לומדת בימים אלה עבודה סוציאלית. היא עבדה בתחום הנפש והיתה עוזרת מחקר בתחום ההחלמה, והיא משמשת גם כקצינת התנהגות אוכלוסייה במיל', כך שהתחום אינו זר לה. מהיכרות עם ראש סניף איחוד הצלה רחובות, היא נחשפה ליחידת חוסן ואז הצטרפה אליה לפני שנתיים.
ידעת למה את נכנסת?
"אתה אף פעם לא יודע למה אתה נכנס. כל אדם הוא עולם ויש לו את המשאבים שלו ואתה צריך לאתר אותם בדקות הראשונות של הקירבה, ואת מי הוא מחפש בעיניים כשהוא שותק. מתחברים לבני המשפחות ומלווים אותם בדרך הזו ואז נפרדים, נותנים להם כרטיס לגורמי סיוע המשכיים ומיידעים את שירותי הרווחה כשאלה טראומות מאוד חזקות".
את מוצאת את עצמך מטפלת במקרים ולוקחת את התחושות הקשות איתך?
"אנחנו לא מחפשים את הרגע ההרואי של אחרי. אנחנו באים להיות איתם וללכת. זה חוסן. אלה אירועים מאוד ארוכים. אירוע ממוצע הוא לפחות שעתיים וחצי שלוש ויש יותר, ואתה בא בשביל המשפחה. זו יחידה מדהימה שעושה אפקט עצום למשפחה". פלג מספרת על אירוע ייחודי שבו לקחה חלק, שבו נפטר הורה יחידני בבית בערב שישי. "יצא שמעבר למתן החוסן האישי קרו דברים מופלאים למען המשפחה", היא מספרת.
"קישרנו את גורמי הרווחה בו במקום לגבי האירוע, זימנו את הצוות החינוכי לילדים, רב הקהילה דאג לארוחות עבור המשפחה לימים של אחרי, ומעבר לכך הבלתי ייאמן היה שיו"ר הסניף שלנו יוני רוטנברג דחק את מחוגי השעון וסייע למשפחה לקדם את הליך הקבורה טרם כניסת שבת, כדי שלפחות בתוך כל הטרגדיה הזאת הם יהיו כבר אחרי, כדי שיוכלו להרים את הראש במקום להיות בהמתנה כל השבת. זו העשייה של 'חוסן', לחבר את האדם לעצמו ולכוחות שלו, לקרב מעגלים קרובים של משפחה וקהילה ולסייע להם בכל דרך אפשרית להיות אחרי רגעי המשבר הללו".
"רק זוג ידיים"
חני וקנין היא חובשת מתנדבת ב'איחוד הצלה', שהגיעה להתנדבות ממקום של טראומה אישית, כאשר אחיה נפטר לפני שש שנים באופן פתאומי וטראגי.
"מי שהגיעו ראשונים היו 'איחוד הצלה'", היא מספרת. "הם טיפלו ותמכו במשפחה ובכל יום הייתי רואה את הפעילות שלהם".
ביום־יום היא מנהלת את סופרמרקט 'הטוב והמטיב' בשכונת שעריים והיא הספיקה לככב בסרטון המפורסם של איחוד הצלה במקרה שבו ילד נחנק מסוכריה בתור לקופה. וקנין הצילה את חייו כשפעלה בנחישות להוצאת הסוכריה.
"החלפתי את הקופאית וביקשתי ממנה לעשות משהו בפנים. אמרתי: אני אהיה בקופה. אני קולטת ילד שמתקדם ועושה תנועה עם הצוואר, משלב את שני הידיים לכיוון הצוואר. הוא התחיל לבכות, ואז לא שמעתי בכי, זה עניין של שניות, יצאתי החוצה ואמרתי: אני אעשה לו היימליך (תנועת שחרור מחנק ‑ א.ק).
אם בלע משהו אשחרר אותו. אחת הלקוחות אמרה לי: מה את עושה תעזבי את הילד, אמרתי לה שאני יודעת מה אני עושה ואחרי כמה לחיצות הוא העיף את הסוכריה והתחיל לנשום. הוא היה מבוהל והאחים שלו היו מבוהלים. עכשיו בכל פעם שאני רואה אותו זה מרגש אותי, טוב שזה קרה לידי".
וקנין יוצאת לקריאות כל הזמן. רק לאחרונה היתה במקרה של רצח כפר גבירול, וכן באירוע בו נטרקה לילד דלת על היד, ובמקרה של קבלת לידה.
במקרים כאלה יש יתרונות לכך שאת אישה?
"אישה שכורעת ללדת בתוך אמבטיה, כחובשת זה יותר קל לשטוף אותה ולארגן אותה, וזה טיפה יותר סימפטי כי אני אישה. אם זה עניין של הצלת חיים וזה פה לידי, כן, אני יוצאת. מה שאת יכולה לעשות בדקות הראשונות לא יוכלו לעשות אחר כך, ובשביל זה את צריכה רק זוג ידיים או את הדפיברילטור".
