בוקר אחד מתעורר ליאור ברוך מנס ציונה ומחליט שדי. די לחליפות, העניבות והמשכורות המנופחות בהיי טק. הגיע הזמן להגשים חלום על שניים או במילים פשוטות יותר: להוציא לפועל את מה שהתבשל אצלו במשך שנים - להתעסק עם אופנועים. "הבנתי שזה הרגע לקום ולעשות לפני שזה יהיה מאוחר מדי. לא שזה הפתיע מישהו - אני מוכר, ידוע ועוסק בתחום כתחביב שנים רבות, עכשיו הפכתי את זה גם למקצוע. עכשיו תורי להגשים חלומות לאנשים אחרים", אומר ברוך.
BACK ON TOW, או בקיצור BOT, הוא קונספט ייחודי שהקים ברוך לפני כשנה, ומכיל בתוכו חנות בוטיק באיזור התעשייה של נס ציונה וסדנה לשיפוץ, שיקום ובניית אופנועים. "20 שנה אני מתכנן אותה בראש, היא קמה בתוך שלושה חודשים", מעיד ברוך בן ה־40 על החורבה שהוסבה לחנות כדי ליישם את חלומותיו. "יש כאן אולם תצוגה ובו מגוון אופנועים שנבנו בהתאמה אישית, חנות לאביזרי רכיבה המותאמים לאוהבי הז'אנר וגם לכאלה שמעולם לא רכבו, אבל הסטייל בא להם בטוב. יש פה גם בית קפה ואווירה שמכניסה אותך מיד למוד עולם הרוכבים".
את הקירות מעטרים פוסטרים ישנים ממיטב האוסף הפרטי של ברוך, לצד ריהוט מעץ כבד, אוסף בולי אופנועים ועוד אלמנטים רבים, שגם בשעות רבות בתוך המתחם, העין לא תספיק ללכוד אותם. "אין כאן פרטים ללא מחשבה, הכל נעשה במחשבה תחילה ובקפידה יתרה", הוא מעיד.
לברוך עצמו יש כ־13 אופנועים פרטיים וחמישה רכבי אספנות. געגועים לימי הזוהר בהיי טק לא מתנגנים ברקע. "אין לי חרטות שלא עשיתי זאת קודם. אני חושב שהגעתי למקום הנכון, בזמן הנכון ועם הידע הנכון".
בית מרקחת לאופנועים במתחם נמצא גם מוסך "שיא מוטורס" של שמוליק גרשטיין בן ה־44. שיתוף הפעולה ההרמוני ביניהם יצר אפשרות ייחודית לשיפוץ, שיקום וחידוש אופנועים קלאסיים ואופנועי אספנות מכל שנה ותוצר שהם. סדנת האומן הזו נראית כאילו לקוחה מאחד מסרטי הדיסקברי. רחוק ממה שניתן לדמיין שיהיה כלול במה שקשור להתעסקות עם חלקי חילוף של אופנועים (ידיים שחורות, שמן על הרצפה, ברגים מפוזרים לכל עבר וכדומה) המקום משדר תחושה של בית מרקחת לאופנועים. המתחם מחולק לשניים: בצד שמאל עובדים הצוותים על הגשמת החלומות, מעצבים ובונים אופנועים חדשים ואופנועי אספנות בהתאמה אישית, החל מאופנועי קאסטים דרך קפה רייסרים ועד בוברים וטרקרים, כיאה לעיסוק, מוזיקת רוק כבדה. כארבעה אמנים במראה מסוקס ומקועקע ורצינות רבה.
בצד ימין מתקיים עולם המוסך, ששייך לגרשטיין, ומספק שירותים מקצועיים בכל הנוגע לטכנולוגיה של האופנועים. ביחד הצליחו השניים ליצור מוקד עלייה לרגל של אוהבי התחום, שרוצים לבנות ולפרק חלומות על הכביש. "הייתי ילד חנון", אומר ברוך. "למרות אהבתי לאופנועים מגיל צעיר, הדרך שלי הייתה סלולה וברורה מראש. בצבא הייתי בממר"מ. משם השתלבתי בהיי טק בתפקידי מפתח כולל פיתוח עסקאות ברמה בינלאומית. נהניתי ממה שעשיתי, הרווחתי יפה, ראיתי עולם, חייתי בבועה, על כל המשתמע מזה. חליפות, עניבות, קעקועים שהיו מוחבאים היטב כי בעולם הזה הקודים לא מאפשרים, שעות עבודה מטורפות. זה התאים לאז".
והאופנועים? "תמיד היו ברקע. מגיל 15 נחשפתי לאופנועים ובעיקר לאתגר העצום של לפרק ולהרכיב אותם מחדש. כל הרעיון היה שזה שלי אז אפרק וארכיב מחדש כרצוני. התחביב הלך וגדל, גם לגבי כל רכב. התעניינתי בתחום, קראתי המון, רכבתי בלי סוף, קניתי לא מעט אופנועים ורכבי אספנות. כל נסיעה שלי לחו"ל בעסקי ההיי טק הייתה חייבת להסתיים בתערוכה של רכבים או אופנועים. היה לי ברור שיום אחד זה יקרה ואני אגשים את החלום שלי. אנשים פנו אליי לאורך השנים עם החלומות שלהם לגבי איך ומה לשנות באופנוע כדי שיתאים להם ועשיתי את זה כתחביב, עבורי ועבור חברים. החלום היה לפתוח חנות בוטיק ולצדה סדנה לשיפוץ ושיקום אופנועים בדיוק כמו אלה שמראים בדיסקברי. אין כאלה בארץ, למה בעצם?".
לעזוב את המקום הבטוח, המשכורת השמנה, התנאים הנוחים, עבודה מסודרת ולפתוח משהו חדש וייחודי, לא פחדת? "מצד אחד רעדתי מפחד, השקעתי כאן המון, מצד שני היה לי ברור שאם לא עכשיו, אין סיכוי שזה יקרה בכלל. ואני יודע שאני עושה את הדבר הכי נכון עבורי ועבור אחרים אז אין סיכוי שאני לא אצליח. החלום היה להביא משהו אחר לשוק הזה, גם באולם התצוגה, שיהיה מגוון - יכלול את כל החברות ולא רק חברה אחת או מקסימום שתיים, שהמקום ייתן מענה למי שקנה אופנוע ורוצה להחליף את הכידון כך שיהיה מותאם לגוף שלו, או לשנות כל חלק אחר, אפשר לעשות מה שרוצים ואיך שרוצים".
ליאור, איך הגיבה המשפחה למימוש החלום שלך? "המשפחה והחברים קיבלו את זה בהבנה ובידיעה שיום אחד זה יקרה, זה משהו שהיה להם ברור ולא היה כאן מקום למשא ומתן, אני חושב שהם הבינו שאני מגיע לזה מוכן".
חלוד