קצת יותר מעשר שנים לקח לרומי אברג'ל להשלים את התהליך להתאמה מגדרית ולהפוך לאישה כפי שתמיד חלמה להיות. לפני שמונה חודשים עברה אברג'ל (21) את הניתוח האחרון והמשמעותי ביותר לשינוי מגדרי בתאילנד.
דווקא כשהשיגה את מה שנלחמה עבורו, החליטה לארוז מזוודות ולעלות לטיסה בכיוון אחד לבנגקוק. "אחרי הניתוח הרגשתי שנולדתי מחדש. הרגשתי ששם אני רוצה לחיות", מסבירה אברג'ל. "כל כך התחברתי לכך שמקבלים אותי כמו שאני. התאהבתי בתרבות המקומית ובעובדה שלאף אחד שם לא אכפת מכלום".
ההחלטה של אברג'ל התקבלה במקביל לכינון הממשלה החדשה שמובילה מדיניות פחות סובלנית לקהילת הלהט"ב. "אני לא רואה את עצמי מנהלת פה זוגיות ומקימה בית, במיוחד באווירה החדשה שנוצרה", היא מסבירה. "היחס של המקומיים בתאילנד לטרנסג'נדרים לבבי וחם, זה משהו שהוא לא דומה בכלל למה שקורה פה בישראל".
מי שתעלה איתה על המטוס ותישאר צמודה אליה עד שתתאקלם במדינה החדשה היא אמה אילנית. בעשור האחרון ליוותה אילנית את בתה בתהליך לשינוי מגדרי והפכה לחברה הכי קרובה שלה. היא תמכה בה כשנלחמה להתגייס לצה"ל כאישה, מגוננת עליה מפני הטוקבקים המרושעים ברשתות החברתיות, ישבה לצד מיטתה בניתוחים שעברה ואפילו עשתה יחד איתה ניתוח להגדלת חזה.
כעת היא תצטרך לתת לה לפרוש כנפיים ולמצוא את דרכה לבד בעולם. "זה משבר גדול עבורי שרומי לא תהיה לצידי", אומרת אילנית. "אבל יש לי עוד שתי בנות קטנות שצריכות אותי וישאירו אותי עסוקה".
"תמיד ידעתי שאני לא בן"
כבר כשהייתה ילדה קטנה הבינה רומי, שנולדה כבן בשם יניר, שהיא רוצה להיות בת. בגיל 11 היא יצאה מהארון בפני אמה וסיפרה כי היא מרגישה בגוף הלא נכון. שנתיים לאחר מכן, במקום ללמוד לדרשה לבר מצווה, היא החלה בטיפול הורמונלי במטרה להפוך ביום מן הימים לאישה. "תמיד זה היה שם", היא מספרת.
באותה תקופה החלה גם אילנית להבחין בסימנים שונים בהתנהגות של בנה הקטן. "הגננת סיפרה לי שהיא שמה מפות על השיער ומשחקת עם ברביות", משחזרת אילנית. "כלפי חוץ לא ייחסתי לזה חשיבות אבל בתוך תוכי הרגשתי שיש פה משהו אחר. בהתחלה כנראה שקצת הדחקתי ולא חשבתי על עניינים של זהות מגדרית ונטייה מינית, אבל עם השנים הדאגה הלכה וגברה".
מה עשית כשהיא התוודתה בפניך שהיא מרגישה לכודה בגוף של גבר?
"הייתי אצל רבנים שייתנו לה ברכות, שמתי לה קמעות ואפילו שלחתי אותה למסגרות חינוך דתיות. קיוויתי שהם יוציאו ממנה את המחשבות האלה אבל רומי הייתה בשלה ותמיד שאלה למה אלוהים לא עשה אותה בת. ניסיתי הרבה זמן להילחם בזה והמשכתי גם אחרי שאמרו לי לקבל את המציאות".
ואז מה השתנה?
"בגיל 12 רומי נכנסה אליי לחדר עם סכין ביד ואמרה שהיא רוצה להתאבד. היא אמרה שהיא מעדיפה לחיות יום אחד כאישה ולמות ולא להישאר בן כל חייה. רומי התחילה לבכות ואני נבהלתי ולא ידעתי איך להגיב. לא הבנתי מה קורה פה, לא ידעתי מה לחשוב. חששתי שהיא תפגע בעצמה ואז נפל לי האסימון. הבנתי שאני צריכה לקבל אותה כמו שהיא או לקבל אותה מתה".
מאז אותו רגע משנה חיים המסע של רומי הפך גם למסע של אילנית: "הבנתי שאם לרומי יש אומץ להחזיק סכין ולאיים איומים נוראיים, זה אומר שהיא גם מסוגלת. אני חושבת שעשיתי את הבחירה הנכונה".
8 צפייה בגלריה
אילנית ורומי אברג'ל. "היו רגעים שביקשתי מאלוהים שיעביר אליי את הכאב"
( צילום: גדי קבלו)
רומי, הנערה הלוחמת
הפריצה הגדולה שלה הייתה בשנת 2016 כשאברג'ל, אז בת 14, הוכתרה כ"תגלית השנה" בתחרות מלכת היופי של הדרום שהפיק אורי קריספין. אברג'ל הייתה אז באמצע התהליך לשינוי מגדרי והפכה לסמל עבור נערים ונערות שחוו משבר זהות. לאחר מכן הגיעו עבודות דוגמנות ותפקידים בסרטים ביניהם "טרנסקיד", "המהפכה הגאה", "הבנים והבנות" ו"ילדות סכסכניות". לאורך המסע שכלל ניתוחים פלסטיים לשינוי תווי הפנים והשתלת חזה היא נאבקה בדעות קדומות ובתגובות נאצה ברשתות החברתיות, בבית הספר וברחוב.
אבל אברג'ל נולדה כנראה עם רוח לחימה ועם עמוד שדרה חזק מאוד. היא הייתה הטרנסג'נדרית הראשונה שהתגייסה לצה"ל בתור אישה והשתתפה בקמפיינים נגד בריונות על רקע הומופובי. ביוני 2020 נבחרה כאינסטגרמית האהובה בטקס פרסי הנוער הגאה של ארגון איגי.
בקיץ האחרון היא החליטה לעבור את השלב הסופי בדרך להפיכתה לאישה. כדי לממן את עלות הניתוח שנאמדת בכמאה אלף דולר פתחה אברג'ל חשבון באפליקציית "אונליפאנס" שמאפשרת למכור תמונות וסרטונים אינטימיים. בחודש מאי שעבר היא עלתה על הטיסה לתאילנד משם חזרה כאישה לכל דבר. כהרגלה היא שיתפה את 250 אלף העוקבים שלה באינסטגרם בתהליך הכואב אך הכל כך מתגמל עבורה.
"גם היום, שמונה חודשים אחרי הניתוח המשמעותי בחיי, אני עדיין בתהליכי החלמה", מספרת אברג'ל. "מדובר בניתוח טראומתי לגוף ובכלל לא פשוט. במשך מספר שבועות סבלתי מכאבים מטורפים והייתי על משככי כאבים ממש חזקים. לא אכלתי כמו שצריך, גם לא הלכתי, והכל היה לי מעורפל".
ומה צפוי לך עכשיו, כשהתהליך הסתיים?
"אני צריכה לעבור עוד כמה וכמה טיפולים נלווים. הבנתי שאצטרך להתמודד עם תופעות של אחרי הניתוח גם בעוד שנה או שנתיים. בכל זאת, זה לא הגוף שנולדתי איתו".
אילנית, שהייתה צמודה אליה במהלך הניתוח וההתאוששות, עברה גם היא טראומה לא קלה. "הרגשתי פיסית את הכאב של רומי", היא מספרת. "לראות את הבת שלי סובלת וצועקת זו חוויה לא פשוטה. היו רגעים שביקשתי מאלוהים שיעביר אליי את הכאב שרומי עוברת או ל פחות שיחלק בינינו את הכאב. בימים הראשונים אחרי הניתוח בתאילנד לא אכלתי מרוב דאגה, אפילו ירדתי כמה קילוגרמים. זה גם היה בתקופת הקורונה וכל ביקור אצלה היה מסורבל ולא נעים בגלל הבדיקות".
רומי, את בטח מבינה על מה אמא מדברת.
"בטח שאני מבינה. היא צמודה אליי 24/7, אין דברים כאלו. אני לא בטוחה שהייתי מצליחה להילחם לבד את כל המלחמות שלי. אמא נתנה לי את הכוח והחיזוק לאורך כל הדרך".
התרגלת כבר לרעיון שאת אישה לכל דבר?
"לגמרי אבל אני עדיין לומדת להכיר את עצמי".
הופתעת כשראית את תוצאות הניתוח?
"לא, כי הכנתי את עצמי לרגעים האלו כל השנים. היה לי אפילו קל להתרגל למה שראיתי".
זה לא הרגיש לך מוזר או לא נוח?
"זה הרגיש לי הכי טבעי, הרגשתי אפילו שנולדתי עם זה. אבל כן, אני לומדת את עצמי מחדש. האזור האינטימי שלי עדיין כואב לפעמים ורגיש".
בדיעבד, זה היה שווה את זה?
"ברור. אין לי ספק בכלל. הרעיון לעשות את הניתוח, ההמתנה רבת השנים, ההכנות לניתוח, הניתוח עצמו, הסבל הנוראי לאחר מכן - זה היה שווה את הכל. בוא נאמר את זה כך - הייתי עוברת את זה שוב ושוב ושוב. הניתוח הזה הוא הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי בחיי".
8 צפייה בגלריה
רומי ואילנית. תמיכה וליווי צמוד לאורך כל התהליך
(צילום: מתוך האינסטגרם של רומי אברג'ל)
דווקא כשהיא בשיא האושר שלה, אחרי שהגשימה את החלום שרדף אותה מילדות ומרגישה סוף סוף חיבור בין הנפש לגוף, החליטה אברג'ל על תפנית בעלילה: היא רכשה כרטיס טיסה לכיוון אחד לבנגקוק, שכרה שם דירה ומתכוונת לפתוח דף חדש רחוק מהבית ומאמא אילנית.
רומי, למה את עוזבת?
"השהייה בתאילנד גרמה לי להתאהב במדינה הזו. הייתי שם עם אמא שלי במשך חודש בבית החולים ולאחר מכן נשארנו חודשיים נוספים כי פשוט התאהבתי במקום. היה לי קשה לעזוב, גם רציתי להרגיש את תאילנד. הרגשתי שלא מיציתי את המדינה הזאת כי הייתי עסוקה בהתאוששות ובהחלמה".
אבל את עוזבת בלי תאריך חזרה.
"אחרי הניתוחים והתלאות שעברתי בשנים האחרונות, ובפרט בתקופה האחרונה, החלטתי שאני רוצה לתפוס מרחק מכל מה שקורה פה. אני רוצה להיות במקום אחר, להיעלם מהתגובות של האנשים, להימנע מהאיומים, מהקללות ומחוסר הפרגון. כבר לא מתאים לי להיות פה בישראל. נמאס לי כבר מכל המבטים, נמאס לי מהיחס ונמאס לי גם מהממשלה החדשה שלא ידידותית לקהילת הלהט"ב. אני רוצה לפתוח דף חדש במקום שמקבלים כל אחד ואחת".
את מתכוונת לגולשים שידם קלה על המקלדת?
"אני יודעת בתוכי שמדובר באנשים קטנים וממורמרים. יש המון אנשים שפותחים פרופיל פיקטיבי ומתחילים לירות מילים ללא אבחנה. החברה הישראלית לא מפרגנת, לא תומכת וגם חצופה. אני רוצה להיות במקום שלא ישפטו אותי. אמא שלי לוקחת את התגובות ברשתות החברתיות יותר קשה ממני".
אילנית מאשרת: "קשה לי מאוד שפוגעים בילדים שלי. במצבים האלה אני שולפת ציפורניים כמו לביאה שמגינה על הגורים שלה ולא רואה בעיניים. אנשים שלא מכירים את רומי ולא יודעים מה היא עברה פתאום מקללים ומאחלים לה דברים נוראיים, וזה כואב באופן מיוחד. הם לא יודעים איזה ילדה טובה היא".
היו גם תגובות קשות אחרי שהיא החליטה לעזוב את הארץ?
"מה שמרגיז אותי זה שמבוגרים, שיכולים להיות סבא וסבתא שלה, כותבים לה קללות ואומרים על ההחלטה שלה 'שתלך ולא תחזור'. אני לא יכולה להבליג ועונה להם בחזרה ולא חוששת לענות לכל אחת ואחד".
רומי, קשה לך לפעמים עם התגובות האמוציונליות של אמא?
"אני לא יכולה לשלוט על הרגשות של אנשים ועל מה שיוצא לאמא מהפה. אמא זה אמא ואין לה מה להתעצבן".
קודם תאילנד ואז אמריקה
אברג'ל רוצה אמנם לברוח מחוסר הפרגון ומההערות ההומופוביות אך לא בטוח שהיא תצליח להתחמק. בעידן שבו המציאות מתרחשת ברשתות החברתיות יהיה לה קשה לקדם את עצמה בלי מאות אלפי העוקבים שמהווים את הברומטר להצלחה שלה.
מה תעשי בבנגקוק?
"קודם אני הולכת להתפנק למשך כמה חודשים. מגיע לי להרגיש מלכה, לטייל, להכיר את המקום ואת האנשים. השהות היומיומית זולה וזה יסייע לי להתפנק ולטייל".
ומה הלאה?
"הכל פתוח. אני פנויה לעבודות, אם זה בדוגמנות או בכל אפשרות אחרת. אני מאמינה שאהיה בבנגקוק כמה חודשים, אולי קרוב לשנה. לאחר מכן אעבור ליעד הבא, לארצות הברית".
יצרת קשרים עם אנשים בבנגקוק שיוכלו לעזור לך?
"יהיו לי פגישות וכמה אנשים שהכרתי אמורים לכוון אותי, אבל כל האופציות האחרות פתוחות. אסור לי לסמוך על אף אחד. בגדול, אין מישהו שמחכה לי שם. אני גם לא שואלת אף אחד, אף פעם לא לקחתי עצות מאף אחד".
אילנית מספרת שהחלום לגור מעבר לים ליווה את רומי עוד מילדות. "כשרומי הייתה ילדה, ואפילו בבית ספר דתי, תמיד היא הייתה מדמיינת את פסל החירות בניו-יורק", היא נזכרת. "היא אמרה שהיא לא תהיה פה בארץ ותעבור לשם. בתקופה האחרונה, כשהיא התחילה לדבר על המעבר לתאילנד, הבנתי מאיפה זה מגיע".
איך תתמודדי עם העזיבה שלה?
"יש לי שתי בנות קטנות שאני צריכה לגדל, אבל אני לא יכולה להגיד שאני לא בדמיונות ובסרטים. בימים האלו אני חווה משבר בגלל שרומי לא תהיה פה לידי".
קראו גם:
אילנית לא מתכוונת לשחרר כל כך מהר. "אני רוצה לוודא שרומי מתאקלמת כמו שצריך ולכן אלווה אותה בחודש-חודשיים הראשונים בתאילנד", אומרת האם המגוננת. "אני רוצה לעזור לה עם המעבר לדירה החדשה. אני מבינה שהגוזל צריך לפרוש כנפיים ולעוף מהקן כדי להיות מאושר, למרות שזה קשה. אם הדרך שהיא בחרה לא תתאים לה, הדלת שלי תמיד תהיה פתוחה. ואם היא תצליח בארצות הברית, אז חמודה תכיני לי ויזה כי גם אני מגיעה".
רומי, תתגעגעי לישראל?
"ישראל היא הבית שלי, אני אוהבת את המדינה ואהיה שגרירה נאמנה. שירתתי שירות מלא בצבא, אני יודעת ומבינה מאיפה באתי. אבל עכשיו אני אומרת לעצמי שמשנה מקום משנה מזל".
