מאחורי אחת היוזמות האזרחיות הבולטות שקמו בעקבות מתקפת ה־7 באוקטובר עומדת ד"ר כוכב אלקיים־לוי, מומחית למשפט בין־לאומי ולזכויות אדם, כלת פרס ישראל וראשת הנציבות האזרחית לתיעוד פשעי חמאס נגד נשים וילדים – גוף עצמאי הפועל בארץ ובעולם לקידום צדק והכרה בקורבנות.
מיד אחרי האסון, אלקיים לוי חשפה באופן חסר תקדים בעולם את האלימות המינית הקשה שביצע חמאס והפכה לדמות מובילה בזירה המשפטית הבינלאומית במאבק למען הכרה, צדק, ופיצוי לנפגעות ולמשפחות. כמעט שנתיים אחרי הטבח, חברות הנציבות ממשיכות להיאבק מסביב לשעון על הכרה בפשעים, צדק לנפגעים ומאבק בהכחשה, ורואות בכך רק את תחילתו של תהליך ממושך.
דפוס מחריד: אלימות שיטתית נגד משפחות
במהלך תיעוד פשעי המין, אלקיים-לוי זיהתה דפוס מחריד של אלימות שיטתית נגד משפחות – טרור שמכוון לא רק לפגיעה פיזית, אלא לריסוק התא המשפחתי כעמוד השדרה של החברה: "כבר בימים הראשונים היה ברור שמדובר בפשעים שאין להם עדיין שם. זיהינו דפוס חוזר של מתקפה ממוקדת על התא המשפחתי עצמו. הורים שנאלצו לראות את ילדיהם נרצחים, וילדים את הוריהם; מחבלים הפיצו תמונות וסרטונים למשפחות שבהם תועדו יקיריהם נחטפים, מעונים ונרצחים. הרבה פעמים אני אומרת שאם יש גיהנום, ככה הוא נראה".
בשבועיים האחרונים קיבלנו ביטוי נוסף לאכזריות, עם פרסום הסרטונים של אביתר דוד ורום ברסלבסקי משבי החמאס. איך מתמודדים עם זה?
"הסרטונים הללו ממחישים את הטרור המתמשך שהמשפחות חוות, כשהן נאלצות לראות את האהובים שלהם מעונים ומורעבים, בעוד הן נותרות חסרות אונים. כולנו יכולים לבחור אם לצפות בסרטונים האלה או להימנע מהם, אך למשפחות אין בחירה. הן נאלצות לראות שוב ושוב את יקיריהן ולעבור את העינוי האכזרי שחמאס מפעיל עליהן".
כדי לתאר את דפוס הפגיעה החוזרת במשפחות, טבעה אלקיים לוי את המונח קינוסייד (Kinocide) – מיזוג בין המילה "קינו" (קרבה משפחתית) לבין "סייד" (שמסמלת את השיטתיות). ההמשגה לא נועדה רק להעניק שם לזוועות – אלא להניח יסוד משפטי למאבק ארוך טווח שיבטיח לקורבנות צדק והכרה. "כבר בימים הראשונים לאחר הטבח, כשהקהילה הבינלאומית הגיבה בשתיקה לפשעים, הבנו שאנחנו חייבות לחשוף את הפשעים האלו לעולם", היא אומרת.
אולי יעניין אתכם:
לצורך כך גובש דוח נרחב שהתמקד בכ-140 משפחות שנפגעו בטבח ומעל 450 קורבנות. הדו"ח מיפה את אופני הפעולה של חמאס עד שבהדרגה נחשפו דפוסי התעללות מזעזעים, שהראו כיצד התא המשפחתי הפך למוקד המתקפה. מאז, אחד ההישגים המרכזיים של הנציבות האזרחית בזירה הבינלאומית הוא הכרה בפשעים בקרב גופים משפטיים ברחבי העולם - הדו"ח אומץ על ידי מומחים בינלאומיים ובכלל זה בכירים לשעבר באו"ם ובטריבונלים בינלאומיים, ביניהם המשפטן הנודע, פרופ' אירווין קוטלר.
ובזירה המקומית בישראל מתנהלת פעילות אינטנסיבית לא פחות. הנציבות משתפת פעולה עם משרד המשפטים, ופועלת בימים אלה מול מערכת המשפט לקידום מסלולים ייחודיים להכרה במשפחות כנפגעות טרור, ומובילה תהליך של איסוף עדויות מהקורבנות.
הביקורת: "לא מחפשות פרסים"
ד"ר אלקיים לוי, עו"ד ומרצה במחלקה ליחסים בין לאומיים באוניברסיטה העברית, קיבלה לפני שנה וחצי את פרס ישראל בתחום הערבות ההדדית, על פועלה להעלאת המודעות לאלימות המינית של חמאס. זמן קצר לאחר מכן נמתחה ביקורת על פעילות הנציבות שהקימה, אבל ד"ר אלקיים לוי, לא נתנה לזה לפגוע ברוח שלה ושל הצוות שעובד איתה לילות כימים.
"אני מרגישה זכות עצומה לתת קול לקורבנות שלא מסוגלות או מסוגלים יותר. בין אם קולן נדם או הושתק או הוכחש משנאה. קשה להסביר את זה אבל זו שליחות שניתנה לנו ואנחנו מתייחסות אליה בחרדת קודש. אנחנו גם פוגשות כל כך הרבה אנשים בדרך שמחזקים אותנו ועוזרים. הקמנו את הנציבות האזרחית אל מול הכחשה בינלאומית של פשעי המין ואל מול אזלת היד של גופים בינלאומיים ששתקו אל מול האכזריות הקשה ביותר שניתן לדמיין. הקמת הארכיון הזה היא הדבר הקשה והמורכב ביותר שעשיתי בחיי. רגשית, מקצועית, נפשית. אבל היא גם הייתה הדבר ההכרחי ביותר. אנחנו לא עובדות בשביל לקבל תשואות. שום פרס לא ישכנע מישהו לעשות מה שאנחנו עושות. אנחנו עובדות כדי לאסוף, לתעד, לחקור, לדווח, ולתת קול למי שקולן נדם. זה מה שנותן לנו את הכוח להמשיך".
המחיר האישי: "מקווה שאצליח לשכוח"
ד"ר אלקיים לוי ו־20 הנשים שעובדות איתה נושמות את העדויות, צופות שוב ושוב בתיעודים הנוראיים, זועקות את הכאב של המשפחות ומתעקשות שהוא יישמע.
זה עומס רגשי מטורף.
"הקושי הגדול ביותר הוא החשיפה היומיומית לחומרים וההשפעה המצטברת שלהם עלינו, אבל ההשפעה העצומה של מה שאנחנו עושות כבר עכשיו וההבנה שאנחנו משאירות אחרינו נכס היסטורי, דוחפות אותנו קדימה. כל עדות שאנחנו מקבלות, כל שיחה עם משפחה שאומרת 'תודה שהקשבתן לנו, תודה שחשפתן את האמת' – זו זריקת כוח".
את אומרת שהמראות והעדויות משפיעים עלייך מאוד. איך זה בא לידי ביטוי?
"שאלה טובה וקשה. אין ספק שזה משפיע על הבית והילדים. אנחנו בזה 24/7 מאז השבעה באוקטובר. זה במובן מסוים נהיה יותר קשה. שמות וסיפורים שמתחברים לאירועים. משפחות רבות שמשתפות אותנו בכאב העצום. אני משתדלת לשמור על הבית והילדים, לשמור על עצמי. זו כרגע שליחות עצומה שמונחת על כתפינו ואני מקווה שיום אחד הם יבינו יותר. מקווה שאני אצליח לשכוח קצת מה שהיום כה חד אצלי בזיכרון".
מה השתנה אצלך מאז שבעה באוקטובר?
"אני מרגישה כאב עצום על השבר במדינה, על החטופים שבשבי. על כל כך הרבה גורמים בעולם ובהנהגה שאכזבו אותנו כאזרחים. אלו ימים של ייאוש ואם השתנה אצלי משהו - אולי פחות נאיביות".
הבית במודיעין: "השכנים מדהימים"
אלקיים־לוי נולדה וגדלה בלוד ומתגוררת מאז 2016 במודיעין, תחילה בשכונת השמשוני וכיום בשכונת מורשת, עם בעלה וארבעת ילדיהם: עומר, טליה, דפנה ונועם. המשפחה חזרה לישראל לאחר מספר שנים בארה"ב, שם השלימה את הדוקטורט שלה במשפטים. החיפוש אחר קהילה תומכת דומה לזו שחוו בארה"ב הובילה אותם להתיישב דווקא במודיעין: "בארה"ב חווינו קהילתיות מדהימה, וכשחזרנו לארץ חיפשנו משהו דומה. מצאנו אותו בקהילת 'יחד' במודיעין. זו קהילה חינוכית, אנגלו-סקסית, שמשלבת חילונים ודתיים ולומדים בה מהגן ועד י"ב. בנוסף, בשנתיים האחרונות מצאנו בית חינוכי לבנות גם בבית ספר יוזמה שמעניק חינוך מעורר השראה".
אלקיים לוי השתלבה בהנהגת ההורים ובוועד המנהל של קהילת 'יחד' - שכבר אז מנתה כ־1,000 משפחות. במקביל, הייתה שותפה פעילה בהנהגת ההורים העירונית של מודיעין והובילה יוזמות עירוניות־חינוכיות שונות, בהן המהלך להרחבת קהילת "יחד" לבית הספר ניצנים בעיר. "המעורבות הקהילתית הייתה תמיד חלק מהזהות שלי. החיבור המקומי העמוק הזה הוא גם מה שאפשר לי, ברגע האמת, להקים את הנציבות מהבית, עם סיוע מהשכנים, מחברי הקהילה, ליווי של מתנדבים מקומיים שאפילו עזרו לנו בבייביסיטר על הילדים כשהעבודה הפכה למרתון סביב השעון. זו שליחות שצמחה ממציאות קשה ומורכבת אבל מיד נתמכה על ידי האנשים המדהימים שחיים כאן", היא מספרת.
המצב בעזה: "חטופים לפני הכול"
בימים אלה, לנוכח המחירים הקשים והכואבים ומצבם הקשה ביותר של החטופים, גוברות הקריאות לעצור את המלחמה בעזה.
את חושבת שנכון לעצור את המלחמה עכשיו?
"לפעמים נדמה לי שאנשים שוכחים או בחרו להביע דעה בלי לראות את עומק הזוועות והסכנה שנמצאת לנגד עינינו והתרחשה פה. חמאס מחרב את האזור וממשיך לענות את החטופים שלנו. קטונתי מלהגיד מה צריך לעצור כאילו אל מול עיני כל הסיכונים הביטחוניים לתושבי הרצועה ששנים זעקו. דבר אחד ברור - ישראל צריכה לשלב ידיים עם מדינות אחרות ולהשיב את החטופים שלנו כעדיפות ראשונה. זה היה צריך לקרות לפני חודשים רבים. בלתי נתפס שאנחנו עוד במצב הזה והם עוד בתוך התופת. ומה שאנחנו צריכים זה אופק לביטחון ותקווה לעתיד כאן. זה המינימום שנוכל לבקש לילדים שלנו".
גם מצבנו בעולם לא מזהיר מבחינת תמיכה.
"לצערי אנחנו נמצאים במציאות של כאוס עולמי. העיקרון המסדר והמארגן היחיד שמסיט את תשומת הלב הציבורית ומאפשר למנהיגים לחמוק מבעיות פנימיות במדינות שלהן, הוא המצב במזרח התיכון. משתלם להן פוליטית להביע מעורבות אחרת היינו רואים התעלמות כמו מג'נוסייד בסודן, המצב באפגניסטן, איראן ומדינות נוספות. לצד זה מדינת ישראל הזניחה את הזירה הבינ"ל ומתמודדת עם ההשלכות של הזנחה, זלזול, ניכור ואנטישמיות מתגברת שהגיעה למימדים עצומים. אני מפחדת מהיום שכבר לא ישתלם לאף מנהיג להביע תמיכה פומבית בישראל. נטשנו בעצמנו את הערכים שיצרו הזדהות וחיבור בין ישראל למדינות המערב בתהליך איטי אבל החלטי ומתמשך".
אחרי הכול, יש איזשהו רגע בשבוע שבו את לוקחת מרחק מהכול כדי להחזיר כוחות?
"אולי בשבת בבוקר כשכולם ישנים, אני מנסה לנשום עמוק ולהתחזק. נותן לי הרבה כוח גם להיות עם הילדים, לדאוג להם, לבלות איתם זמן, לראות שהם בסדר למרות הכל".
איך אפשר לעזור?
כל עזרה באיסוף החומרים והעדויות היא משמעותית. הנציבות האזרחית קוראת לציבור להפקיד עדויות וחומרים דיגיטליים הנוגעים לפשעי חמאס ב־7 באוקטובר: תמונות, סרטונים, הקלטות, תכתובות וכל מידע אחר. החומרים יישמרו בארכיון דיגיטלי מאובטח, כפוף לסטנדרטים בינלאומיים, וישמשו בסיס למחקר, תיעוד והליכים משפטיים. ניתן להעיד בעילום שם או בזהות מלאה, בעברית, אנגלית או ערבית.
להפקדת עדות או חומר תיעודי - לחצו כאן או צרו קשר בטלפון: נוי פאיס- מתאמת עדויות, הנציבות האזרחית 0547977939
