חובש שהגיע כדי להעביר חולה כבד משקל מבית חולים 'קפלן', נפגע בירכו, אך בביטוח הלאומי סירבו להכיר באירוע כתאונת עבודה.
על פי התביעה, החובש (36) נהג אמבולנס במקצועו, הגיע במסגרת עבודתו לבית החולים 'קפלן' כדי להעביר חולה אל בית אבות בעיר.
מכיוון שמיטת בית החולים שעליה שכב החולה היתה תקולה, לא התאפשר להשוות את גובהה אל גובה האלונקה. בעקבות זאת, החליט החובש להנמיך את האלונקה לגובה הרצפה, ולהוריד את החולה אליה.
על פי התביעה, שהוגשה על ידי עו"ד רפאל אלמוג, בשל הצפיפות הרבה בחדר, ומכיוון שמדובר במאמץ פיזי רב, ביקש החובש עזרה מאדם שהיה במקום. לאחר שהשניים הניחו את החולה על האלונקה, ניסה החובש להגביה את האלונקה למצבה הראשוני, אך אז לפתע חש כאב חד באיזור המפשעה.
על פי התביעה, בשל היותו עובד חרוץ, וחרף הכאב החד, לא פנה החובש לטיפול רפואי מיידי, וסבר כי הכאב יחלוף מעצמו. אלא שבחלוף מספר ימים הכאב רק החמיר, והחובש פנה לטיפול רפואי, במהלכו אובחן נמק בראש עצם הירך השמאלית שלו, מצב חמור שעלול לגרום לצורך בניתוח החלפת עצם הירך.
בתביעה נטען עוד, כי בשל מצבו הרפואי, לא יכול החובש לשוב לעבודתו, ועליו להימנע ממאמץ ועומס על הרגליים ומפרקי הירכיים.
החובש הגיש בקשה לביטוח הלאומי להכיר באירוע כתאונת עבודה, אך שם דחו את תביעתו בטענה כי לא קיים קשר סיבתי בין עבודתו למצבו הרפואי.
עו"ד אלמוג הגיש ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי, לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. אל הערעור צורפה חוות דעתו של פרופ' אהוד אטון, מומחה לכירורגיה אורתופדית.
פרופ' אטון קבע כי קיים קשר נסיבתי בין פגיעת התובע והליקויים הרפואיים שמהם הוא סובל מאז התאונה, והעריך את נכותו הצמיתה בשיעור של 30 אחוז.
"התובע הינו בחור צעיר, שהיה בן 36 בלבד במועד התאונה", טוען עו"ד אלמוג. "העובדה כי לא סבל בעברו מכל תחלואה הקשורה לליקויים רפואיים יחד עם גילו הצעיר מצביעה על קיומו של קשר סיבתי מובהק בין הליקויים הרפואיים לאירוע התאונה. התאונה אירעה תוך כדי עבודתו של התובע, על כך אין מחלוקת, וקיים קשר סיבתי מובהק בינה לבין הנזקים שנגרמו לו, ועל כן טוב יעשה בית המשפט אם יקבל את ערעור החובש להכיר במקרה כתאונת עבודה".
מהביטוח הלאומי לא נמסרה תגובה.
