תקרית יוצאת דופן בבית משפט השלום ברחובות. דיון באולם השופטת אפרת פינק ,נפתח בבקשה של עו"ד לירז בן עזרא, המייצגת את חברת כרטיסי האשראי כ.א.ל. בתיקי הוצאה לפועל, למחוק תצהיר תשובה של התביעה בטענה שהוגש באיחור. "להוכחת" טענתה הקריאה בן עזרא את החלטת ביהמ"ש על מועדי ההגשה, אבל במהלך "ההקראה" שינתה את התקופה שהוקצבה להגשת תצהיר התשובה של התביעה מחודש לשבוע. כן שינתה את תאריך מועד מתן ההחלטה (אולי כדי להקשות על גילוי ההטעיה). השופטת אפרת פינק, נמנעה מלבדוק את הדברים בעצמה והסתפקה בלקבוע על סמך דברי עו"ד בן עזרא, שהתצהיר הוגש באיחור ויש למחקו.
מאוחר יותר כשהתגלה הסילוף, השופטת סירבה, באופן תמוה, לשנות החלטתה ואף חזרה בפסק הדין על הקביעה שתצהיר התשובה הוגש באיחור, למרות שהתובעת הפנתה גם בסיכומיה להחלטה המקורית.
4 צפייה בגלריה
דבריה של עו"ד לירז בן עזרא בדיון
דבריה של עו"ד לירז בן עזרא בדיון
דבריה של עו"ד לירז בן עזרא בדיון
4 צפייה בגלריה
ההחלטה שהשופטת באמת נתנה
ההחלטה שהשופטת באמת נתנה
ההחלטה שהשופטת באמת נתנה
זו לא הייתה הפעם הראשונה שהשופטת פינק העדיפה את גרסתה של עו"ד בן עזרא בתיק, למרות שנראה היה שהיא אינה עולה בקנה אחד עם העובדות. שלושה חודשים לפני כן פנתה בן עזרא לבית המשפט והתלוננה שתצהיר העדות של התובעת, הגיע אליה לא חתום. התובעת בתגובה, הגישה לבית המשפט צילום מסך שניתן לראות ממנו שהתצהיר, נשלח לעו"ד בן עזרא כשהוא חתום למשעי. בכל זאת השופטת פינק הטילה הוצאות דווקא על התובעת. עו"ד בן עזרא מצידה, מעולם לא סיפקה הסבר לצילום המסך, הסותר את דבריה.
הרקע לתביעה עצמה, היה תיק הוצל"פ נגד התובעת שעו"ד בן עזרא יצגה בו את כ.א.ל וניתן בו דיווח כאילו האזהרה בתיק נמסרה לתובעת, כשבפועל השליח מסר את האזהרה בכתובת אחרת מזו של התובעת. מה שהביא את התובעת שכאמור לא קיבלה את האזהרה, לתבוע את המשרד שמעסיק את עו"ד בן עזרא ואת חברת כ.א.ל. עו"ד בן עזרא , שמסיבה כלשהי לא בקשה להתנות את התביעה בהפקדת ערובה לפי תקנה 519 בתקסד"א, מה שיכול היה לסיים אותה כבר בהתחלה, הכחישה שהתובעת התריאה בפני משרדה , שהאזהרה לא נמסרה לה. אלא שפלט שיחות שעו"ד בן עזרא עצמה צרפה כנספח לכתב ההגנה, הציג תיעוד שיחת טלפון שהתובעת עשתה למשרד ובה התלוננה בפני הפקידה על אי מסירת האזהרה ועל הדיווח השגוי בתיק ההוצל"פ . מה שאישר דווקא את גרסתה של התובעת וסתר את גרסתה של בן עזרא.
4 צפייה בגלריה
אילוסטרציה. צילום: freepik
אילוסטרציה. צילום: freepik
אילוסטרציה. צילום: freepik
מכאן והלאה נראה היה שמבוכה רדפה מבוכה עבור ההגנה. כך למשל בכתב ההגנה נאמר שהתשלומים חזרו מסיבת העדר כיסוי, ושוב הטענה נסתרה ע"י לא אחר, מאשר נספח שעו"ד בן עזרא הגישה בעצמה, שהראה שהתשלומים חזרו דווקא מסבת הוראות ביטול . מבוכה נוספת נגרמה להגנה, כשעו"ד בן עזרא הציגה את התובעת כמי שחייבת "עשרות אלפי" שקלים לבנק , ולבסוף התברר שהיא מתכוונת בסה"כ למסגרת האשראי הבנקאית של התובעת (אוברדרפט) בסך 14,000 שקלים.
מה שהציל את ההגנה, הייתה הסלחנות יוצאת הדופן שהשופטת אפרת פינק גילתה כלפי עו"ד בן עזרא, שבשלב מסוים אף ניסתה להכחיש עיקול, ולטעון שהעיקול ככל הנראה לא בוצע. התראותיה הנשנות של התובעת על ההתנהלות החריגה בתיק. נפלו על אוזניים ערלות. השופטת פינק הגיבה בשוויון נפש כלפי "אי ההתאמות" של ההגנה וחלקן אף מצאו דרכן לפסק הדין שלה
בנוסף כשעו"ד בן עזרא הגישה את הסיכומים שלה באיחור , ללא קבלת רשותו של ביהמ"ש, השופטת פינק קיבלה את סיכומיה מבלי למחוק אותם, ולא כפי שנהגה עם תצהיר התשובה של התביעה, כשסברה שהוא הוגש באיחור. לא רק זו, בניגוד לסדרי הדין, השופטת, אישרה להגנה להגיש סיכומים בתיק, עוד טרם שהסתיימו דיוני ההוכחות.
לעניין טענת התובעת כי משרד עורכי הדין הפר הוראה חקוקה כאשר לא שלח לה התראה טרם פתיחת הליך כמתחייב מכללי לשכת עורכי הדין, קבעה השופטת פינק, שמשרדה של בן עזרא עמד בחובה לשלוח התראה בטרם פתיחת הליך, כששלח את ההתראה לאחר פתיחת הליך. השופטת אישרה כי אמנם העד מטעם ההגנה, הודה שאיננו יודע אם המשרד קיים את חובתו לשלוח את ההתראה, אולם מהרה וקבעה שאי הידיעה של העד היא באשמת התובעת , שטענתה זו, "לא פורטה בתצהיריה הראשיים " וכי "גם בעדותה לא ציינה דבר לעניין זה". טענה תמוהה ולו רק בגלל העובדה שכל מי שבעולם המשפט יודע שבתצהיר עדות לא מפרטים טענות משפטיות ובעדות בביהמ"ש , העד אינו בוחר על מה להעיד, אלא רק עונה על שאלות שנשאל.
ומה עם העובדה שמשרד עורכי הדין באמת נתן דיווח כוזב על מסירת האזהרה לתובעת? השופטת פינק הייתה עקבית וקבעה שגם זה באשמת התובעת, שלא מסרה למשרד עורכי הדין את הכתובת שלה כשהם בקשו ממנה. כך זכו אזרחי מדינת ישראל להשכים לבוקר חדש, שבו השופטת פינק ממציאה להם חובה למסור את הכתובת שלהם למשרדי עורכי דין ובא לציון גואל.
אולם התמוהה מכל היא דווקא חברת כ.א.ל. שסירבה להצעות התובעת לשלם לה את החוב המקורי ולסיים את העניין , כך שהמו"מ וכל ההצעות עברו רק דרך משרד עורכי הדין. כך יצא שכ.א.ל. סרבו להצעה לקבל חזרה חוב שהם לא מצליחים לגבות כבר 6 שנים, רק כי הוא לא ישולם להם דרך אותו משרד עורכי דין שלא מצליח לגבות עבורם את החוב הזה, ושבמקום לגבות רק גרם להם רק להוצאות נוספות, כשהביא עליהם את התביעה הזו.
ובגלל שהתובעת לא רצתה להתנהל מול משרד עורכי הדין , אז ההליך נמשך וכ.א.ל המשיכו להוציא בו כספים בלי שום סיכוי לראות אותם בחזרה ואת תשלום החוב שאז סירבו לקבל, הם לא הצליחו לגבות עד היום, אפילו לא חלק ממנו. מישהו שם מאוד יעיל וכנראה גם מאוד, מאוד נאמן למשרד עוה"ד , אולי אפילו על חשבון האינטרסים של כ.א.ל. עצמה, מה שגם מסביר איך זה שבשום שלב של הדיון בביהמ"ש, לא הוצאה מטעם כ.א.ל. הודעת צד ג' כלפי משרד עורכי הדין שלעומת זאת, דווקא כן הגיש בקשה, למחוק אותו מהתביעה ולהמשיך אותה נגד כ.א.ל. בלבד, אפילו שהתביעה הזו נגרמה בכלל באשמתו.
4 צפייה בגלריה
עו"ד תמר הרפז
עו"ד תמר הרפז
עו"ד תמר הרפז
והיכן הדברים עומדים עכשיו? פחות, או יותר באותו מקום. כ.א.ל. עדיין מסרבת להגיע להסדר ישיר מול התובעת, התובעת לא מוכנה להגיע להסדר עם המשרד שפגע בה ואפילו אם משהו יקרה והתובעת כן תהיה מוכנה, משרד עוה"ד הוא עכשיו בעצמו נושה של התובעת ומן הסתם כל הסדר שהוא יגיע אליו איתה, יכלול גם את התשלום כלפיו, מה שיקטין את החלק של כ.א.ל. ובמילים אחרות, חברת כ.א.ל. כנראה נהנית להשאיר את הכסף שלה במשרד עורכי הדין.
הכותבת היא עורכת הדין תמר הרפז, המתמחה בדין אזרחי ובנקאות