סיפור האהבה של מזל ושלמה אזולאי מתחיל במרוקו, בכפר קטן שפוצל כי לא היו בו מספיק יהודים, ממשיך בטבריה, ואז ביבנה וברחובות. הם עברו ב־52 שנות נישואיהם הכל ונשארו יחד, אוהבים כמו בני 13, אז נפגשו בפעם הראשונה.
היום מזל משמשת 'העיניים' של שלמה, שהתעוור אחרי מאבק של שנים להצלת ראייתו. השבוע, לקראת ט"ו באב, הם מספרים על מה ששומר על הגחלת שלהם דולקת ונותנים טיפים לזוגיות ארוכת שנים.
מזל (70) ושלמה (73) אזולאי נולדו וגדלו באותו הכפר במרוקו, אך לא נפגשו בילדותם המוקדמת, למרות ששלמה היה מיודד עם אחיה הגדול של מזל.
"בתקופה שבה אחותי הגדולה התחתנה כל הכפר התפזר וכל אחד הלך למקום אחר", הוא מספר. "אחד למרקש, אחד לקזבלנקה. כל הכפר התפזר כי לא היו מספיק אנשים ‑ לא היה מי שישחט בשר, לא היה חזן, היה קשה לחיות ככה".
בשנת 1962 עלה שלמה עם משפחתו ארצה והם התיישבו ביבנה. שנתיים מאוחר יותר עלתה מזל עם משפחתה והם התיישבו בטבריה.
"לא היה בית ספר תיכון באותה תקופה", מספרת מזל. "שלמה למד בבית הכנסת עם חזן ואני פרנסתי את המשפחה. הייתי בת 13. כל האחים שלי היו קטנים ועבדתי במסעדות ואז בחברת 'אפיקים' כטבחית. זה היה מפעל שעשה דיקטים והם היו צריכים ארוחות בחדר האוכל".
את שלמה ניסו לגייס באותה תקופה לצבא, אך לאחר שלושה חודשים הוא נאלץ לעזוב את הצבא כדי לפרנס את משפחתו, והוא בן 15 בלבד.
אהבה בשידוך
הפעם הראשונה שמזל ושלמה נפגשו היתה בשנת 1964, מעט לאחר שמשפחתה של מזל עלתה ארצה. "פגשתי במקרה מישהו שאני מכיר מטבריה", מספר שלמה, "והוא סיפר לי שקרובים שלנו מהכפר בו גדלנו הם עולים חדשים שגרים עכשיו בטבריה. שאלתי: 'איך אתה יכול לקשר אותי איתם?', והוא הזמין אותי לבוא אליו בשבת ואמר שייקח אותי אליהם. שלמה, שקודם לכן לא היה אף פעם בטבריה, הגיע באותו יום שישי לעיר כדי לעשות בה את השבת. "עשינו שבת ולמחרת בבוקר הוא אמר, 'בוא אני אקח אותך אליהם. הלכנו ברגל 20 דקות, ישבנו ודיברנו, ושבוע אחרי כן הבאתי את אבא שלי שיראה אותם, ואז גם הזמנו אותם ליבנה.
בכל תקופת הביקורים הזו לא היו דיבורים על חתונה, כך לדברי שלמה. "לי בכלל היתה חברה אחרת, אבל ההורים שלה לא רצו שנתחתן אז ויתרתי. ואז ההורים שלי אמרו שיביאו לי חברה. הם התווכחו ביניהם את מי יביאו, ואז היה ביקור ונסענו לטבריה. הם ישבו וסיכמו שאני ומזל נהיה חברים", אומר שלמה, ומזל מסבירה: "כמו אצל הדתיים ‑ שידוך".
"אבא אמר לי מזל טוב, יש לך חברה", אומר שלמה וצוחק, "ואני אמרתי בסדר, זה מה שהם רוצים? מזל טוב שיהיה".
"בית רגוע"
באותה התקופה החל סיפור האהבה בין מזל לשלמה בחלופת מכתבים אינטנסיבית, והיתה להם גם שיטה כיצד לדבר שעות רבות בטלפון מבלי לשלם על כך: "היינו לוקחים אסימון של טלפון ציבורי, קושרים אליו שערה ארוכה ומשחילים אותו פנימה עם השערה. כשהשיחה עמדה להסתיים היינו מושכים את השערה החוצה עם האסימון ומשחילים אותו שוב. ככה הטלפון הציבורי חשב שאנחנו מוסיפים עוד ועוד אסימונים, והיינו יכולים לדבר גם שלוש שעות על אסימון אחד, ועוד לקחת אותו איתנו בחזרה בסוף השיחה", מספרת מזל. "היו אז טריקים שהיום אין".
"אני הייתי מגיע בכל שבועיים, והיא היתה מגיעה פעם בחודש, ואז כשהיא היתה בת 20 ואני בן 22 עשינו חינה והתחתנו, אחרי שהיינו חברים כמעט ארבע שנים", מספר שלמה.
הזוג עבר להתגורר ביבנה, בצריף עם חדר וחצי שקיבלו מ'עמידר'. שלמה עבד במפעל 'סגל', חסך כסף וסייע להוריו, ושם נולדה בתם הבכורה, ואחריה עוד שלושה ילדים.
"לאט־לאט התקדמנו, עזבנו את הצריף ועברנו לבניין, ואז בנינו וילה ב'בנה ביתך'. אני הפכתי לקבלן, אבל אז התחלתי לסבול מבעיות ראייה ואמרו לי שאני לא יכול להמשיך בתחום הבניין, אז פתחנו מינימרקט ועבדנו בו ביחד", מספר שלמה.
שלמה סבל מלחץ תוך־עיני ונותח פעמים רבות, במגוון שיטות, כדי להציל את ראייתו. בשנת 2013 הוא איבד את מאור עיניו לחלוטין.
"לי היה חלום, שנסגור את המינימרקט ונלך לטייל, כי לא טיילתי לפני כן", מספרת מזל, "אבל אז העיניים הידרדרו וכבר אי־אפשר היה לטייל. זה השפיע עלינו מאוד. אני משמשת לו עיניים. זה קשה אבל איזו ברירה יש? קיבלתי את הבשורה ואין הרבה מה לעשות".
"זה מה שרוצה הקדוש ברוך הוא", אומר שלמה בהשלמה.
מה אתם חושבים על עניין הנישואין היום?
"יש לאנשים עיניים והם רואים את כל העולם וגם רוצים אותו", אומרת מזל. "אין להם סבלנות".
שלמה סבור שהצעירים היום לא מסתדרים. "אף אחד לא מוכן לוותר על המילה שלו, ואם לא מוותרים יש מלחמה", הוא אומר. "כמה זמן לוקח לבנות בניין? הרבה זמן, נכון? ואם אני רוצה להרוס אותו, כמה זמן זה לוקח?".
אם פורץ ביניכם ריב, מה אתם עושים כדי לפתור אותו?
"לצאת החוצה. אנשים צריכים להתאוורר. שיילכו שעה שעתיים לחשוב ושלא יתנו לשטן לדחוף אותם לעשות מעשה לא טוב", אומר שלמה.
"צריך בית רגוע", אומרת מזל, "נושמים עמוק ומדברים, מה מציק לך? מה הבעיה שלך, לדבר על הדברים".
מה סוד הזוגיות הארוכה שלכם?
"לדבר הרבה", אומרת מזל. "לא לשמור את הדברים בבטן. מה שכואב ‑ להוציא החוצה. ככה כל אחד יכול להרגיש את השני".
"חלק ממני"
כבר 52 שנים שהם חוגגים כל פעם יום נישואין במסעדה, רק שניהם, "ובכלל, אנחנו יוצאים לבתי קפה ומבלים. שלמה אוהב לבוא למרכז היום של על"ה בבוקר ולעשות עבודות אמנות ולשמוע הרצאות, אני אוהבת לצאת לנופש".
אתם אומרים עדיין אחד לאני 'אני אוהב אותך'?
"בטח! לא להגיד לה שאני אוהב אותה? יש לי מישהי אחרת שאני אוהב? 52 שנה אני אוהב אותה, למה שלא אגיד לה את זה?".
שלמה, מה מזל עבורך?
"היא חלק בלתי נפרד ממני, היא זה אני ואני זה היא".
