דפי הפייסבוק מלאים בבקשות שונות של אנשים לתרומות כסף או מוצרים, אבל איך הייתם מגיבים לאדם שמבקש לעצמו "חברים"? זה בדיוק מה שעושה בימים אלו תמר רבינוביץ עבור בנה, כניה בן ה-17 שמתמודד עם שיתוק מוחין וכל רצונו הוא להכיר אנשים חדשים, לבלות וליצור קשרים חבריים.
תמר רבינוניץ גרה בקריית עקרון עם שני בניה, נהר (6) וכניה (17), אותם היא מגדלת בעצמה. תמר, מורה בחינוך המיוחד, היא גם אם לילד בחינוך המיוחד, כניה, שמתמודד עם שיתוק מוחין.
המשפחה עלתה ארצה לפני חמש עשרה שנים מדרום אפריקה, ותמר, שהתמסרה לטיפול בבנה כניה, מצאה עצמה מיואשת לאחרונה. "הוא בגיל ההתבגרות והוא כבר לא אותו הנער", היא מספרת.
לאחרונה, כניה חש תחושות בדידות עמוקות, כשהוא מסיים את הקייטנה שלו בשעה 13:00 הוא מגיע לביתו ומשווע לחברת בני גילו. "הוא רק רוצה לצאת ולהיות עם חברים, שידברו איתו, שיהיו חברים שלו ומאוד קשה לו להכיר בגלל המצב שלו", מספרת תמר בעצב. "אין לי מילים להסביר כמה זה קשה שאת לא יכולה לתת לילד שלך משהו, הוא לא רוצה מטפל שיבוא ויטפל בו, הוא רוצה חונך או חברים שייבנו איתו קשר, שיכירו אותו ויאהבו לבלות אתו זמן".
אמו מסבירה כי כניה כלוא בתוך גופו, הוא אינטליגנט, יפה תואר ומצחיק, אך המגבלה הבריאותית שלו לא מאפשרת לו לדבר ולהתנועע כמו בני גילו, וכך, למרות שמבחינה מנטלית הוא מבין הכול, קשה לו להביע את עצמו ומי שייצור איתו קשר צריך להיות אדם מיוחד, עם המון סבלנות, הכלה ורצון טוב.
"היה לו חונך והחונכות הסתיימה, יש גם בחור אחד מרחובות בשם איתן שהיה מגיע אלינו באופן קבוע והחברות שנוצרה ביניהם הייתה מדהימה", מספרת תמר ומוסיפה שכל מה שכניה רוצה הוא חברים, אנשים בני גילו או קצת יותר בוגרים, איתם יוכל לנהל שיחות, לצאת לאכול משהו ביחד ולבנות קשר משמעותי. "זה נשמע מוזר, אבל זה כל מה שהוא צריך, ואני לא בן אדם שמבקש אבל זה קורע לי את הלב שהבן שלי צריך משהו ולי אין איך לתת לו אותו, הוא רק רוצה חברים".
ליצירת קשר עם תמר: tamkenjnah@gmail.com
