מעטים יודעים כי כמה מהפרויקטים החשובים להתחדשות עירונית ברחובות מתבצעים בניצוחו של אביב מרכס, נצר למייסדי העיר שמשפחתו תרמה רבות להקמתה. מרכס (64) נשוי ואב לשלושה, חי בבית שבו נולד ברחוב יעקב ‑ הבית האדום המפורסם במרכז הרחוב.
הסיפור שלו טומן בחובו היסטוריה רחובותית ייחודית ‑ הוא נינו של אהרון אייזנברג, ממייסדי 'חובבי ציון' וממקימי נס ציונה ורחובות.
לאייזנברג נולדו 13 ילדים, מהם רק שבעה בגרו. כשבנו עובד נולד, שמע על כך אייזנברג בעת שטיפל בעצי אקליפטוס במשתלה שבה עבד. הוא ניגש לבית המיילדת ושתל אקליפטוס תחת חלונה, והוא נמצא שם עד היום, בתחילת רחוב יעקב.
אביו של מרכס עלה ארצה מגרמניה בשנת 1935 לבדו. הוא היה מ"פ בגבעתי במלחמת השחרור ואת אמו, ביתיה, הכיר בצבא, כשהיה המפקד שלה. הם התחתנו ונולדו להם שני ילדים ‑ אביב ואחותו כרמליה.
אביו של מרכס היה בעליו של מפעל שיש, וכשמרכס השתחרר מהצבא התחיל לעבוד איתו וניהל את המפעל מ־1976 עד 1996.
מרכס רצה ללמוד משפטים, אך עקב עבודתו ברחובות למד כלכלה בפקולטה לחקלאות. "זו עבודה פיזית מאוד מאוד קשה, משקלים כבדים, רעש ואבק כל הזמן, ואתה עובד במים ‑ חורף קיץ אתה במים, רטוב", הוא מספר על העבודה בשיש.
כשמרכס היה רק בן 25, הקים עסק משפחתי לנדל"ן מניב. במקביל, הקים עם שותף את חברת המחצבות 'מ.פ מחצבים ושיש בע"מ', שהפעילה שלוש מחצבות בנגב - ניצים, מרבץ ומצפה רמון. באחת מהן מצאו שיש מיוחד ‑ אוניקס שמתחתיו קלציט ‑ גיר טהור ונקי. בן לילה הפכו לספק היחידי של תעשיית הצבע בארץ.
לאחר כ־15 שנה מכרו את החברה לחברת המלט 'נשר', ובאותה עת מכרו גם את חברת המשאיות להובלת חומרים שהקימו במקביל להקמת המחצבות.
בשנת 1996 השכיר מרכס את מפעל השיש לאחד העובדים שהיה לו כמו אח והתפנה לנהל שתי חברות שהקים עוד קודם לכן, האחת בתחום הביוטכנולוגיה (ראה מסגרת), והשנייה בתחום הנדל"ן.
"מיני שרונה"
קבוצת הנדל"ן של החברות בראשות 'אביליה' (חיבור השמות אביב וכרמליה), משכירה עשרות אלפי מ"ר שבבעלותה למסחר, תעסוקה, משרדי הייטק, תחנות דלק ותעשייה. לקבוצה עתודות בנייה לעשרות אלפי מ"ר נוספים. בנוסף, לקבוצה שותפויות בפרויקטים נדל"ניים באשדוד, תל אביב, במגזר הכפרי ובחו"ל, וכמובן ברחובות, בהם מתחם נווה חבצלת בדרום העיר ומתחם התרבות ליד גן המגינים הספרייה העירונית ובית התרבות.
מרכס, לדבריו, מאמין בכל לבו בהתחדשות עירונית, והפרויקטים העיקריים של הקבוצה שנמצאים היום על הפרק ברחובות הם פרויקט 'בנימין יעקב', בין הרחובות יעקב ובנימין ברחובות, במסגרתו ישומרו 13 בניינים המהווים את המרכז ההיסטורי של רחובות, וייבנו כ־250 יחידות דיור ועוד כ־12 אלף מ"ר שטחי מסחר ותעסוקה.
"הפרויקט חשוב לי אישית וגם לרחובות", אומר מרכס. "הוא לוקח 14 בתים עתיקים ועושה בהם שימור. אנשים עוד לא יודעים איך לאכול את זה, אז אני אומר להם: תקראו לזה מיני 'שרונה' כמו שיש בתל אביב, זה אותו הדבר, עיקרון דומה". הפרויקט סבוך ובקרוב יוגשו תוכניות להיתר. "זה חשוב לי בשביל השימור וגם מבחינה כלכלית, זה טוב לעיר. רחוב הרצל זקוק לפיתוח מאסיבי. חשוב לעשות את השימור, רחובות התפתחה בפריפריה והתוכן נשאר ריק".
פרויקט נוסף ייבנה בשכונת קריית משה, שבה על שטח של כשלושה וחצי דונם בבעלות הקבוצה, יוקמו כ־5,000 מ"ר למסחר ועוד כ־110 יחידות דיור.
"התוכנית נותנת אפשרות להוריד את הקיים, לבנות את החדש ועדיין להישאר ברווח, וכולם מרוויחים", אומר מרכס. "כשבונים 9,000 יחידות דיור חדשות בקריית משה זו כלכלה הפסדית, אבל העיר מרוויחה ממסחר ותעסוקה, שם הכלכלה חיובית מבחינת הארנונה. כשעושים היום תוכניות, מלווה את זה דוח כלכלי מאוד מדוקדק שמוודא שהעיר לפחות תהיה מאוזנת, שעל כל X מ"ר מגורים שבונים יהיה Y מ"ר תעסוקה כדי שהכלכלה תתאזן".
תוכנית שלישית של הקבוצה במתחם התרבות, בין רחוב הרצל, גולדין, הבנים ומאפו בעיר תביא לפינוי של 103 דירות, כמו גם חנויות ובית כנסת, תוך סיפוח שלושה מגרשים, ובניית כ־586 יחידות דיור, מסחר ותעסוקה. רוב הדירות במתחם הן משנות ה־60-50, בחלקן בגודל 40 מ"ר, והמטרה של הפרויקט הזה והאחרים היא להיות חלק מחידוש פני מרכז העיר.
בנוסף, שלושה מגרשים הוקצו בשטחי ציבור לטובת עיריית רחובות, המפרידים בין גן המגינים לספרייה ולבית התרבות, כדי ליצור רצף שטחי ציבור.
ארס מפחית כאבים
בשנת 1984, כשהוא בן 29, הקים מרכס ביחד עם פרופ' אהרון שולוב ז"ל, מקים ומנהל גן החיות התנ"כי וראש המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, את חברת הביוטכנולוגיה 'אס.איי.אס' - חברה שפועלת עד היום בפארק המדע ברחובות, בבעלות משותפת עם משפ' שולוב ובניהולו של מרכס.
החברה מפתחת תרופות מחומרים שהופקו מארס של נחשים, כגון תרופות נגד כאבי פרקים ומחלות עור שונות.
"יש לנו 120 נחשים ארסיים, צפעים ואפעים ברישיון ופיקוח הרט"ג (רשות הטבע והגנים), ואנחנו חולבים אותם מספר פעמים בשנה, מעבירים את הארס למשרד הבריאות, שמזריק אותו לסוסים, שמפתחים נוגדן. לאחר מספר שבועות לוקחים מהסוסים דמים ומעבירים אותם למפעל 'קמדע', שמוציא את הנסיוב, ושולח אותו לבתי חולים לטיפול במקרים של הכשות", מסביר מרכס.
בנוסף, בחברה נעשה מחקר ופיתוח של תרופות מהארס. "בארס של נחש יש 1,100 חומרים שונים שרק אחד מהם ארסי", הוא מסביר. "פרופ' שולוב הגיע למסקנה שבתוך ארס של נחש צריך להיות חומר שהוא משכך כאבים, ולקח לנו הרבה מאוד זמן להוכיח את זה. הצלחנו להוכיח באופן מוחלט שארס מפחית כאבים בצורה דרמטית. איזה חומר מתוך 1,100 החומרים האלה? חילקנו את הארס לחמישה מקטעים ובכל מקטע בדקנו מה החלק הארסי ומה המקטע מפחית הכאבים. לקחנו את מקטע מספר ארבע, והתחלנו לחקור אותו. עבדנו על זה המון שנים, זו עבודה מסובכת לבודד את החומר האחד מתוך 1,100 החומרים, לאפיין אותו כימית, פיזיקאלית, ולייצר אותו במעבדה".
לאחר שהצליחו במשימה רשמו על החומר פטנט והחלו בניסויים לפיתוח תרופה. "בהתחלה עשינו ניסויים פרא‑קליניים ואחר כך ניסויים קליניים", הוא ממשיך. "תוך כדי תנועה גילינו שהחומרים שבודדנו לא רק משככים כאבים, הם גם אנטי ויראליים ונוגדי דלקות מסוימות. נכון להיום אנחנו מפתחים תרופות להרפס, פסוריאזיס, אטופיק דרמטיטיס, ודלקת פרקים".
החברה נמצאת בשלבי ניסויי יעילות בבני אדם בארץ ובארצות הברית. טרם בוצע גיוס הון, וכל הפעילות עד כה במימון עצמי של מרכס, בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים.
"שורשים טובים"
מרכס הוא תורם גדול לעשרות ארגונים ומוסדות, בעיקר בתוך רחובות, הכל מתוך מסורת משפחתית של תרומה לעיר ותושביה.
ביתיה אמו,ומשפחתה, תרמו את רוב רכושם לעיר. בין שכונת אושיות לקריית ההגנה נמצאת שכונת רמת אהרון אייזנברג, אותה תרמו. בשנת 1964 תרמו אמו של מרכס, אחיה ואחיותיה 14 מגרשים במרכז רחובות לפקולטה לחקלאות להקמת מבנים ע"ש אביהם עובד, וגם בית הנשיא ויצמן הוקם על פרדס של אהרון אייזנברג.
"אני אומר לכולם שני דברים ‑ הדורות הקודמים עוזרים לי להתפקס על החיים, למה? כי כשאני מתלבט מה לעשות, קל לי מאוד להחליט כשאני שואל את עצמי מה אבא שלי היה אומר על זה, או סבא שלי או סבא של אמא שלי. זה מאוד־מאוד קל בזכות העבר להבין לאן אני צריך ללכת קדימה ואיך, וזה תמיד נכון, ואני אף פעם לא עושה טעויות. ומצד שני אני אומר, מכיוון שאנחנו חקלאים, בשביל צמרת ועלים וענפים ירוקים צריך שורשים טובים. אם בן אדם יודע מאיפה הוא בא, הוא יודע מה העתיד שלו", הוא מסכם.
