את משה כהן, סגן מנהל אגף אכיפה בעיריית רחובות, מכירים תושבי העיר בעיקר מפייסבוק, אחרי שניהל את מטה הבחירות של ראש העירייה רחמים מלול בבחירות האחרונות והפך לאיש שכולם חוששים מתגובותיו בפוסטים. השבוע הוא מדבר לראשונה עם "מיינט רחובות", ומציג צד אחר לגמרי שלו.
כהן (42) נולד ברחובות, הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, והתחיל את דרכו התעסוקתית בעיר במקום אחר לגמרי ‑ כמנהל בריכת וייסגל הוותיקה.
בשנת 2004, כשהמקום פשט את הרגל, החל לעבוד בחברה שסיפקה שירותי מיסים בלוד, ולאחר מכן עבר לעבוד באותה החברה בעיריית רחובות.
"נקלטתי למערכת ולמדתי אותה", הוא מספר. "הייתי פקיד והרווחתי כלום כסף, חילקתי התראות בשמש והתחלתי מהשטח. אין לי קרובים ודודים ודודות בעירייה. באתי איך שאני, מטר שבעים ושמונה, חולצה וג'ינס, זה מה שאני. אנשים היו מתקשרים בשעה 23:00 בלילה ואני הייתי יוצא כדי לחבר מים".
בשנת 2015, החברה שבה עבד כהן הפסיקה לתת שירות לעיריית רחובות, ובמקומה נכנסה חברה אחרת. "אחרי כל העזרה והדברים שעשיתי מצאתי את עצמי בחוץ", הוא מספר.
פחות משנה לאחר מכן החליט מלול להוציא את החברה שסיפקה את השירות לעירייה ולהקים מחלקה עירונית לאכיפה עם עובדי עירייה, ומינה את בניהו שרעבי למנהל המחלקה, ואת כהן לסגנו.
"להיות אנושי"
כהן הבין כבר אז שהוא נכנס לתפקיד שיצריך ממנו גם הרבה כוחות נפשיים, שכן מחלקתו היא התחנה האחרונה של בעלי החוב, מי שנקלעו פעמים רבות לקשיים כלכליים קשים והם נמצאים במשבר, נפשי וכלכלי כאחד.
"הפלוסים בזה שאני יכול לעזור עולים על המינוסים של הקושי בתפקיד", מספר כהן על עבודתו. "כשבאה מישהי בוכה והיא יוצאת מחייכת, אין יותר טוב מזה, אני מרגיש כאילו זכיתי במיליון דולר. בכל מקום יש דלת ועוד דלת ועוד דלת עד המנהל. אצלי הדלת פתוחה. הכי קל להגיד: 'אדוני, יש לך חוב? תשלם, ביי'. ומה אחר כך? מה אני אקח הביתה? שדפקתי אנשים? הכסף לעירייה ייכנס בכל מקרה".
באים אליך אנשים במצב כלכלי קשה. אתה צריך לפעמים לבצע עיקולים לחשבונות בנק. האצבע לא רועדת על העכבר?
"באים כל סוגי האנשים. למדתי מניסיון של שנים להבין מי מחרטט אותי, וכמובן שאני חוקר את הדברים לעומק ובודק אותם, ויש עשרות מקרים כאלה בחודש. כל עיקול שיוצא מכאן נבדק באופן אישי, ואני עובר שם שם, ואני יודע שיום אחרי כן הבן אדם אצלי במשרד, להגיד שזה קל? זה לא".
רואים שאתה לוקח ללב, אתה מביא את העבודה הביתה?
"אני בן אדם רגיש מטבעי. אני בא הביתה עם מטענים. אני באופי שלי לא יכול להגיד 'לא' לבן אדם. אם אני אמרתי לו לא, אין בן אדם שיכול לעזור לו. כל נייר פה בחדר זה בן אדם, ואני טובע בניירות. יש לי אחריות, אני צריך להיות אנושי מצד אחד ומצד שני להביא כסף לעירייה.
לאף אחד לא אכפת אם אני בן אדם טוב, וזה הקושי בעבודה, אבל כסף לא כשר אני לא לוקח. אם לבן אדם מגיעה הנחה, אם טעו איתו ויש מחלוקות עם אנשים אחרים ואני יודע שהתושב צודק, אני אהפוך את כל העולם".
כך נותן כהן דוגמה מהשבוע האחרון: אדם מבוגר שהגיע אליו עם חוב של 95 אלף שקלים, ובסיועו של כהן פחת החוב ל־27 אלף שקלים שנפרסו, והעיקולים הוסרו. לאחר שכהן סייע לו לקבל הנחה רטרואקטיבית בסיועה של אירית שיפריס, מנהלת האגף לשירותים חברתיים, האיש, בנו וכהן פרצו בבכי בחדרו של כהן כשההסדר אושר.
"חשוב לי להגיד שהאגף הזה הוא לא רק אני", הוא אומר. "בניהו שרעבי מנהל האגף הוא הרוח החיה מאחורי המקום, ואלה הבנות שעובדות מהנשמה. אנחנו רואים את טובת העירייה לנגד עינינו, עם גיבוי מלא מראש העירייה. אני חושב שברשתות החברתיות מקבלים ממני רושם של ברברי. מאחורי הדמות הזו יש בן אדם עם לב גדול ודלת פתוחה, ומי שרוצה ‑ תבדקו אותי".
"נקודת חולשה"
משרדו של כהן בקומה הראשונה של בניין העירייה, הפך למעין לשכת פניות ציבור לא רשמית. אנשים ששמעו שדלתו פתוחה החלו להגיע אליו, גם דרך פייסבוק, גם כשיש להם בעיות שאינן קשורות לחובות לעירייה.
"מה תושב צריך? טיפה יחס, שייתנו לו הכרה, שינסו לעזור לו", הוא אומר.
אתה יכול להפנות אנשים למחלקה שהם צריכים בעירייה.
"לא יכול, אני רואה אנשים בחוץ מסתכלים ומחפשים איך להוציא טופס, ואני עוזר להם, אז עוד שנייה אני אתעכב ואלך איתם לקומה השלישית? יש כאלה שחושבים שאני כוחני, ואני עובד על המידות שלי, כי כשאני מתעצבן אני הופך עולם. אם אני משיג את המטרה לבן אדם ומצליח לעזור לו, אז שיגידו שאני וולגרי וברברי, אין לי בעיה עם זה. רוב האנשים שמכירים אותי באמת, אומרים שאני לא כזה".
התדמית הזו דבקה בך כי בפייסבוק אתה פעיל, ועונה בלי לדפוק חשבון לתושבים.
"אנשים יודעים שאני בן אדם טוב. יש לי נקודת חולשה ‑ כשאני רואה משהו לא תקין וכשהעירייה לא מקבלת את הפידבק שמגיע לה ולא בצדק, אז אני כותב, ואני תוקף. יש לי תחושה שאנשים קופצים על כל דבר שלא נראה להם ועושים שיימינג".
היתה עליך לא מעט ביקורת בבחירות המקומיות האחרונות. אמרו שאתה עובד עירייה שמנהל את מטה ראש העירייה והדבר לא תקין, ואמרו שהקמפיין היה מלוכלך, בלשון המעטה.
"היו חגים ולא עבדנו אז לא הודעתי על חופשה כי זה היה מיותר. מיד כשחזרנו מהחגים הודעתי על חופשה ללא תשלום, כי קיבלתי הצעה לנהל את המטה. הכל חוקי ותקין". בנושא הקמפיין הוא עונה רק במשפט: "נהניתי מכל רגע, גם בטוב וגם ברע".
ומה אתה אומר על תוצאות הבחירות?
"העיר השתנתה דמוגרפית, היא גדלה בעשרות אלפי אנשים והאוכלוסייה השתנתה. אפשר לראות את זה בבחירות לראשות העירייה וגם בבחירות הארציות. אנשים באו ממקומות אחרים שהיה כנראה טוב. פה לפני עשר שנים היה גרוע. אלה שבאו מחוץ לעיר אומרים 'פה ופה מלוכלך', ורגילים לסטנדרט מסוים. הם צריכים להבין שלא היה פה כלום. אם הם היו באים לפני עשר שנים הם היו בורחים. לא היה יום עצמאות. ומה שנבנה פה נבנה לאט.
ראש העירייה עושה תשתיות, את וייסגל הוא שיפץ ובנה אותו מחדש. היכל תרבות, פסטיבלים וחינוך. אנשים לדעתי ולצערי בוחרים להסתכל על הרע שבטוב. אני לא אומר שאי־אפשר להעביר ביקורת, יש מה לשנות, אבל פה זה כבר בקטנוניות".
