לא מעט אנשים מבקרים בגן המגינים ברחובות. הגן זכה לכינוי העממי 'גן המטוס', בגלל מטוס מסוג מיסטר שנתרם לפני קרוב ל־40 שנה על ידי חיל האוויר הישראלי ומוצב במקום מאז. על המטוס מונצח שמו של סגן חיים הולצמן ז"ל, אולם לא רבים מהאנשים שנעצרים להביט בכלי הטייס המרשים, מכירים את סיפור הגבורה שהוביל להנצחתו. סיפור שבבסיסו עומדת הנכונות של אדם צעיר אחד להקריב את חייו כדי למנוע פגיעה בנפש של חפים מפשע.
שובל של אש
ביום רביעי 28.5.1969 בשעת צהריים המריאו שלושה מטוסים מסוג מיסטר מבסיס חיל האוויר תל נוף הסמוך לרחובות לטיסת אימון שגרתית. זמן קצר לאחר ההמראה הבחין סגן חיים הולצמן, אחד הטייסים בן ה־22, בשובל של אש שנפלט מן המטוס שלו.
הוא ניסה להשתלט על התקלה, אך ללא הצלחה. לרשותו עמדו דקות ספורות כדי לקבל החלטה הקשה: האם להציל את חייו ולנטוש את המטוס מעל בתי מגורים ומכון ויצמן, או להישאר במטוס ולנסות להנחית אותו בשדות, שם הסבירות לפגוע באזרחים נמוכה.
הולצמן בחר באפשרות השנייה.
"ראיתי אותו בבירור"
"אני לא אשכח את היום הזה", אומר משה אידלמן שהיה עד לאירוע. הוא החל לעבוד במכון ויצמן ימים ספורים לפני אירוע ההתרסקות, ונמצא בו עד היום ומשמש כיו"ר ועד הגמלאים שם. "ראיתי את המטוס נמוך מאוד, עובר מעל המכון ואז נופל. עליתי למגדל וראיתי הכל ומיד הבנתי מה קורה".
לדברי אידלמן, המטוס טס כל כך נמוך עד שניתן היה לראות בבירור מהקרקע את הטייס. "אני זוכר שחשבתי 'ממתי מטוס יורד לגובה כזה?' חיל האוויר היה הכל בשבילנו אחרי מלחמת ששת הימים. הם הביסו בכמה שעות את כולם, אז איך מטוס נופל וכמעט מתנגש בבניינים?".
אידלמן אומר שהולצמן נמצא במחשבותיו מאז אותו אירוע. העובדה שמאוחר יותר נודע לו כי הוא היה צעיר מהולצמן רק בשנה השפיעה עליו מאוד, "אני חושב הרבה פעמים איזו תחושה עברה לו בראש, שהוא ידע שהוא נופל. זו בוודאי ההרגשה הכי גרועה שיש".
מחקירת אירוע ההתרסקות עלה כי בשל התקלה הולצמן הוריד את מהירות המנוע למינימום, מה שגרם למטוס להפוך לסוג של דאון. במטוסים הישנים היתה אפשרות לפלוט את כיסא הטייס רק עד שלב מסוים של הטיסה והולצמן הבין ככל הנראה כי עליו להישאר על המטוס, גם במחיר של אובדן חייו.
"ידע שהוא הולך למות"
הולצמן ז”ל נולד ב־27.11.1947 ברמת גן, שם התחנך ולמד בבית ספר ניצנים ולאחר מכן סיים את לימודיו בבית הספר אהל־שם. במהלך נעוריו היה פעיל בקבוצות ספורט רבות ואף בתנועת הצופים. במקביל ללימודיו ועיסוקיו התנדב לשירות בכיבוי האש.
לאחר נפילתו הוציאה משפחתו על שמו ספר זיכרון מרשים, עיריית רחובות הקימה על שמו את גן המשחקים בסמוך לגן הבנים בעיר ובכניסה הראשית למכון ויצמן למדע הותקן שלט לזכרו. בנוסף, נקרא בפארק המדע רחוב על שמו.
אחותו, שעד היום פועלת להנצחתו, מספרת שלא אחת נתקלו בני המשפחה לאחר מותו בסיפורים שלא הכירו עליו. "גילינו שהיתה משפחה שהאב נהרג והשאיר אחריו ילד בן שנתיים. חיים היה הולך לבית שלהם בכל יום אחרי בית הספר והיה משחק עם הילד במשך חודשים רבים", היא מספרת.
"חיים היה נער שכולם הכירו ברמת גן. הוא היה יפה תואר, כובש, לבבי וגלוי. חברים מספרים עליו שאי אפשר היה לצעוד איתו בדיזנגוף כי כל רגע היו עוצרים אותו לשיחה. בימים טובים הטיול ברחוב נמשך ארבע שעות ובימים גרועים שמונה שעות".
בפברואר 1966 התגייס הולצמן לצה"ל והחל בקורס הטיס, שאותו סיום בהצטיינות. במהלך שירותו הוא לקח חלק במבצעים חשובים רבים של חיל האוויר ולאחר מכן המשיך לשרת כטייס בקבע עד לנפילתו.
"הוא גיבור", אומר אידלמן. "הוא ידע שהוא הולך למות, הוא היה יכול לקפוץ ושאחרים ימותו. אחרים היו עושים את זה, אבל לא הוא. אם המטוס היה נופל במכון היה נגרם אסון גדול, אבל הוא בחר להקריב את חייו".
