השיחה עם מאור הלל מתקיימת בעמידה. אנחנו נפגשים בבית הוריו ברחובות, בחדר שבו התגורר עם אשתו אורטל עד יום מותה. על הקירות תלויות תמונותיה, ופניה, לבושה ככלה, זוהרות. הלל מבקש שאשב על המיטה. "זה היה הצד של אורטל. היא אף פעם לא הסכימה לישון ליד הקיר", הוא אומר, עומד ליד הקיר, מסרב לשבת וממולל בידיו כיפה שחורה.
לפני שנה וחצי בכתה כל המדינה מסיפורם של אורטל ומאור הלל, זוג צעיר מהעיר רחובות שציפה לתאומים בלידה הראשונה. לילה אחד, כשאורטל הייתה בחודש השביעי להריונה, התהפך עולמם. אורטל הגיעה לבית החולים בחזה כואב וקוצר נשימה. עברה דום לב וקריסת מערכות, אבדה את תאומיה ונעלמה לאובדן הכרה שממנו לא התעוררה עוד. רק לאחר מותה אובחן שלקתה במפרצת בעורק הטחול.
פגישתי האחרונה עם מאור הלל הייתה בחדר ההמתנה, מחוץ למחלקת טיפול נמרץ שבתוכו הייתה תלויה אשתו בין חיים למוות. מאור ביקש שנתפלל עבורה, ייחל שהיא תתעורר ותחזור אליו, אבל התפילות לא הועילו.
השבוע, שנה וחצי לאחר האסון, חזרנו אליו. "עכשיו אורטל בעולם האמת, ואני יודע שהיא מחכה לי שם", הוא אומר, מתקשה להסתיר את הכאב, על אף שהחליט לבחור בדרך החיים, וכעת צועד צעדים ראשונים בזוגיות טרייה. "בכל יום שישי אני מבקר את אורטל בבית העלמין. היא תמיד אתי ותמיד תישאר אתי, ואני מאמין שהיא זו ששלחה לי את בת זוגתי החדשה. אני יודע שהיא רוצה שיהיה לי טוב", הוא אומר בעיניים מאדימות, ואז פונה אל הקיר ומסתיר את פניו.
אלמן בן 31 לכבוד יום הולדתו השלושים, הכינה אורטל לבעלה מסגרת גדולה ובתוכה שבצה תמונות של שניהם יחד. בין התמונות כתבה: "לימדו אותי שבשבוע יש שבעה ימים, לימדו אותי שביום יש 24 שעות, לימדו אותי שבשעה יש 60 דקות, אך לא לימדו אותי ששנייה בלעדיך זה נצח".
את יום הולדתו ה־31, חגג הלל שבוע לאחר מותה, כאלמן. המסגרת והכיתוב עדיין תלויים בחדר שבו התגוררו השניים. בארון עדיין תלויים בגדיה, ספריה מונחים על המדף וסימניה מסמנת את הדף שבו הפסיקה את הקריאה. "החדר הזה יישאר כך לנצח. זה החדר של אורטל", אומר הלל. "עברתי הרבה מאז, אבל אני לא רוצה שייצא בכתבה שאני מסכן", הוא חורץ בראשית השיחה, רגע אחרי שהוא קובע שאי אפשר לקיים את הראיון במקום אחר, זולת החדר שבו נשמתה של אורטל עדיין מרחפת. "אי אפשר עדיין לעכל את מה שקרה. אתה חי את החיים שלך עם האישה שאתה אוהב, מתכנן תוכניות, ופתאום הכל מתפוצץ. עכשיו צריך להתחיל את הכל מההתחלה, וזה מה שאני עושה. קרו הרבה אסונות. אני לא היחיד שזה קרה לו, אבל אני לא מסכן. רק אורטל מסכנה. היא הפסידה הכל. הכל" . הכל התפוצץ בפרצוף הם הכירו לפני 13 שנים וחצי. "הייתה לנו היכרות מצחיקה", אומר מאור, "הכרנו בתקופה שהיה איי.סי.קיו. אורטל גרה באשדוד, אני ברחובות, והיא הייתה חברה שלי באיי.סי.קיו, אבל אף פעם לא שלחתי לה הודעה. יום אחד שלחתי הודעה, והיא ענתה אחרי ארבע שעות. זה המשיך ככה. שולח הודעה והיא עונה אחרי ארבע שעות. עד שיום אחד שאלתי אם יש מצב להיפגש. היא הסכימה. זו הייתה פגישה מוזרה. ברגע שבו היא ירדה לאוטו הייתי המום מהיופי שלה. אחרי חמש דקות מצאנו את עצמנו שותקים ורק מחייכים. באמצע הלילה, פתאום היא התקשרה ושאלה, "התבאסת ממה שראית היום?". עניתי, "להיפך, הכי התלהבתי" ומשם הכל זרם. היא הייתה בת 17 ואני בן 19. היינו ביחד 12 שנים, מתוכן ארבע שנים נשואים".
לפני שנה וחצי חייהם התמלאו בהתרגשות ותקווה. אורטל בת ה-27 הייתה בחודש השביעי להריון עם תאומים, שקדמו לו טיפולי פוריות. "הכל היה פיקס. שבעה חודשים חיינו בציפייה ללידה", מספר הלל בשקט. "היא לא עבדה, נחה כל היום, הייתה מטיילת, שולחת לי תמונות וכותבת: "תראה אבא, אנחנו הולכים לטייל עם אמא". הייתה מצלמת את הבטן. הייתה שוכבת כל ערב על המיטה, בדיוק איפה שאת יושבת עכשיו, ואני לידה. כל לילה הייתה אומרת לי, 'שים את האוזן, תשמע אותם'. בזה התעסקנו שבעה חודשים, לשמוע דופק, ללכת לראות אותם באולטרסאונד. כל היום רק מצפים. עד ליום השחור ההוא", הוא מושך באפו ומשתתק.
השעה הייתה חצות וחצי לפני כמעט שנה וחצי, כשאורטל החלה להתלונן על קשיי נשימה וכאבים. היא הובהלה לבית החולים, שם איבדה את הכרתה והתמוטטה. היא איבדה את תאומיה, אושפזה במחלקת טיפול נמרץ וסיפורה התפרסם בכל כלי התקשורת. עם ישראל התפלל למענה. בעלה השמיע לצד מיטתה ללא הרף את שירה האהוב והתפלל לנס שלא הגיע. ב-8 לאפריל 2014 נפטרה. "אין יום שזה לא כואב. אני יודע מי היא הייתה בשבילי וכל החיים היא תישאר בשבילי. אני בשוק עדיין, ואני מרגיש את ההלם הזה כל יום כשאני קם. זה לא משנה אם אני בזוגיות או לא, הכאב הפך להיות חלק ממני. אני בשוק מזה שהיא לא פה, ושזה נגמר. זה אשכרה נגמר. היא הייתה אשתי