עובדי בית חולים 'קפלן' ברחובות נרתמו לסייע לאח בכיר בחדר המיון, שנקלע למצוקה כלכלית בעקבות תהליך פונדקאות בחו"ל. עובדי המוסד הרפואי תרמו לו יום חופשה.
הפתרון למצוקה הכלכלית: להפוך לאם פונדקאית
כבר הורדתם את האפליקציה של mynet?
האח, עודד שור־וולף, שיחד עם בן זוגו איתמר, הביאו לעולם ילד באמצעות אם פונדקאית בתאילנד, נקלעו לקשיים כלכליים לאחר שהילד נולד פג בשבוע ה־24 להריון - ההוצאות על ההליך הגיעו לכמעט רבע מיליון שקל. כעת, לאחר ששבו מתאילנד עם בנם יוגב, שנולד במשקל 600 גרם בלבד, הם זכו לחיבוק חם מהחברים בבית החולים שהתארגנו לגיוס תרומות וימי חופשה לצורך כיסוי חובותיהם של השניים.
"לפני כשנתיים נכנסנו לתהליך הפונדקאות הראשון שלנו, כשהבאנו לעולם את בתנו הבכורה ליה", מספר שור־וולף. "במקרה שלה הכל עבר חלק והלידה הייתה קלה וטובה. הבעיה היחידה שעמדה בדרכנו הייתה ההמתנה הממושכת לדרכונים לצורך החזרה לישראל".
השניים נחתו בארץ לאחר שלושה חודשים, אך העיכובים הביורוקרטיים בתאילנד לא מנעו מהם את הרצון לשוב ולהיכנס לתהליך פונדקאות נוסף. "רצינו שיהיה לליה עוד אח או אחות", הוא מסביר. "הפעם ההליך היה יותר ממושך ולקח הרבה זמן עד שההריון נקלט".
באוגוסט האחרון, בשבוע ה־24 להיריון, קיבלו בני הזוג טלפון מפתיע מתאילנד שבישר להם כי תיתכן לידה מוקדמת מהצפוי. "הבנו שהאם בדרך להפלה וקיבלנו החלטה שלא לבקש החייאה וטיפולים לתינוק. לא האמנו שהוא ישרוד", משחזר שור־וולף.
"לא הבנו מה קורה שם. זה הריון שמתרחש מעבר לים, משהו שקורה כל כך רחוק ממך. בחמש בבוקר קיבלנו טלפון מראש הסוכנות שמלווה אותנו והוא סיפר שהייתה לידה ושהילד חי. דבקנו בהחלטה שאנחנו לא תומכים בהחייאה לילד, מתוך הבנה שהסיכויים שהוא ישרוד קלושים ביותר. בהמשך צלצלו אלינו שוב ואמרו שהילד חי ובכלל לא נדרשה לו החייאה. יתרה מכך, הוא גם מגיב. בשלב הזה החלטנו לארוז מזוודות ולטוס מיידית לתאילנד. השארנו את ליה אצל אחותי ונסענו להביא את הילד שלנו הביתה, למרות החשש מהסטטיסטיקות שמראות שאין אחוזי הישרדות מאוד גבוהים בקרב פגים, ובמיוחד במשקל הזה".
שבועיים לאחר שהתאחדו עם בנם בתאילנד, חזר האב איתמר לישראל כדי לטפל בבתם הבכורה. עודד נותר מאחור עד להסדרת הדרכונים וייצוב מצבו של הבן יוגב. "הייתי שם כחודשיים וחצי, ובקושי אפשרו לי לראות את יוגב ולהחזיק אותו. הרופאים שם, בשונה מישראל, לא מעניקים יחס אישי למשפחה ולהורים. רק אמרו לי כל הזמן 'בייבי איז סמול' ולא מעבר לכך. זאת הייתה חוויה מטלטלת. אתה נמצא כל הזמן בבדידות ובחשש, כשהבן שלך בין חיים למוות, ולא ברור לך אם הוא מתפקד כמו שצריך או שיש לו איזה מום שטרם התגלה".
את הדרך ארצה עשה האב הטרי בתחילת החודש הנוכחי, בליווי צוות רפואי. עם הנחיתה בישראל התברר לו כי קרוביו ומכריו פעלו למענו לנוכח התהליך המורכב שהוא ובן זוגו עברו. החברים התארגנו להפקת אירוע התרמה עבור הזוג, בו לקחו חלק אמנים שונים, בהם הזמר אוהד חיטמן. ההכנסות מהאירוע נועדו לכסות את ההוצאות הכספיות הרבות של בני הזוג, שעדיין נאמדות במאות אלפי שקלים. גם הקולגות ב'קפלן' התלכדו למפגן תמיכה מרגש, כשגייסו עובדים רבים שהעניקו לשור־וולף את ימי החופשה שלהם.
"לא רק שלא ביקשנו את העזרה הזאת, אני אפילו התנגדתי לה בהתחלה", הוא מספר. "לא נעים להיות נזקק, אבל נכנסנו לצרה כלכלית. אין לי מספיק מילים כדי להודות לכל הצוות שהתגייס למעננו ולא רק בהיבט הכלכלי - גם בפגייה ב'קפלן', שבה יוגב מטופל, מתקשרים אלינו בלי הפסקה כדי לוודא מה שלומנו. יש אנשים בבית החולים שתרמו לנו ואני בכלל לא יודע מי הם, למרות שאני עובד פה כבר 20 שנה. בזכות העזרה הזאת, אנחנו לא מודאגים. זכינו בהרבה אהבה ויש לנו מזל. זו לא סיסמה. בלי ההירתמות הזאת, היינו עמוק בבוץ הכלכלי".
