"אתה המוצא האחרון שלי". זה מה שאמר אפק דומב מלמד, צעיר על הרצף האוטיסטי, לאודי חדאד, מנהל מרפאות מאוחדת ברחובות, לאחר שנדחה שוב ושוב במקומות עבודה. כיום, אפק אינו רק עובד במרפאה, אלא גם יד ימינו של המנהל, ואף נבחר לעובד מצטיין מחוזי. יחד עם תומר מוסאילוב, המשמש כעובד אחזקה, אגם ארדיטי שעובדת בבית מרקחת ורגינה פולנסקי, הם מהווים דוגמה חיה ליכולת לשלב אנשים עם צרכים מיוחדים בתעסוקה משמעותית.
"לא ידעתי לקראת מה אני הולך," משתף חדאד, "אבל מהרגע הראשון הבנתי שפתיחת הדלת עבורם היא לא רק נתינה – זו זכות. הם קמים בכל בוקר עם תחושה שהם חלק ממשהו גדול, והם מוכיחים מדי יום כמה הם מסורים, ממוקדים ובעלי מוטיבציה אדירה. האנשים האלה יכולים לתרום ולעשות שינוי בכל ארגון, אם רק נפתח את הראש ואת הלב".
בישראל, שיעורי ההעסקה של אנשים עם מוגבלות עומדים על כ-50% בלבד. המשמעות היא שמאות אלפים נותרים ללא עבודה, אינם מגשימים את הפוטנציאל שלהם, ונשענים על קצבאות בלבד. מדובר באתגר חברתי וכלכלי עצום, אך גם בהזדמנות לשינוי. מרפאת מאוחדת ברחובות מהווה דוגמה חיה למי שלקחו את האתגר הזה והפכו אותו להצלחה מעוררת השראה.
קראו גם:
ארבעת הצעירים עם צרכים מיוחדים שהשתלבו במרפאת מאוחדת ברחובות, מראים כיצד פתיחת דלתות עבור אנשים עם מוגבלויות יכולה לשנות חיים. אגם ארדיטי, נערה בת 18 עם צרכים מיוחדים, עדינה וביישנית, מצאה את מקומה כבת שירות בבית המרקחת. "בהתחלה הייתי נבוכה," היא מספרת. "אבל עם הזמן הבנתי כמה אני יכולה לתרום ואפילו ליהנות מזה". היא מסייעת לרוקחים, עוזרת לצוות, ותמיד מביאה איתה חיוך ורצון טוב.
לצידה עובד אפק מלמד דומב, צעיר על הרצף האוטיסטי, שהגיע למרפאה לאחר שנדחה שוב ושוב במקומות עבודה אחרים. "זו העבודה הראשונה שהאמינו בי באמת," משתף אפק ואומר: "אני יודע שאני חלק מצוות גדול ומשמעותי, וזה נותן לי תחושת סיפוק עצומה".
תומר מוסאילוב, בן שירות נוסף, המוכר בכל מחלקות המרפאה. זו שנה שנייה שתומר ממלא תפקידים שונים במרפאה, ועובד בתור אחראי אחזקה אך תמיד נכון לעזור במשימות נוספות. "אני אוהב להיות חלק מצוות ולעזור בכל מה שצריך," אומר תומר. "זה גורם לי להרגיש משמעותי".
את הצוות משלימה רגינה פולנסקי, בת 18 המתמודדת עם מוגבלות, שמצאה את מקומה במרפאה כבת שירות במרפאת השיניים. רגינה אחראית על תזכורות טלפוניות למטופלים, ותפקידה מותאם להעדפתה לעבודה שאינה דורשת תקשורת פנים אל פנים. "זה תפקיד שמתאים לי בדיוק," היא אומרת. "אני מרגישה שאני עוזרת לאנשים וגם לומדת המון על עצמי".
לפתוח דלתות ולגלות את הפוטנציאל
"כשהציעו לי להעסיק צעירים מאוכלוסיית המוגבלים חששתי," משתף אודי חדאד, מנהל מרפאת מאוחדת ברחובות, "לא ידעתי איך זה ישתלב במרפאה, שבה מטופלים אנשים במצבים רגישים. אבל מהרגע הראשון הבנתי שזו לא רק נתינה - זו זכות. הם מגיעים בכל בוקר עם תחושה שהם חלק ממשהו גדול, ומוכיחים מדי יום כמה הם מסורים ובעלי מוטיבציה אדירה".
"שיעורי ההעסקה של אנשים עם מוגבלות בישראל עומדים על כ-50% בלבד", מוסיף חדאד. "המשמעות היא שמאות אלפים נותרים בבית, אינם מגשימים את הפוטנציאל שלהם ונשענים על קצבאות בלבד. החברה כולה מפסידה. האנשים האלה יכולים לתרום ולעשות שינוי בכל ארגון, אם רק נפתח את הראש ואת הלב. מאחורי כל אחד מהאנשים האלו, יש עולם ומלואו. הם ממלאים אותנו ונותנים לנו פרספקטיבה נוספת לחיים, על אף המוגבלויות שיש לכל אחד מהם". חדרד מספר כי אף גוף אחר ברחובות לא הסכים לקבל אותם אליהם לשירות לאומי ולשמחתו הוא היחיד שנעתר לפנייתם וזכה בעובדים לויאליים ואיכותיים.
מניסיונו מעניק חדאד טיפים למעסיקים ומעודד אותם לבחור בעובדים עם מוגבלויות: "אל תתנו למראה החיצוני להטעות אתכם. אל תירתעו מזה, פשוט תראו את הבן אדם שעומד מולכם. דבר נוסף - אפשר ורצוי לשלב אותם בכל מקום עבודה, הכל תלוי ברצון שלנו כחברה ובחשיבה יצירתית של מקומות התעסוקה. בסופו של דבר גם הם וגם אנחנו זוכים".
המרפאה ברחובות מוכיחה שהעסקת אנשים עם מוגבלויות היא לא רק ערכית אלא גם משתלמת. סיפורי ההצלחה של אגם, אפק, רגינה ותומר מהווים השראה לכולנו, ומזכירים לנו כמה חשוב לפתוח דלתות ולראות את האדם שמאחורי המגבלה.
